במשך כל סוף השבוע ועד הבוקר הזה, עצר העולם את נשימתו מפחד שחלקי הטיל שסין שיגרה לחלל ויצא משליטה יחזרו לאטמוספירה, יפגעו במקום יישוב לא ידוע מראש ויגרמו לאסון גדול. אלא שהבוקר נודע שחלקי הטיל נפלו במימיו של האוקיינוס ההודי, ויכולנו לנשום לרווחה.
האם זה טוב או רע שכך הסתיים הסיפור? ודאי שטוב. אבל האם נלמד משהו על החיים כאשר אנחנו יוצאים בנס מכל נזק שאנחנו גורמים לעולם? אולי טוב אם היינו מקבלים קצת על הראש מלמעלה? ייתכן שזה היה גורם לנו לשנות גישה, והיינו מפסיקים לשחק במשחקים וניסויים שמעמידים את כדור הארץ שוב ושוב בסכנה?
מדינות העולם צריכות להחליט יחד אם למעצמות כמו סין וחברותיה יש הצדקה וזכות לניסיונות בחלל, רק כי "המדע לפני הכול". אחרי הכול ייתכנו בדרך תקלות שעלולות לגבות חיים ולפגוע באיכות הסביבה. הפעם הכדור ניצל בנס, אבל בפעם הבאה?
לפי השקפת העולם שלי, אשר נובעת מחכמת הקבלה, אין דבר חשוב יותר מחיי האדם. בשונה מהדומם, הצומח והחי, שגם להם מקום של כבוד, האדם נולד כדי למלא תפקיד בעולם הזה, לקיים את חובתו ולבנות קשר יפה בינו לבין שאר האנשים. בלב הקשר הזה, מלמדים המקובלים, מורגש כוח חיבור נעלה יותר, מקום לגילוי הטבע העליון, משכן לכוח הנתינה והאהבה. זו למעשה מטרת קיום האדם והעולם.
כך שאם אנחנו משחקים במשחקי אגו של מי ידע הכי הרבה, מי יגיע ראשון, ינצח, ישלוט, במקום למלא את ייעודנו, אז אנחנו בצרה צרורה. אנחנו נוטים בדיוק לכיוון ההפוך מהמטרה אליה מכוון הטבע ומיועד העולם.
אני בספק אם טיל אחד שנפל אל האוקיינוס ההודי ונדם יעורר את לבבות בני האדם, אבל אני עדיין מקווה שמתישהו, בקרוב מאוד, נבין ונפנים את חוקיות העולם שאנחנו חיים בו, ולא נצטרך לקבל מכות גדולות. כי עתיד העולם לא תלוי בכסף, לא במוח ולא בכוח, ובטח לא בשליטה, אלא רק בשינוי לב האדם: מאגואיסט גמור לאלטרואיסט מושלם.