יש שמועה שבני אדם, כמו כל מין החי, נולדים מנקבה אוהבת שנקראת "אימא". אחר כך, כל חייהם הם ירגישו צורך באותה אהבה אימהית שקיבלו ישירות בצורה טבעית, ואין במציאות משהו אחר שיכול למלא ולעטוף כמו אימא.
לכן מסופר על יעקב, שלקראת החתונה הביא את כלתו העתידה לאוהל רבקה אימו, שתגור איתה כמה חודשים ותלמד ממנה לאהוב כמוה. חמות יכולה לתת לכלתה עצות שרק מי שילדה את מי שהיא עתידה להינשא לו יכולה לתת; תובנות של אהבה שמעוגנת בטבע, בחיים עצמם.
כל אחד רוצה שיבינו אותו. תינוק שרוצה שיבינו אותו בוכה. גם גדולים, למרות שהם לא בוכים, הם זקוקים להבנה, לדאגה הזאת של אימא. אפילו עוד יותר מהקטנים.
בימינו גברים במיוחד סובלים ממחסור בהבנת הלב האימהית. הרבה פעולות שהם עושים באות להשלים את החיסרון ביחס של אימא אליהם, כמו שנחרט בהם בזמן הילדות. אישה שיודעת את הסוד הזה ומשלימה להם את החיסרון, קונה את הגבר שלה. אז הוא מוכן להכול.
זאת אהבה. שכל התכונות שלך, הפיזיות, המוסריות, המורליות; כל הכוחות והאיכויות שיש בך, משמשים כדי למלא את מי שאיתך. התכונה המיוחדת והנבדלת ביותר, הרחבה והעמוקה ביותר של האישה, היא הכישרון הטבעי להיות אימא.