פסיקת ההפלות בארה"ב הציתה מחאות והוציאה מיליונים לרחובות. גם חוקי הנשק נבדקים מחדש באמריקה. מלחמה קשה משתוללת באוקראינה, כלכלת סרי לנקה קורסת, המתיחות בין ארה"ב לסין מסלימה על רקע טייוואן, צפון קוריאה דרוכה לקראת מלחמה ואיראן נעשית גרעינית יותר מיום ליום.
כל אלה משמשים כהקדמה לסערה המתרגשת ובאה על העולם. הקשרים הבלתי רצויים, הלא מכוונים, בין כל חלקי האנושות, מעלים את רמת החיכוך והתוקפנות בין המדינות בכלל ובין בני האדם בפרט. במהומה הגלובלית שהולכת ומתגברת מדינות יתנגשו במדינות, מפלגות יתווכחו עם מפלגות, חברות יתעמתו זו בזו ואנשים יתקפו זה את זה. כולם יהיו שקועים במערבולת שבה כולם מחוברים באין ברירה לכולם וכולם משפיעים על כולם. העימותים ימחישו עד כמה אנחנו עוינים, עד כמה איננו מוכנים להקשיב אחד לשני עד שהכול ייראה חסר כל סיכוי להתקיים.
אז אולי יתחילו אנשים להבין שהאמת היא שההבדלים בינינו אינם מחלקים אותנו אלא יכולים להזין ולפתח אותנו. הם יראו שלמרות שאנחנו מרגישים נפרדים, לכל אחד יש את תפקידו הייחודי השמור לו ומעל לכול אנחנו למעשה משפחה אחת. כאשר נרגיש זאת, נבין שאנחנו יכולים להצליח רק כמשפחה ולא כיחידים. נבין שמה שהופך אותנו למשפחה, למרות השוני שלנו בתפקידים בתוכה, היא העובדה שאנחנו מחוברים בלבבות שלנו כאחד בקשר רגשי הדוק.
התובנה הזו תגרום לכך שנקים בינינו מערכות יחסים חדשות, מערכות יחסים "משפחתיות" בקרב האנושות כולה. זו האפשרות היחידה שיכולה לפתור את הקשיים המתקרבים אלינו.
גל הרעב הממשמש ובא, הקשיים הצפויים בהסקה וחימום, הם משברים שניתן להימנע מהם. יש מספיק מזון וגז כדי לענות על הצרכים של האנושות כולה, אך מכיוון שאין רצון לחלק את מוצרי היסוד הללו ויש רצון עז להכחיש זאת ולייסר עמים שמצויים במחסור, האנושות תידון לרעב ולקיפאון. במילים אחרות, הבעיה היא הקשר הרע בינינו, לא מחסור חומרי כלשהו.
בעיות אלה ישפיעו גם על מדינות שנמצאות במצב של מלחמה וגם על אלה המסתמכות על ייבוא לצורך אספקת מוצרי יסוד – הן ישפיעו על כולם. התוצאה הבלתי נמנעת של המשבר הזה תהיה ההבנה שהדרך לפתור אותו היא ליצור יחסים חיוביים בינינו ולהתחבר בערבות הדדית אחד לשני כמשפחה אחת. השאלה היא, כמה זמן עוד נחזיק מעמד לפני שנגיע למסקנה הזאת?
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"