לכל אומה גלגל שנה משלה, וסביב מעגליו הקבועים מתקיימים חיי השגרה שלה, מצוינים ימי הולדת ופטירה, נבנים תרבותה ומנהגיה, חגיה ומועדיה. לכל גלגל כזה יש נקודת התחלה שנושקת לסוף. "עבור ישראל, השנה תתחיל בחודש תשרי", קבעו לפני אלפי שנים המקובלים הראשונים שחקרו את מערכות השמש, כדור הארץ והירח.
מתואר בספרים איך נהגו להוציא שליחים להסתכל בירח ולרשום את הממצאים. אם הירח נמצא בצורתו ומיקומו המדויקים בשמיים, נקבע שיהיה זה ראש חודש. לפי סיבוב הירח סביב כדור הארץ והשמש קבעו חכמים גם איזהו ראש חודש יהיה הראש וראשון לכולם – לתחילת הגלגל ולראש השנה.
לוח השנה היהודי אוצר בו הרבה יותר מגיאוגרפיה, גיאולוגיה ואסטרונומיה, יום ולילה, זמן ומקום. הוא צמוד לגרמי שמיים ומסמל לוח פנימי – לוח ליבו של אדם שמצרף עצמו לעם ואז לעולם. כל תקופה מייצגת שלב בתהליך חיבור לבבות בני האדם אחד לאחד, כדי לעשות רצונם כרצונו של הכוח העליון שמפתח את העולם לחיבור ובזה להידמות לו. גם מותאמות לכך תפילות ישראל המיוחדות לכל מועד.
התפילות שקבעו אבות האומה לראש השנה פונות לגילוי הכוח העליון בכלל העולם – אז תימלא הארץ דעה את ה'. בראש השנה מתפללים היהודים שהבורא יתגלה לכולם, לכל הנבראים. לא לקבוצה מסוימת או עם, אלא שבכל האנושות תתגלה מלכותו של כוח עליון, יתגדל ויתקדש כבודו וכולם יהיו כרוכים ונמשכים אחרי רצונו, לחיבור ולערבות הדדית בין כל בני האדם. מאותה סיבה, בראש השנה היה תמיד בית המקדש פתוח לכולם, והיו עולים אליו לירושלים מכל אומה ועם.
סוף מעשה במחשבה תחילה, נקודת התחלה שנושקת לסוף: ישראל מתחילים לסובב את לוח ליבם זה כלפי זה לחיבור ואהבת רעים, מתוך מחשבה שעתיד העולם להסתכל בהם ולעשות כמותם. הלו"ז הגשמי הוא הזדמנות והזמנה לקיים את התוכן הפנימי.