איך כולם הסתכלו עליי לפני חמישים שנה בבלארוס – מקום שבו בקושי שמעו על ישראל – כשהרגשתי שאני צריך, חייב לצאת משם לארץ ציון, שאין לי שום ברירה ואני לא רוצה שום דבר בחיים חוץ מלהגיע אל חופיה. מכל הצדדים לחצו עליי: "אל תצא", "מה תעשה שם", "יכולים להכניס אותך לכלא", ועוד ועוד. ולא יכולתי להקשיב, ידעתי שאני מוכרח, שזאת הדרך שלי.
אחרי כמה שנים של סירוב עלייה זה קרה. עליתי לישראל. וכאן אותו דבר: איך הסתכלו עליי כשהתחלתי לשוטט ולברר, לעבור ולשאול, לחפש מישהו שיסביר לי למה חיים, בשביל מה. "למה, מה חסר לך?". אבל הייתי חייב לצאת לקבל מענה על השאלות הגדולות של הקיום והיקום – וכאן ידעתי, בישראל חייבת להימצא לי תשובה.
כך משמיים הובילו אותי לארץ ישראל, ובתוכה, אחרי הרבה חיפושים בלילה גשום אחד הובילו אותי למורי הטוב החכם הרב ברוך אשלג (הרב"ש), שפתח איתי את ספרי הקבלה, פנימיות תורת ישראל, וענה לי אחת אחרי השנייה בסדר מופתי והיגיון מדעי על כל השאלות שהתרוצצו בי מילדות ולא נתנו לי מנוחה.
כמו אביו, המקובל בעל הסולם, גם מורי הרב"ש חי ולימד בחברה החרדית. מקומי היה להיות אבן יסוד בלימוד חכמת הקבלה לקהל הרחב, החילוני. בזמנים שבהם התחלתי ללמד, אנשים לא הרגישו בה צורך: "מה זה, פילוסופיה?", "זאת פסיכולוגיה?", "בשביל מה לי, זה דת נכון?", "מה רוצים ממני, צריכים להתפלל שלוש פעמים ביום?", עד שלאט-לאט התחיל להתברר לי איך להסביר את החכמה, ולקהל התחיל להתבהר מהי.
בחלקה תרמה לתהליך השתדלות מאומצת מצידי, הייתי מוכן לעשות פשוט הכול כדי שהישראלים ישמעו איזה אוצר נמצא בידם ובמה הוא מחייב אותם. ובחלקם הזמן והטבע עשו את שלהם; בישראלים התחיל להתעורר דחף פנימי להכיר את החכמה, לדעת מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.
היום אנחנו מתקרבים כאומה שלמה לאותו מצב שהרגשתי ברוסיה ואחר כך בישראל; המצב שעבר עד היום בטפטוף לבודדים, יהפוך לזרם שידחק אותנו אל בין המצרים. כי אם פעם יכולנו להירגע בדירה שרכשנו בעמל, במשכורת נוחה ופנסיה מובטחת, פה ושם נסיעות לחו"ל, בעתיד הקרוב הם כבר לא יספקו לנו כוחות לקום בבוקר. נתחיל להרגיש שאנחנו לא מסוגלים יותר להחזיק ככה בחיים, החומר כבר לא ימלא אותנו, המצב המידרדר במדינה יוסיף להכבדה ונרגיש חנוקים: נדחפים לפינה ואין לאן לברוח, צר פה וחשוך כמו בצינוק, חייבים לצאת, לפרוץ לאור יום, למקום שיש בו רוח.
המקום הצר והדחוק אלה חיי האדם שחש את עצמו בלבד, עיניו מופנות תדיר פנימה לחפש סיפוק רגעי לגופו. רוח של חיים נושבת בו רק כשהוא פורץ מבין המצרים אל הרגשת הזולת, לכלול בו את אחיו, לדאוג להם, להיות איתם כאיש אחד בלב אחד.
הזכות והחובה האלו טמונים בתורת ישראל, חכמת הקבלה: השיטה לפרוץ מגבולות עצמי אל לב חבריי הישראלים, הציונים, ומשם כאחד לצאת לכלול עימנו את כל העולם, כל האנשים כולם, עד בעלי החיים, הצמחים ואפילו הדוממים. לצאת לקשר עם הכוח העליון הכולל בו את כולם.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"