ממעוף ציפור דואה מעל התפתחות האנושות – תקופה אחר תקופה מיום שנוסדנו כחברה ועד המקום שבו אנחנו עומדים היום – אפשר לראות אמונות נולדות ומתות, דתות מתפשטות ומתכווצות, שיטות פוליטיות קמות ונופלות, פילוסופיות פורחות ונובלות, כלכלות נוסקות ומתרסקות, ידיעות מדעיות מוכחות ונסתרות או מתחלפות באחרות.
מאותה נקודת תצפית אפשר לראות שההיסטוריה האנושית רצופה מלחמות ומאבקים, פלישות והשתלטות על שטחים ושדות, על אנשים וחיות. היסטוריה מלאה בשעבוד גופני ונפשי, מלווה באכזריות שקשה להבין, לעכל, לקבל.
בין אם האמונה היא באל כזה או אחר, אם השיטה הפוליטית היא כזו או אחרת – מערכת הקשרים האנושיים תמיד מקבלת תפנית וסיבוב נצלני: איך לקבל הנאה על חשבון הזולת.
אין דבר מיותר בדרך ההתפתחות האגואיסטית שעברה ועוברת עלינו. כמו שילד לא יכול לגדול בלי להפיל דברים, לשבור ולקלקל, כך גם האנושות כישות אחת הייתה צריכה לחוות את כל היסטוריית הקשר המעוות כדי להבין דבר מתוך דבר, לברור טוב מתוך רע, ולהגיע לבשלות שמתוכה נלמד לטוות קשרים חדשים. להיות אנשים רוחניים, יצורים חופשיים.
מטרת הבריאה היא להגיע לחיבור בעל אופי של מסירה פנימית מזה לזה – בין אנשים, ובין אנשים לחי, לצומח ולדומם. בחיבור הדדי כזה יכול לשרות כוח הטבע העליון שתכונותיו הן מסירה, נתינה, השפעה. בחיבור הדדי כזה כל פרט מקבל חופש מלא והמגבלות נושרות מעליו.
אנחנו אזוקים על ידי רצון פנימי, יצר מולד שנקרא אגואיזם. הוא שולח אותנו לספק לו כסף ושליטה, להביא לו כבוד והשכלה, הכול כדי להתעלות על אחרים. אנחנו עובדים בשבילו מרגע שאנחנו נולדים עד השנייה שאנחנו מתים. עד היום זיהינו בו את עצמנו וחשבנו שאנחנו עובדים בשביל עצמנו. אבל אנחנו עתידים ללמוד להבדיל אותו מעצמנו, לברר ולקלף אותו מתוכנו, ועם זה להתחיל להזדהות עם יצר אחר ולפתח אותו – יצר טוב שישלוט ביצר הרע, שיהפוך לו כיוון – לנתינה ולאהבת הזולת.
כשתושלם המלאכה ויהיה חיבור נכון ומושלם בין הפרטים יזרמו בנו חיים. המוות והאכזריות כבר לא ישלטו בעולם, הזמן והמקום לא יהוו מגבלה, הקשר יעשה לנו כנפיים ונסתכל ממעוף ציפור על העולם המתוקן.