בנוסף לשטיחים האדומים, נאומי התודה המלבבים והמפגש המרגש עם שורדות השואה שהזיל דמעות מעיני נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, הוגשה לו עוד מחווה לרגל ביקורו הממלכתי בישראל.
לכבוד הנשיא האמריקאי פורסם כי שש תוכניות מתאר חדשות צפויות לקבל אישור ליישובים ערבים בכל מרחבי יהודה ושומרון. התוכניות כוללות הלבנת מאות מבנים לא חוקיים, הרחבת יישובי ערבים באלפי דונמים, בנייה על שמורות טבע, אתרים היסטוריים וצירי תנועה מרכזיים.
לנשיא ביידן חשוב בעיקר שהכול יתנהל על מי-מנוחות ושנסייע לו בתוכניות הבינלאומיות של ארה"ב. אבל לא הוא שיזם את המחווה, אלא קובעי המדיניות בישראל, שגם להם אכפת בעיקר לשמר את מעמדם, ולכן הם מכרו את אדמות המדינה עוד לפני בואו וימשיכו גם אחרי לכתו.
מילא אם היה מדובר במכירת אדמות שהיינו מרוויחים ממנה משהו על הדרך, אבל מדובר בשיטת הסלמי שבה כל פעם אנחנו פורסים עוד נתח מהמדינה ומגישים אותו לידי האויבים שלנו. בתמורה אנחנו זוכים להגברת הרוע והטרור נגדנו, סדר דברים שנמשך עוד מאז הסכמי אוסלו.
החלק העצוב בסיפור הוא שאנחנו מוכנים לשלם את המחיר, מקבלים את המצב העגום. מי שפוקח עיניים למציאות המרה רואה מדינה בהתפרקות, ובכל זאת כמעט ואין אנשים שקמים ומתקוממים, אין צעקה ברחובות. אין מספיק כאב בלבבות.
מדינת ישראל מפסידה את הריבונות שלה, כי בלי אדמה תחומה אין לנו מדינה. ולמה אין לנו מדינה? כי אין עם מלוכד. ולמה אין עם מלוכד? כי אבדה בו הרוח. הכול קשור בהכול.
כשאין רוח בעם ישראל כל החומריות מתפוררת. החוזק שלנו נובע מכוח החיבור הפנימי בינינו, מעצם הלכידות והערבות ההדדית. כשאנחנו מפורדים מבפנים, קרועים רגשית ואף סולדים זה מזה, האחדות נחלשת, צדקת הדרך אובדת והעם מתפורר. כתוצאה מכך גם הקרקע נשמטת מתחת לרגלינו, תרתי משמע.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"