אם לדחוס שנה תמימה אל תוך מספר פסקאות, לכווץ את השנה האחרונה לאמירה קצרה וברורה, אז הייתי מסכם את השנה האחרונה כשנה פורה ויצרנית, שנה טובה מאוד!
המילה שנה היא מלשון שינוי, והשנה כוח הטבע, הכוח העליון, התחיל לשנות בנו את התפיסה, ללמד את כולנו יחד, את האנושות כולה. שלא כמו בשנים עברו, כשכל עם ואדם חיו את עולמם בתוכם, חוו משברים או צהלו בשמחות, השנה – שנת הקורונה – ראינו איך כוח אחד פועל על האנושות כולה, מכופף אותה לצורת חשיבה אחת, מרכין את ראשה לקבל כוח עליון ממנה.
מתושבים בלב תל-אביב ועד לאזרחים במחוזות ענק בסין, מכפריים למרגלות הרים בדרום אמריקה ועד לאירופאים מבוססים – כולנו התבשלנו בסיר אחד, שפותים על כירה אחת. האש של מכות הטבע, הלהבה של המגפה, חיממו אותנו, המיסו בנו עוד שכבה נוקשה שהתקבעה. האירועים הגלובליים התיכו אותנו למרקם אחד, הביאו אותנו להבנה שאנחנו בראש ובראשונה אנושות אחת.
בעיניי השינוי שעברנו מבורך. שינוי יפה וטוב, שינוי מעודד שמקרין ביטחון לעתיד. למה אני מלא תקווה כשהאנושות מבעבעת בקדרה בסבל רב? ראשית כי הכול לטובה. כך צריך לומר וזו האמת לאמיתה. אנחנו כמו ילדים שעדיין לא רואים את תוצאות הגדילה, אבל אנחנו בדרך סלולה ובטוחה. שנית, האנושות אומנם עדיין לא מפיקה מוסר השכל ממה שעברה, ובנוסף היא חוטפת ועוד תחטוף מכות, אבל בסופו של דבר נעבור גם את האירועים הלא פשוטים שלפנינו, נלמד מהם ונחכים. זה יהיה הרווח שלנו, כיתרון האור מן החושך, הון רוחני שקשה במצבנו לאמוד את עוצמתו.
אנחנו מתקרבים לתנאים שילמדו אותנו איך להתנהג נכון עם הטבע, איך להיכנס למגע הדדי עם הכוח העליון השולט בבריאה, עם אלוהים. לכן בקו התפר בין תשפ"א לתשפ"ב עלינו לערוך חשבון נפש על כל מה שעבר ועוד יעבור עלינו. להבין שאנחנו תלויים זה בזה יותר מתמיד. לאחוז חזק איש ברעהו ואישה ברעותה, שכן לא נשאר לנו דבר חוץ מכוח החיבור בינינו. מתוך הקשר הלבבי בינינו נקים תשתית טובה ויפה, כך שכל הדברים השליליים שיתגלו מיד ייתקנו בה. שהמשברים והמכות יהיו לנו כעזר, כתבלין משובח בתבשיל היחסים.
חלאס עם הגישה הילדותית – מקבלים מכה ובוכים, חוטפים ומייבבים. אנחנו צריכים לעצור, להרים את הראש, להסתכל סביב ולראות שכל רגע אנחנו זוכים ומקבלים הזדמנות פז. כל רגע! אנחנו צריכים להפסיק להתעמק במכות, לנתח את המשברים ולהתחיל להתעמק בסיבה להן. הסיבה היא שאנחנו לא מצייתים לחוקי הטבע, לכן אנחנו סובלים. אנחנו הולכים שולל אחרי אשליות שחומר מסוגל למלא אותנו בשמחה, מתנתקים מהחוקיות של הטבע האינטגרלי ופעם אחר פעם נופלים לבור עמוק.
החכם עיניו בראשו. אם רק היינו פוקחים עיניים היינו רואים שמאחורי המכות עומד כוח טבע עליון שבא לעזרתנו, כוח טוב ולא רע, יד מכוונת ולא מענישה; היינו רואים שהמכות בעצמן עוזרות לנו להסתגל למציאות החדשה והמקושרת שנכנסו אליה, שהן פיצוי ולא הענשה, חסדים ולא דינים. היינו מודים אז על כל מכה, מברכים על כל משבר, כמו שאמרו חז"ל: "הקדוש ברוך הוא – במה שהוא מכה, הוא מרפא" (מכילתא בשלח).
אין מה להצטער על השנה החולפת, אין מקום להתחרט ולחשוב שיכול היה להיות אחרת. העבר עבר, מה שהיה היה, וכעת צריכים להיות עם הפנים קדימה לשנה החדשה. להתחיל את השנה ברגל ימין, לשאוף להשפיע, לתת שפע של חום ודאגה אחד לשני, ובעיקר לשמוח שיש בידינו את חכמת הקבלה, השיטה שתלמד אותנו להתחבר, שתחכים אותנו עד שנבין את המציאות שאנחנו חיים בה, שתפתח בנו רגש לזולת וידע על העולם.
מי שכבר מרגיש זאת במקצת, אני מאחל לו כוחות רבים, שימשיך ללמוד בעקביות ובהתמדה ויהדהד באוזני כולם את הקריאה להתאחד. רק החיבור בינינו יבטיח לנו שנה טובה!