"הכיפה שייכת לגרמניה!", פתח העורך הראשי של "בילד", העיתון הגרמני הפופולרי, את מאמר המערכת; "אם יש אפילו יהודי אחד בגרמניה שמרגיש שהוא לא יכול לחבוש כיפה מבלי להסתכן, התשובה היחידה שלנו צריכה להיות שכולנו צריכים לחבוש כיפה", כתב.
ולא רק מילות עידוד מציע העיתון הנפוץ, אלא גם מעשים יצירתיים. כיפה מנייר עיתון בצבעי כחול-לבן, מעוטרת בשלושה מגיני דוד סמליים, וכל שנדרש מהקורא הגרמני הוא לגזור יפה את הקווקווים, לקפל, להדביק ולחבוש כאות הזדהות עם מאה אלף היהודים על אדמת גרמניה.
המחווה של העיתון התבשלה כבר שלשום, כשהממונה על המאבק באנטישמיות בגרמניה, ד"ר פליקס קליין, המליץ לא לחבוש יותר כיפה בגרמניה, לא בכל מקום ולא בכל זמן. לא אסר, אבל הזהיר. זאת לאור הדו"ח שפורסם לפני חודשיים והראה כי בשנת 2018 חלה עלייה חדה במקרי האלימות האנטישמיים – שיא של עשור.
איני פוסק אם לחבוש כיפה או להסתירה, אלא רק מצביע על שורש עמוק יותר, שמוטב שנתבונן בו ונחקור אותו. תופעת האנטישמיות חיה ובועטת. היא מתפתחת בצעדי ענק מיום ליום, ובלי חקירה והבנת הסיבה השורשית שלה, כיפות הנייר יישטפו עם טיפות הגשם הראשונות, ולא יועילו במאום, פרט לגימיק חביב שיודפס על גבי העיתון.
עם כיפה או בלי כיפה, אין כל סיבה להחשיב את ברלין כמקום מקלט ליהודים. האמת היא שלא יהיה ליהודים מקלט באף מקום ברחבי העולם. כי כפי שכתוב בספר הזוהר, כל הצרות הבאות על היהודים מטרתן לכוון אותם למילוי תפקידם, למימוש תיקונם. ומה התיקון? להתחבר ולחבר.
לפי חכמת הקבלה, כולנו קשורים זה לזה בקשר פנימי הדוק, ודווקא החיבור בין היהודים – מעל טבעם האגואיסטי המתגבר – מעורר כוח חיובי אדיר שמופץ באנושות כולה. כשאנחנו זונחים את המשימה להיות כאיש אחד, אומות העולם קמות עלינו לכלותינו, או במילה אחת: אנטישמיות.
לכן, כשתראו גרמני חובש כיפה במטרה להפגין סולידריות עם בני העם היהודי, תיזכרו בכלל אחד – "ואהבת לרעך כמוך" – הכלל הגדול בתורה שכולל את הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה.
את הרצון להכתיר אותו מעלינו, לכסות על הפשעים באהבה, להיות טובים ומיטיבים לזולת בדומה לכוח העליון – את זה מסמלת הכיפה.