אתמול בחדשות ראיתי כתבה על מדוזות שגודשות את האוקיינוסים, כך שאוטוטו אולי אוניות לא יוכלו לשוט במים, ואפילו תחנות הכוח לא יוכלו לקרר את עצמן כי המדוזות סותמות את כל הצינורות.
בעודנו עסוקים לסגור חשבונות פוליטיים ולקרוע זה את זה לגזרים, העולם כורע לפנינו ורוצה להיפתח. כל התחלואות והמשברים בעולם הם חלק מצירי לידה רוחנית, ולידה נכונה דורשת הכנה. ההכנה היא בלראות אותה קורית, לגלות אותה. גם בתוך הפרטים הקטנים של היומיום וגם מתוך מעקב אחר תהליכים היסטוריים-גלובליים.
במשך אלפי שנים התפתחנו באורח חיים הדומה לזה של בעלי החיים: בנינו בתים, התחתנו והבאנו ילדים, סידרנו את החיים במבנים חברתיים שונים. בעזרת הרפואה, המדע והטכנולוגיה שפיתחנו הגענו לשליטה מרבית בחיים, וזהו, סיימנו את שיעור ההתפתחות הגשמית. לא רק שסיימנו, אלא גם הגענו לעודף שעולה על גדותיו ונשפך, הורס את כדור הארץ וחוזר ומכה בנו.
מכאן והלאה שתי אפשרויות לפנינו: להמשיך לפתח את עולם החומר – שזה כמו ללכת עם הראש בקיר; או להיוולד רוחנית – לדלג למדרגה הבאה שהטבע מזמין אותנו אליה.
ההתפתחות הרוחנית היא אחרת לגמרי. היא כוללת בתוכה הנאות חדשות שלא הכרנו. המגמה דומה לקודמתה: להגיע לאושר, להתפתחות, ליתר ידיעה. אלא שהמדרגה הרוחנית שבפתחנו דורשת כישורים אחרים, יכולת התקשרות מיוחדת בינינו. לא הצלחה של תן וקח, של קומבינות ואינטרסים. לא רק להתפרנס זה מזה, אלא גם לפרנס זה את זה פנימית, רוחנית, רגשית.
שינוי כזה כבר דורש מאמץ. כי להתקשר יפה זה לזה אנחנו לא מסוגלים, ראו מה שקורה בכיכרות ובאולפני החדשות. אנחנו אגואיסטים מטבענו, מחונכים לתחרותיות ולהישגים על חשבון הזולת.
לכן לראשונה בימי האנושות יש התנגשות בינינו לבין הטבע. הטבע רוצה מאיתנו התקשרות לבבית, שנבנה מנגנון משותף בינינו, שנהיה כמו משפחה אחת, לפי הכלל "איש את רעהו יעזורו" ושאר חוקי החברה המתוקנת, ואנחנו לא רוצים בינתיים. מעוכבים בשלב מעבר, תוהים מדוע נחוץ לנו להתחבר, כרגע נוח לנו בעולמנו הקר אך מוכר.
אבל הטבע אינטגרלי, ואף עלינו להיות אינטגרליים. הוא מקושר ועגול, וכך גם עלינו להיות. קשה לחבר בין חלקים שונים, אבל יעידו החכמים שכבר עברו את השלבים, אלה שדילגו במעלה המדרגות ואומרים שכן, זה אפשרי, רק לשאוף לחיבור.
גם אם ניזנח את הדאגה לזולת, הטבע יכין אותנו לקראת לידה, כך שנרצה להיוולד. כבר רואים את הכוחות הגלובליים מתלכדים לכדי כוח אחד, מתארגנים ומקיפים אותנו, מוכנים להביא אותנו להתקרבות הדדית. המקרים שקורים בעולם לא פוסחים על אף אזור, אפילו אי קטן בודד באמצע האוקיינוס טועם את טעם הקורונה. לטבע לא חסרים אמצעים מקוריים למוטט את העולם הישן האגואיסטי ולבנות בינינו עולם חדש. אנחנו רק צריכים לתמוך: ללחוץ ולהיוולד.