קצת אחרי שהתחיל הפיגוע בדיזינגוף, כשהצבא והמשטרה הוקפצו למקום, קפצו גם כתבי התקשורת, ממהרים להידחק להם עם מצלמות ומיקרופונים לתוך הפנים, חושפים אסטרטגיות ואת זהות הלוחמים.
לא נעים לראות איך הגענו לשחק בחיים שלנו, בחיי הילדים שלנו, של השכנים שלנו, ולא אכפת לנו כלום – מוכנים לעשות כל דבר בשביל רייטינג. אני לא רוצה להרחיב את הדיבור בנושא, כדי לא להעלות את הרייטינג לתופעה.
לא רק התקשורת מתנהלת ככה, אלא מערכות מדיניות וחברתיות רבות, וכולנו כבר מודעים לכך. הבעיה היא שאין מי שיקבל על עצמו את התפקיד האחראי לנקות את מי שהמדינה לא בנפשו ולהשרות בה ביטחון. אנחנו עדיין מצפים שמשהו יקרה ומישהו יעשה, אבל כלום לא יקרה ואיש לא יעשה.
במקום לצופף שורות ולהתאחד נגד הצרה, אנחנו שוקעים איש איש לתוך עצמו ומאבדים קשר. זו אותה צרה שמחריבה אותנו פעם אחר פעם – זילות של ישיבתנו כאן ונתק בין חברי האומה שמחלישים אותנו. והשונאים קולטים וממהרים להכות בנו.
הרבה אנשים מבינים מה קורה כאן, הבעיה גלויה וידועה, אבל הידיים חלשות מכדי להרים אותן ולהתחיל בעבודה. כל אחד יודע לדקלם את הכלל הגדול בתורה, "ואהבת לרעך כמוך" אבל רק כדי לנפנף בו בהאשמה.
כבר היינו במצב הזה בהיסטוריה לא פעם ולא פעמיים. עם ישראל כבר נתן לעצמו להתפורר מבפנים, לתת בזה דריסת רגל למחבלים, עד שהכול מתפרק וכולם מתפזרים לכל הכיוונים, נעלמים בשכחת התפוצות.
כנראה אנחנו לא מוכנים, לא בשלים לקום ולמנוע חורבן. עברנו שואה, כל מיני השפלות, בסוף קיבלנו מדינה וקיבלנו שטח ומה אנחנו עושים בהם? מזמינים אויבים לסלון שלנו ואחר כך בוכים "מה קורה לנו?". הרי אין לנו בעיה עם מי שנמצא מחוץ לגבולות, יש לנו בעיה עם מי שנמצא בתוך ישראל.
צאו לנגב ולא תוכלו לעבור בכביש. משני צידי הדרך יושבות ערים גדולות מאוד המחביאות בתוכן מחבלים פוטנציאליים. אותו דבר בצפון ובכל מקום. מורגש שאנחנו כבר לא נמצאים במדינה שהיא שלנו. אנשי העם הם האומה, ואם לאומה לא חשובים החיים שלה ועצם קיומה, עד שהיא מרשה לעצמה לא להיאבק על אדמתה ועל הקשרים בין חבריה, אין לה עתיד.
בעל הסולם, הרב המקובל יהודה לייב אשלג, כתב במאמר "האומה" לפני שמונים שנה מילים שראויות להתפרסם בכל כלי תקשורת: "אם נחמיץ את השעה ולא נקום כולנו כאיש אחד, במאמצים כבירים הדרושים בעת סכנה, הרי העובדות שלפנינו מאיימות עלינו מאוד. גם זה ברור, שלמאמץ הכביר הדרוש לנו, צריכים אחדות איתנה ומוצקת כפלדה, מכל איברי האומה, בלי שום יוצא מהכלל. ואם לא נצא בשורות מלוכדות לקראת הכוחות האיתנים, העומדים לשטן על דרכינו, נמצא תקוותינו נידונה כאבודה למפרע".
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"