בספטמבר הקרב, אחרי 16 שנות שלטון, תסיים אנגלה מרקל קנצלרית גרמניה את תפקידה. הדעות לגבי תקופת כהונתה חלוקות ונעות על פס רחב בין אהדה גדולה לשלילה מוחלטת.
מרקל לא הייתה כזאת רעה כמו שלפעמים מציירים אותה. היא תחזקה קשרים יציבים עם אמריקה ורוסיה, והיא מעולם לא יצאה חוצץ נגד צרפת ואנגליה. בסך הכול היא ידעה איך לשמור על איזון ביחסים, ועשתה דברים טובים לאירופה. נכון שתמיד אפשר לחטט ולמצוא מה לבקר, אבל בכללות, אם מי שיחליף אותה ימשיך את הקו שלה, יהיה בסדר.
אומנם יש המאשימים את מרקל שבמשמרת שלה גברה האנטישמיות, אבל לא בגלל תגובה שגויה מצידה, אלא כי הזמן גורם לכך. ככל שגרמניה מתרחקת ממלחמת העולם השנייה, כך היא חוזרת וגולשת למחוזות יותר ויותר נאציים. זה טבע העם הגרמני.
מצד אחד גרמניה סיפקה מלכים לכל ארצות אירופה ועומדת בבסיס היבשת ובראש תרבותה העשירה. גם את ארה"ב היא עיצבה במידה רבה, עובדה היא שבזמן כינונה של אמריקה עלתה השאלה מה תהיה השפה הרשמית שידברו בה, אנגלית או גרמנית. מצד שני הגרמנים עם שהנאציזם זורם לו בדם. גרמניה היא אומה חזקה ועקשנית, וכן, גם אנטישמית. כך זה כבר מאות רבות של שנים, זאת לא רוח חדשה שהתלבשה בהם פתאום בשנים האחרונות.
מבקריה של מרקל מונים בין כישלונותיה גם את מתן הכניסה ההמונית לגל הפליטים, מה שגרם לדבריהם לקיצוניות לאומנית לתפוס תאוצה. אבל גם זה לא קרה מבחירתה של מרקל. גם זו רוח התקופה הסוערת שבה אנחנו חיים.
אף פעם לא בא מנהיג ומשנה את הזמנים, אלא הזמן הוא שמביא את המנהיג ומשנה דרכו את העולם, מעלה אותו על בימת ההיסטוריה ומדבר דרכו. "לב מלכים ושרים ביד ה'", והטבע אומר דרכם את מה שצריך להיאמר. לכן אין להתרגש משליטי העולם הזה, אלא להיות קשובים לכוח העליון שמשחק איתם כמו בובות ומעביר דרכם את המסר ה"פוליטי" שלו.
למעשה אפשר להמיר את מושג הזמן בהתפתחות האגואיזם של הפרט ושל כלל המין האנושי. הכוח האנוכי הוא שהניע ומניע את האנושות מבפנים, האגו הוא שדחף אותנו ללבוש צורת משטר כזאת ולהחליפה באחרת, להתעטף באידיאולוגיות שונות. אלא שכל אחת בדרכה וכולן יחד רק הובילו אותנו בסופו של דבר למלחמות איומות ולהרס כדור הארץ שבו אנחנו חיים.
במשך אלפי שנים הטבע נתן לנו לחוות את כל התקופות המרירות הללו כדי שמתוך החוויה המתמשכת נוכל להסיק היום מסקנה ברורה מאוד: האגואיזם רע לנו. הפירוד והפילוג מפוררים אותנו מבפנים. וכאן בהדרגה תתחולל תפנית בעלילה, הכרה פשוטה שהמצב הנוכחי לא נכון. זה לא יקרה מיד, לא נקפוץ באמבטיה ונצעק אאוריקה, אלא כנראה שהצרות והלחצים יתגברו ורק אז נפנים ונסכים שהאגו הוא כוח מפריד ומפלג שאנחנו משועבדים לו.
בשלב האבולוציוני החברתי הבא נתחקה אחר התפתחותינו, ונמצא שבאמת לא נותרה לנו ברירה אלא פשוט להתאחד. בחיבור בינינו נמצא כל הטוב. אלא שהדרך לאיחוד לבבי, השיטה לחיבור מעל האגו ולהנהגה חדשה של האדם והחברה העולמית לא תבוא מפרי מוחו ורוחו של מנהיג או קנצלר כזה או אחר, לא מכריזמה של מלך או שר מתחלפים, אלא מתוך מערכת חוקים יציבה ונצחית, שיטתית ועמוקה של מערכת הטבע.
מערכת הטבע הגלובלית והאינטגרלית מקושרת באינספור חוקים הנשענים על יחסי גומלין נפלאים. היא שתשמש לנו דגם נכון כיצד עלינו לבנות חברה עולמית המושתתת על ערכים של תמיכה, דאגה, התחשבות, סולידריות וערבות הדדית.
ברשת הקשרים החדשה ניצור תשתית לכוח ההנהגה של הטבע. הוא יסייע לנו לבנות חיים חדשים, והוא גם ימצא את המנהיגים והשליחים הנאמנים לו כדי להוביל בפועל את התהליך המורכב. כל זה בטח לא יקרה בספטמבר הקרוב עם פרישתה של מרקל, אבל עם קצת נכונות וציפייה מצידנו הוא יזדרז לבוא.