באוניברסיטת חיפה בכנס אקדמי שאירע ביום ראשון, הוצג ספר חדש בשם "האסלאם הוא הפתרון". מחבר הספר הוא עבדאללה נימר דרוויש, שהקים את התנועה האסלאמית בישראל, הורשע בטרור וריצה מאסר בכלא הישראלי. אחד הפרופסורים באוניברסיטה הצהיר שהנוכחות בהרצאה היא בגדר חובה, ודרש מהסטודנטים להשתתף באופן פעיל ב"דיון חשוב זה".
ההסבר הרשמי של האוניברסיטה היה שההרצאה היא אירוע אקדמי במלוא מובן המילה. למרות העובדה שהספר וההרצאה מציגים את המחבלים כקורבנות ואת כל הישראלים כמדכאים פוגעניים, האוניברסיטה הצהירה שזהו תוכן כמו כל חומר קריאה אחר.
האם יכול היה להיות מצב הפוך? האם ניתן להזמין פעיל ציוני, שהורשע בטרור נגד פלסטינים, לנאום באוניברסיטת בִּיר זֵית ליד רמאללה? לעולם לא! ובצדק. זה לא הגיוני להזמין אויב מושבע לדבר עם צעירים בארצך ולהשפיע על דעותיהם הגמישות והניתנות להשפעה.
בכל העולם אוניברסיטאות קובעות את סדר היום שלהן בהתאם לזהות התורמים שלהן. כאשר התורמים העיקריים שלהם הם אנטי-ישראליים, כמו שקורה באוניברסיטאות רבות בארה"ב ובבריטניה, תוכניות הלימודים של בתי הספר משקפות דעה זו.
אבל בישראל, שבה האוניברסיטאות מסובסדות על ידי ממשלת ישראל, קידום אג'נדה אנטי-ישראלית הוא דבר שאינו הגיוני בעליל. אני מבין שבדרך זו מנסים מוסדות אקדמיים אלה להראות לעולם שהם דמוקרטיים ומאפשרים הזדמנויות שוות לכולם, אבל אני לא חושב שזה דבר ראוי לאשר דוברים אנטי-ישראליים.
אני בעד חופש הביטוי וחושב שלא צריך להיות דיכוי של שום אדם או דעה. עם זאת, האקדמיה צריכה להיות מקום שבו אנשים לומדים מיומנויות ומקצועות, לא מקום שבו הם עוברים שטיפת מוח.
אני לא אומר שקל ללמד היסטוריה, אזרחות, פילוסופיה וקורסים אחרים במדעי הרוח, אומנויות ליברליות ומדעי החברה מבלי לחשוף את הנטייה הפוליטית של האדם, אבל זו בהחלט צריכה להיות המטרה. המדיניות הרשמית של המדינה כלפי האוניברסיטאות (במיוחד אלה שבמימון המדינה), צריכה להיות א-פוליטית. פרופסורים ומרצים צריכים לשאוף לציית למדיניות זו. העובדה שהמרצים ותוכניות הלימודים כיום מוטים פוליטית, במקרים מסוימים אפילו באופן בוטה, פירושה שפוליטיזציה של קורס היא מגמה.
העולם שאנחנו רואים היום משקף את המתחים והשנאה שמחלחלים לתוך החברה. השאיפה לכפות את השקפתו של אדם ספציפי על החברה כולה התעצמה כל כך שהרבה מתוכן הלימודים של היום הפך פוליטי. בשל כך גם דיונים שאינם פוליטיים הופכים היום לוויכוחים סוערים ומלאי שנאה על שלטון וממשל, כאשר כל צד מאמין שהצד השני טועה, ושהשקפתו מהווה איום קיומי ויש להתייחס אליה ככזאת.
כמשקל נגד למגמה זו, ישנו נושא אחד שצריך ללמד ללא כל מעצורים או הגבלות והוא חיבור ודאגה הדדית בין אנשים. אם ברצוננו לשרוד אין לנו ברירה אלא ללמוד לדאוג זה לזה. זה השיעור החשוב ביותר שכולנו צריכים ללמוד. אם לא נהיה מאוחדים, לא נשרוד. אם נהיה מאוחדים, לא יהיו לנו אויבים. לדעתי, קורס בשם "אחדות תחילה" צריך להיות קורס חובה בכל פקולטה, דיסציפלינה ומגמה באקדמיה.
צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"