צילום: רויטרס | למצולמים אין קשר לכתבה
בשבוע שעבר הוקרנו בחדשות שוב ושוב צילומים של שני מקרים שבהם אנטישמים שחורים בניו יורק מרביצים ליהודים ברחוב. ככה סתם. מתגוששים בחבורה, אורבים מהצד ליהודים כאילו היו טרף קל, ורודפים אחריהם עם אלות.
האנטישמיות היא כתובת ישנה על הקיר, אך ניצניה של תופעה חדשה בוקעים ברחובות אמריקה: אנטישמיות יוקדת בקרב שחורים.
כיצד השחורים, שהיו בדומה ליהודים מיעוט נרדף, הפכו אנטישמיים? ומה היה אומר על כך לוחם זכויות האדם של השחורים בארה"ב מרטין לותר קינג הבן?
בעבר הלא רחוק יהודים ושחורים חיו באותה סירה. מיטלטלים על פני הים הגועש, סופגים מהאנגלו-סקסים שנאה ונאצה. בשונה מהשחורים, היהודים לא ויתרו. על אף שהיו עניים מרודים ועל אף שנמענה מהם כניסה לאוניברסיטאות ולמקומות עבודה, הם עבדו קשה, פילסו דרכם, התמידו והצליחו. היהודים החלו לשלוט ולשגשג בכל תחומי החיים – החל מפוליטיקה ונדל"ן, דרך כלכלה ועסקים וכלה בהוליווד וניהול מערכות העיתונים הגדולים. מרגע שהיהודים ביססו את מעמדם בחברה האמריקנית וניצלו היטב את חלון ההזדמנויות שנפתח בפניהם החלו היחסים בינם לבין השחורים להשתנות.
השחורים נשארו מאחור. הם היו מתוסכלים. מעמדם לא התייצב, להיפך, הם זכו לקיתונות של לעג, לאמירות גזעניות וחוו תקריות אלימות. הקנאה גברה בהם, השנאה הלכה והצטברה בקרבם. במקום ללמוד מהיהודים ולראות בהם מודל לחיקוי, הם דווקא פרקו עליהם את השנאה.
שנאת השחורים כלפי היהודים הייתה ועודנה גסה ואכזרית יותר משנאת הלבנים ה"ג'נטלמנית". גם היום, בקרב חוגים אמריקניים רבים קיימת אנטישמיות נרחבת, ומנהיגים שחורים רבים רואים ביהודים שתלטנים ועשירים המדכאים את השחורים ואת החלשים. מזרימים את שנאתם על גלי האנטישמיות.
אך לא כל השחורים כאלה. חלקם עוד זוכרים ליהודים את החסד שעשו עימהם בשנים שבהם ביקשו שוויון זכויות. "אנחנו לא שכחנו איך היהודים עזרו לנו כשנלחמנו עבור זכויות האזרח ועמדו לצד השחורים באמריקה", אמר בתחילת החודש אדם שחור מבוגר בעצרת תמיכה בקהילה היהודית לאחר הטבח בפיטסבורג. "הם צעדו איתנו ליד מרטין לותר קינג בשנות השישים; הם שלחו את עורכי הדין הטובים שלהם לסייע לנו. אנחנו לא שכחנו ועכשיו אנחנו כאן איתם בפיטסבורג".
בשנות השישים הייתה זאת ברית פוליטית קסומה בין השחורים ליהודים, שיתוף פעולה מאין כמותו נגד שלטון האנגלו-סקסים. היהודים הם בין העמים הבודדים שלא ניצלו את השחורים ולא שלטו בהם כעבדים, אלא אפילו נאבקו בכל נפשם למען חופש ושוויון. תנועת המחאה וזכויות האדם האפרו-אמריקאית נהנתה מתמיכה של ארגונים יהודים מבחינה לוגיסטית אך גם בסיוע מוסרי ותקשורתי. אנשי רוח יהודים היו פעילים במצעדי המחאה וההפגנות בכלל וכיועצים ותומכים של מרטין לותר קינג בדרכו. נרקמה עימו ידידות עמוקה.
"אתה מצהיר, ידידי שאתה לא שונא יהודים, וכי אתה רק אנטי-ציוני", כתב קינג לידידו בטקסט המיוחס לו, "אני אומר האמת הברורה כפסגת ההרים ומהדהדת דרך העמקים של ארץ האלוהים הירוקה: כאשר אנשים מותחים ביקורת על הציונות הם מתכוונים ליהדות – זו האמת של אלוהים".
והאמת היא שלשנאת היהודים אין ולא יהיה פתרון רציונלי. מאז התפרקה הברית, מואשמים היהודים שנטלו את הנכסים הרוחניים של הקהילה השחורה ובזזו אותם, התעשרו על חשבונם. אך זה גורם נוסף מיני רבים לשנאת היהודים.
"עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות", כתב "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, לפני שישים שנה, "אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטי – כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" ("כתבי הדור האחרון").
חכמת הקבלה מסבירה שלטבע יש חוקיות קבועה מראש שלא ניתנת לשינוי. אפשר רק ללמוד אותה ולפעול על פיה, ולא אחרת. מהי החוקיות? כל האנושות קשורה במערכת קשר הרמונית אחת, שפועלים בה שני כוחות מנוגדים: כוח חיובי וכוח שלילי. הכוח השלילי הוא אותו אגואיזם אשר מבדיל ומפריד בין בני האדם, גורם לגזענות ולשנאת האחר, וכנגדו הכוח החיובי המחבר ומאחד בין החלקים השונים.
היהודים בתוך מערכת הקשר הם החלק הפנימי ביותר, מעין עולם קטן המשקף בתוכו את האנושות כולה. בידיהם מצויה השיטה לחיבור, היא חכמת הקבלה. ברגע שהיהודים מתאחדים מתפשט בעולם אותו כוח חיובי, היחיד שמסוגל לחולל פלאים ולאזן את הכוח השלילי. אולם ברגע שהיהודים נותנים לטבע האגואיסטי לנהל אותם והופכים "אדם לאדם זאב", מתעוררת כלפיהם שנאה בכל הטעמים, מכל הצבעים.
באופן לא מודע, העולם מרגיש שבידי היהודים מצוי הפתרון לכל בעיותיה של האנושות, אבל במקום להעביר להם אותו, הם סותמים את הפתח כמו שסתום ומחזיקים את כל האושר לעצמם. לכן, עוד קודם שנשמע על מקרים נוספים, והאנטישמיות והאנטי-ציונות יפרצו במלוא העוצמה ויחייבו אותנו להתאחד, כמו שאנו מורגלים בזמני מלחמה, עלינו לממש את תפקידנו כלפי האנושות ולשחרר את השסתום: במקום להישאר מפולגים ואדישים זה לזה, עלינו לתת דוגמה לאחדות לכל העמים. בתוכה נגלה טעמים חדשים ונקרב אלינו את כל העמים.