מה משותף בין סרגיי ברין, יאן קום ומקס לבצ'ין – מייסדי חברות הענק גוגל, וואטסאפ ופייפאל? תשובה: שלושתם יהודים שנולדו בברית המועצות לשעבר שהיגרו לארה"ב והפכו ענקי היי-טק. אבל מה יש בהם, ביהודים שמוצאם באזור המיוחד שפרוש על בלארוס ואוקראינה, שהופך אותם היום לחלוצי הטכנולוגיה המתקדמת בעולם?
סיפור סוד הצלחתם התחיל שנים רבות קודם לכן, עם חורבן בית המקדש השני ואחרי כל אותן מלחמות ביוונים וברומאים, כשהקהילה היהודית שחיה בישראל נאלצה לנטוש לַגלות – מי למערב אירופה ומי למזרח אירופה. אבל בסופו של דבר נשארו מעטים מהם בכל אותן ארצות, כי גם משם ברחו רובם אחרי עינויים ורדיפות שספגו. רק מפולין וממערב רוסיה לא היה לאן לברוח. קצתם ברחו להודו או סין, אבל רובם נשארו, חיו תחת לחצים גדולים ומאחר ולא היה במה לעסוק כי לא נתנו להם לעבוד, הם ישבו ולמדו.
חלק קטן מהם בכל זאת הצליח לעשות עסקים ולהתבסס, והיו משלמים לאלו שלמדו. כך סידרו החיים; העשירים האמינו שכדאי להם להחזיק באנשים שישבו וילמדו עבורם ויזכו אותם. אומנם הם שילמו להם פרוטות, אבל לפחות מנעו מהם לגווע ברעב. עד היום רואים את שאריות המנהג הזה במגזר החרדי, שעדיין מחזיקים בדעה שהם צריכים לשבת וללמוד כל היום.
על כל פנים, מאותו לימוד מתמשך ומתמיד מבוקר עד לילה, יצאו ועלו אז כל המקובלים בעלי ההשגה. מאותו אזור צמח אבי תנועת החסידות הבעל שם טוב, וממשיכי דרכו, ואיתם צמחה גם כל אותה הערכה עצומה לידע – הרי מה רצה כל הורה יהודי אז? שבניו יהיו תלמידי חכמים. כאן הוטבעה בדם גם הגישה ללימוד, הסבלנות והשקדנות, שהועתקו לתחומי הטכנולוגיה והרפואה מאוחר יותר כאשר נפלו חומות האיסורים והיהודים הורשו לעבוד כמו כל אזרח. וכך יצאו מאותו אזור הרבה יהודים מיוחדים, מדענים בתחומים שונים. זה כבר קרה במאות התשע-עשרה והעשרים.
מאז, תוך שנים ספורות, הכול התהפך. כל המקומות הקטנים שבהם חיו היהודים נהרסו כליל. הם עצמם התפזרו לכל עבר לפי משלח היד שבחרו, ובזה נגמרה תקופת הזהות היהודית, אבל אני שנולדתי וגדלתי באותו אזור, יכול לספר שעוד הרבה אחרי שהוסרו המגבלות על העיסוק, דבקו היהודים ביידיש, השפה שבה למדו אז. את כל מקצועות בית הספר, כולל גיאוגרפיה, היסטוריה ומתמטיקה, למדו הוריי ביידיש. ילדותם עברה ללא מילה ברוסית.
רק מאוחר יותר, סביב שנת 1935, הוציא סטלין חוק המחייב ללמוד בשפה הרוסית בלבד. תארו לעצמכם איזו מהפכה זו הייתה לילדים. אימא הייתה אז לפני בחינות הבגרות ונאלצה לעבור ללמוד את כל המקצועות בשפה חדשה לה, לפי תוכנית לימודים שונה. אבל הם הצליחו. בזכות אותה גישה ללימוד שזרמה בהם מאבותיהם, הם נבחנו ועברו, וגם התקבלו לאוניברסיטה.
אגב, אותו דחף וחשיבות להשכלה גבוהה אופייני לכל מקום בעולם שבו יושבים יהודים, אבל ברוסיה במיוחד, מכיוון שמאז המנהג ללמוד כל היום הפך לחלק בלתי נפרד מהווייתם. הם הבינו שהלימוד הוא הנכס היקר ביותר שלהם; משהו שיש לך ביד ואף אחד לא יכול לקחת ממך. אפילו יהרגו אותך, זה בא איתך לקבר – בין אם זו תורת ישראל או חכמות העולם.
כלומר הידע הנוכחי היווה עבורם אותה תורה, רק תורה אחרת. הרי דרך השכלה אדם רוכש מהלימוד את כל מה שהאנושות ליקטה ואספה במשך כל שנות קיומה על פני כדור הארץ, בין אם זו חכמה אלוהית או חכמה אנושית, ולכן היה חשוב מאוד לאנשים האלו ללמוד; הם הבינו שזה הרכוש היחיד שלהם כשהם נודדים ממדינה למדינה, נזרקים ממקום למקום, כמו שחוו בימי הביניים אחרי חורבן הבית.
באותם זמנים היו היהודים באמת במצב מיוחד. הייתה להם שפה אחת משותפת בכל העולם, יידיש או לדינו, הייתה להם ידיעת התורה, והיה להם ידע נרחב בכל חכמות אומות העולם. זה שם אותם במצב שבעצם אין לך כלום, אבל אתה מלך. וזה בדיוק מה שהם ביקשו לעצמם, הם ידעו שכך עתידם מובטח.
והיה עוד משהו מיוחד לאותם יהודים מהאזור הזה בכדור הארץ. לא רק הידע, אלא מין כוח רצון, דחף שהפך אותם לחלוצים בכל תחום. תמיד פיעמו בהם רוחות מהפכה. אם כפורצי דרך שהקדימו את זמנם במאות שנים כשפתחו את חכמת הקבלה הסגורה ואסורה עד אז לכל לב דורש, אם בזמן המהפכה הרוסית כשהיו מראשי אותם זרמים מרקסיסטים, סוציאליסטים, טרוצקיסטים וקרופוטקיניסטים, או אם בעת העלייה החלוצית שהקימה את הקיבוצים והמושבות על אדמת ישראל, והיום, כחלוצי טכנולוגיה בכל מקום בעולם.
לכל חלק על פני כדור הארץ, כמו שכתוב גם בכתבי הקבלה, יש כוח מיוחד שפועל על היושבים בו. זה באמת מעניין, אני מרגיש את זה גם על עצמי שמגיע מאותו אזור מזרח-אירופי, שכל מי שבא משם יש בו דחף לשינוי, להתקדמות, למהפכות, טכנולוגיות או כלכליות. מזרח אירופה היא מין מרחב שלא נותן לאדם לשבת ברוגע.
אבל היום אותה זהות מיוחדת ונבדלת שפיתחה היהדות בכל ארצות הגולה כבר לא נמצאת בנו. מלבד פריצות דרך טכניות גרידא לא נשאר הרבה מאותה רוח אדם שלא שואפת לחומר אלא לרכוש נצחי, שאין לה כלום והיא בכל זאת בפסגת העולם. כל עוד היינו פזורים בין אומות העולם שלחצו אותנו אל הקיר, היינו חייבים להיות טובים ומאוחדים כדי לשרוד. אבל ברגע שירד הלחץ מהעורף היהודי, הפכנו להיות קשים וגרועים מכולם. כאלו אנחנו, מין חומר מיוחד שלחץ ועינויים מוציאים ממנו דברים משובחים, והרפיה מנוונת ומשחיתה אותו.
אנחנו רואים היום, כשכמעט אין עלינו לחץ מבחוץ, איך החברה הישראלית הופכת לקבוצה פראית מחרחרת ריב. אומה שבה כל אחד חושב רק איך יצליח חומרית ויברח מכאן, שלא אכפת לו דבר מלבד עצמו. זו אומנם הכללה גסה ולא ראוי לדבר ככה, באמת לא כולם כאלו, אבל ככלל צריך לראות שזה מצבנו והוא מידבק, וילך ויתדרדר, אם לא נמצא בנו שוב את הרוח החלוצית והמהפכנית של היהדות, ובכוח הרצון נחזיר אותה לפעום בנו. אם נרכוש מחדש את הידע שנמצא במקורות העם ונתאחד לממש אותו, ניתן לעולם משהו טוב באמת. את האור שהוא צריך כדי שאולי לא יהיה לו כלום ביד, אבל הוא ירגיש מלך. займ на киви кошелькеденьги сразу займ на картудо зарплаты онлайн займ