לא על הלחם לבדו

את פת הלחם שאני אוכל מדי יום אני אופה בעצמי. לא במו ידיי, אלא בעזרת הקרובים לי שדואגים לכיכרות הטריים. זו יכולה להיות אפשרות יעילה למשפחות שמתחשבנות בצדק על כל אגורה, ויוקר המחיה מורגש משמעותית בכיסן על רקע עליית מחירי הלחם.

ברור לי שגם מחיר הקמח מתייקר, אבל מחירו זול יותר בהרבה מהלחם המפוקח שעלה ב-36% או מחלת השבת שעלתה ב-21%. על רקע העלייה החדה הצפויה גם במחיר הביצים ומוצרי החלב, הדלק ושכר הדירה, על אחת כמה וכמה לקראת מחיר החשמל שאמור להתייקר בקרוב ב-9.6%, הייתי ממליץ לחשב תקציב מחדש.

אני לא כלכלן ולא פוליטיקאי, לכן אין ביכולתי לקדם תוכנית ארצית שתסייע לבניית חוסן כלכלי וחברתי בישראל. השוק מכתיב את התנאים, ואם המדינה תרצה היא יכולה לספוג חלק מעליות המחירים שבפיקוחה, תקציבית אין לה כל בעיה. אבל בגלל שידיה של ממשלת המעבר כבולות לקראת הבחירות הקרבות ובשל שיקולים פוליטיים אחרים שאינני מבין בהם ולא מעוניין להכניס את ראשי אליהם, שום שינוי משמעותי לא יקרה.

יוקר המחיה בטח יתפוס נתח מרכזי מהשיח לפני הבחירות, אך הוא לא באמת ישפיע על שיקולי האזרחים בבחירת הממשלה הבאה. ישראל חיה באורח פלא, כמו נס. סופגת מכות אחרי מכות וממשיכה בשגרת חייה עם יוקר המחיה.

עברתי בחיי גלים רבים של התייקרויות, ואף פעם לא ראיתי שהציבור באמת מוחה ומפגין ועוד מצליח להשפיע במשהו. במקסימום המהלך העממי ש"צמח מלמטה" הצליח להזניק פוליטיקאים חדשים למערכת. גם עכשיו נראה איך שהעשירים יהיו עשירים יותר, העניים יהפכו עניים יותר, הפער ביניהם יגדל עוד קצת, והעם בעל יכולת הספיגה ימשיך לאכול את הלחם שלו, שהפך יקר מפז.

גם לא כל העם חווה בשווה את עליית מחיר הלחם. המדינה קטנה ויש בה הרבה "מדינות קטנות". יש קהילות בחברה שבאופן לא רשמי מספקות לעצמן צינור שמשקה ומרווה את כל צרכיהן. לכן אין באמת יכולת ספיגה כוללת במצב הנוכחי של מדינת ישראל, מצב שבו חלק בוכים, חלק בורחים וחלק מברכים. אני לא רוצה לחשוב על מכות עתידיות, אבל מי יודע, אולי כאשר מדינות העולם יגבירו את שנאתן כלפינו וינתקו מאיתנו קשרים נרגיש את עצמנו כמו במצודה אחת, תלויים זה בצרתו של זה.

בסופו של דבר, המשבר העולמי שמייקר את המחירים, החל ממצוקת החיטה בעקבות המלחמה באוקראינה, דרך משבר ההובלה הימית, ועד עלייה בחומרי הגלם, יוביל את כולנו יחד לערוך חשבון פשוט: אם נתנהג טוב זה לזה, נלמד להתחשב זה בזה ולהשקיע כספים בחיוני ובהכרחי לנו ולא נבזבז מיליארדים על חימוש וביטחון, אז גם הלחם יהיה זול. אם לא, נמשיך לסבול.

והאמת היא, לא הכול תלוי בלחם, אלא ביחסים בין האדם. אם נעשה בינינו יחסים טובים זה ימלא אותנו בכל טוב. בכוח החיבור בינינו יש כוח עליון יותר והוא יסדר את הדברים לטובה, כמו שכתוב בתורה: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יהיה האדם" (דברים ח, ג).

מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"