לאחרונה החלו אנשים לשבור גבולות ולהתהלך חצי עירומים. לא במצעדים או בחופי הים – שם בכלל בגדי הים התמזערו – אלא בשגרת רחובות במרכז העיר. בניו יורק לדוגמה אפשר לחלוף על פני בחורים לבושים בתחתונים ובחורות בחזיות. גם בלב תל אביב תיתקלו בגברים ללא חולצה ונשים בחזיות ספורט.
אפשר לשייך את התופעה המתירנית לרצף הסגרים המעיקים של השנה האחרונה. אפשר גם להאשים את עומס החום שמחייב לקלף שכבות לבוש מכבידות, או לחילופין לקשור את אופנת הרחוב החדשה לתרבות מודרנית, אבל הסיבה עמוקה יותר.
השאלה אינה על ההתערטלות עצמה, אם היא מותרת או אסורה במרחב הציבורי, אלא על המסר שהצעירים מעבירים בה, אפילו בלא ידיעתם, כשהם משוטטים להם חצי עירומים ברחובות.
העניין הוא שבחברה המערבית ישנו קוד לבוש והוא כולל התהלכות בלבוש במרכז העיר. אותם מעזים מעבירים מסר חד בעזרת גופם החשוף: אנחנו לא מכבדים את הזולת. אנחנו מצפצפים על החוקים. בלבושם המינימלי הם מפגינים עד כמה הם אדישים לעולם, עד כמה לא אכפת להם לפגוע ברגשות חלק מהציבור, "אנחנו עושים מה שבראש שלנו, ואתם תתמודדו".
גם ילידים בשבטים ותיקים באפריקה ובדרום אמריקה מסתובבים חצי עירומים, כך שאין בעירום כל גנאי וגם לא דבר מיוחד. במקרה שלנו, התופעה היא תוצר מובהק של ליברליזם מוקצן הדוגל ברעיון שאותו הוא תופס כחירות. אין גרוע יותר מאשר לחנך דור לכך שהכול מותר לו. חייב להיות חוק וסדר, חובה לתחום את האדם בהגבלות חיצוניות או בהגבלות פנימיות, או בשילוב בין השניים.
החופש לחיות ללא גבולות, ללא מעצורים, לעשות מה שבא לנו הוא הרסני. הוא נותן לטבע האגואיסטי המופרז דרור להתפרע לכל הכיוונים. גם ברמה החברתית, האגו נוטה לחלחל למקומות הנמוכים, מבקש להפגין את כוחו, לנצח, לשלוט, לכבוש.
בסופו של דבר, השאיפה לחופש, לעשות ככל העולה על רצונך, מובילה אנשים להתנגש ברצונותיהם. היא גוררת למאבקי שליטה והופכת את העולם שלנו לבית סוהר שדורש חוקים נוקשים יותר כדי למנוע מאנשים לבלוע זה את זה, מחייב פריסה מלאה של שוטרים ושופטים, ומה התוצאה בסופו של דבר? כל אחד ננעל מאחורי סורג ובריח, מסתגר בתוך דירתו ושוקל בחשש אם לתת לילדיו לצאת לרחוב.
החופש שכל אדם שואף אליו באופן טבעי יתחיל כשנחליט להיות חופשיים מהנטייה שלנו לדאוג רק לעצמנו, כשנתעלה מעל היסוד האגואיסטי שלנו וננהל אותו, ולא שהוא יכתיב לנו מה לעשות. כשהאדם מתחנך נכון, מודע היטב למי הוא ומה הוא, מחזיק חזק את המושכות על האגו וכל הזמן יוצר איזונים ובלמים, רק אז אפשר להתיר בהדרגה את ההגבלות ממנו.
חירות מוחלטת תהיה מצב אידיאלי שבו כל אדם יהיה חופשי לעשות כרצונו, כי מבפנים הוא יבין איך עליו להתנהג נכון עם האחרים. אין ספק שהעלאת מודעות וחינוך יסודי יסייעו בתהליך ויקלו על צירי הלידה לחירות החדשה. גם לא צריך להיאבק באגו האנושי הטבעי. כל שנדרש הוא לפנות לערכים אחרים, נעלים יותר, כאלה ששמים את הזולת במרכז.