מותו של מנהיגה האחרון של ברית המועצות לשעבר מיכאיל גורבצ'וב הזכיר לי את המפגש שהיה לי איתו בטוקיו בנובמבר 2005.
כשפגשתי אותו הוא היה מחוץ לתפקיד קרוב לארבע-עשרה שנה. אף על פי כן הוא עדיין ניסה לעזור לעולם ככל יכולתו. נפגשנו בפורום שעסק בקידום השלום בעולם שיזמה מועצת החכמה העולמית (WWC) בראשות פרופ' ארווין לאסלו, ששנינו היינו חברים בה.
גולת הכותרת של האירוע הייתה סדרת נאומים בפני קהל של 5,000 איש באולם גדול במרכז טוקיו. בערב שקדם לאירוע נפגשנו חברי המועצה למפגש חברתי ומשוחרר יותר מהדיונים הרשמיים. תוך כדי משקה שוחחתי עם גורבצ'וב בארבע עיניים.
עוד לפני הוועידה הרושם שלי כלפיו היה שהוא איש מיוחד, זן אחר של מדינאי סובייטי. הוא לא היה רע מטבעו, הוא הבין את העם והרגיש קרוב לליבו. במסגרת הבלתי אפשרית שהוא פעל בה הוא עשה כמיטב יכולתו לטובת כולם, ואלמלא נפלט מהנהגת ברית המועצות, היה ממשיך להנהיג רפורמות פוליטיות וכלכליות ולפעול למען ארצו ולמען העולם.
במפגש הוא היה ידידותי מאוד, הדבר האחרון שציפיתי מנשיא ברית המועצות לשעבר. אמרתי לו שאני מעריך מאוד את תרומתו ואת מאמציו הרבים להפוך את העולם למקום טוב יותר. הוא השיב באותו מטבע ואמר שהוא מעריך את הבנתי ביחס לכוונתו, והוסיף שהוא עדיין פעיל ומשתדל ככל יכולתו לעזור בכל מקום.
ראיתי לנגד עיניי אדם שבאמת רוצה שהילדים שלנו יחיו בעולם טוב יותר. בהתחשב בנסיבות שבהן הוא פעל – אדם שהתחיל את דרכו הפוליטית כמרקסיסט וסיים אותה כשהביא לסופה של המלחמה הקרה ללא שפיכות דמים – אני סבור כי היה יכול לחולל כאן עוד שינויים לטובה ובאמת לזכות לכבוד העולם כולו על תרומתו לאנושות.
