האמונה באלוהים היא סממן חזק להתמדה של הדתיות האמריקאית לאורך השנים. אלא שבמחקר חדש של גאלופ – חברה בעלת מאגרי מידע אדירים מ-1944 המאפשרים לה מעקב אחרי תהליכי השינוי באמריקה – נמצא שהאמונה באלוהים צנחה לשפל שלא היה כמותו משנת 2017.
המחקר של גאלופ הראה שהאמונה באלוהים דעכה בעיקר בקרב אוכלוסיית הצעירים האמריקאים ואילו בקרב נשואים, מבוגרים, נשים ומי שלא למדו במכללה, האמונה באלוהים גבוהה יותר. ההבדלים הבולטים ביותר היו באידיאולוגיה פוליטית: 72% מהדמוקרטים אמרו שהם מאמינים באלוהים, לעומת 92% מהרפובליקנים.
למה ליברלים מאמינים פחות ורפובליקנים יותר? הכול תלוי בחינוך ובהשפעת הסביבה. למה מבוגרים מאמינים יותר מצעירים? כי הם מורגלים לכך עוד משחר ילדותם; ולמה נשואים דווקא? כי האמונה באלוהים תומכת בהם, עוזרת להם, שומרת עליהם מקפיצות מעלה-מטה, מה שטוב ומעניק יציבות לחיי המשפחה.
שאלת השאלות היא מה הגורם המרכזי לדעיכת האמונה באלוהים של האמריקאים? והתשובה היא התחדשות והשפעות חברתיות מודרניות, מאילון מאסק והיוזמות הטכנולוגיות שלו ועד מארק צוקרברג והרשתות החברתיות הפופולריות שלו.
אם פעם הכנסיות ובתי הכנסת היוו מוקד עלייה לרגל עבור האמריקאים, היום בלחיצת כפתור הם מגלים עולמות חדשים, מאתגרים יותר מכוח אלוהי עליון מופשט. בימינו הבלבול חוגג והמוח מסתחרר. כל רגע מבזק, כל יום חדשות מרעישות, כל שבוע חידושים והמצאות, פרי עמלם של יזמים ומשפיעני רשת בינלאומיים שמסובבים את דעת הקהל. הרבה יותר מהיושב במרומים.
אם אלוהים נמצא אי-שם בשמיים ואנחנו כאן, איזה קשר יכול להיות בינינו, ולמה שנתייחס אליו? אם פעם הציבור נהג לקרוא בפרשת השבוע או לעלעל בין דפי הברית החדשה, היום למי יש זמן לזה בלו"ז הצפוף שלנו? יותר נוח, נגיש ומהנה לגלוש באינטרנט ולקבל תגובות מיידיות. בני אדם המציאו את המושג אלוהים, אז הם אלה שיקברו אותו.
אם אדם לא צריך את אלוהים ולא מרגיש בו חיסרון, אז הוא לא חושב עליו כלל. רק כאשר אדם סובל מאוד, אם ממחלה קשה, זקנה, או כל סבל גדול אחר, הוא מתחיל לתהות על הראשונות, לשאול מי באמת מנהל את העולם. בעת מצוקה, גם האדם החילוני ביותר מוצא את עצמו מהרהר על הכוח העליון. אם המוות לא היה מציץ מעבר לפינה, האדם לא היה חושב להרים את ראשו לשמיים. מטבעו יעדיף לשקוע בחומריות שהעולם הסובב טיפח, לזרום עם הארצי והמוכר ולא להיתלות בשמיימי והלא-ידוע.
בסופו של דבר, אדם בוחר להאמין במה שבא לו, מייצב לו דמות בורא כרצונו. אלוהים של היום מתבטא בשאיפות ובחלומות שבהן האדם תולה את חייו, עתידו ותקוותיו.
עבור המקובל, המושג "בורא" לא מתאר איזו ישות על-טבעית מרוחקת ומנותקת, אלא את הדרגה הבאה שאליה האדם צריך להגיע בשאיפתו לגלות ידע גבוה יותר. המילה "בורא" מורכבת מהמילים "בוא" ו"ראה" – הזמנה אישית לבוא ולחוות את העולם הרוחני, לגלות את הבורא בתוכנו, כמו שהוא מושג בנו.
עבור המקובל, הבורא הוא תכונת האהבה והנתינה; לכן אם אנחנו הפוכים מתכונה זו: נפרדים זה מזה ומרוכזים באהבה עצמית אגואיסטית, אנחנו תופסים את העולם הגשמי על כל ה"אלילים" שבו, ואילו אם אנחנו מאוחדים באהבה ובנתינה הדדית אנחנו מייצבים ומרגישים את הכוח העליון בינינו. הבחירה בידינו.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "