מה יקרה אם לא יהיו יותר יהודים בעולם?

מלחמת המכבים ביוונים אינה מלחמת בשר ודם, אלא קריאת תיגר נגד הרגשת הדחייה השורה בינינו. רק עם איחוי הקרע וחיבור בישראל ובתפוצות, נוכל לחזור וליצור זהות יהודית חזקה שתוביל שוב לניצחון המעטים על הרבים. אפילו טראמפ כבר הבין: השלום מתחיל בתוכנו וגם ההישרדות

בשקט בשקט, בלי ששמנו לב, אנחנו משתמשים פחות במונח המפורסם "מתייוונים", הלקוח מסיפור חנוכה. אומנם לאוזן המודרנית הוא מיושן, אבל הזיקה שלו לקיום שלנו במדינת ישראל הוא מספיק חזק ומודרני, בפרט בימים אלה.

ממש לפני שבוע, כשדונלד טראמפ הקדים וערך הדלקת נרות חגיגית בבית הלבן, הוא אמר: "צאצאי אברהם, יצחק ויעקב עמדו אל מול רדיפה ודיכוי בלתי נתפסים, אבל אף כוח מעולם לא שבר את רוחם. הרשע מעולם לא הכחיד את האמונה שלכם וזו הסיבה שבזכותה העם היהודי מאיר כמו מנורה לכל האומות".

אלא שדבר אחד שובר את רוח ישראל, מנפץ את ערכיו הנעלים של העם היהודי ומטשטש את הזהות שנבנתה זה אלפי שנים, והוא הטבע האגואיסטי של כולנו שמוליך אותנו אל פיתויי התרבות האולטרה-ליברלית, זו שמציצה אלינו מהחלון של מדינות המערב. לא מדובר על הבדל בין דתיים לחילוניים, בין יהודי ישראל או התפוצות, אלא על כל יהודי באשר הוא. וככל שיהודים צוללים עמוק יותר אל מעמקי התרבות ה"מתקדמת" – הם רואים עצמם נבדלים ו"נחשבים" קצת יותר. בחלק מהמקרים חלקם אף ישמיצו ויגנו במופגן כמעט כל דבר הקשור לישראל, פלג קיצוני שיעשה כל שביכולתו למחוק את ישראל מעל פני המפה העולמית.

איך נפער הסדק בערכים של עם ישראל?

בדומה לרוח הליברלית שמתפשטת בימינו ללא כל גבול וכופה את עצמה דרך תרבות שמקדשת את ערכיה, כך לפני אלפיים שנה בזמן בית המקדש, ניסתה האימפריה היוונית לכפות עלינו את הגישה שלה לחיים. הסגידה ל"אני", ההישגיות והתחרות הדורסנית, איימו למחוק את ערכי האחדות והערבות ההדדית שתמיד הגנו על עם ישראל לאורך הדורות, אבל היהודים התקוממו והמשיכו להילחם בחירוף נפש כדי להישאר מאוחדים.

הביטוי המובהק של האגואיזם הרלוונטי למאמר שלנו הם ה"מתייוונים" – אותם יהודים שנכבשו בקסמה של הגישה היוונית, זנחו את שיטת החיבור, והמירו את אהבת הזולת באהבה עצמית. כושר העמידה שלהם ביחס לפיתויי האגו היה חלש, והיוונים שיחדו אותם בקלות. "תחילה חשבו היוונים למשוך את לב העם לתורותיהם על ידי תכסיסים בלבד ובלי מלחמה. מה עשו? קנו את ליבם של קלי הדעת אשר בעם ונתנו להם שלטון במדינה ובמקדש, ומינו אותם להיות מושלים ושרים, כוהנים גדולים, שופטים ושוטרים" (ספר התודעה). המתייוונים זעקו שקשה להם, רטנו כי בלתי אפשרי ליישם את הכלל "ואהבת לרעך כמוך", ובמקום לשמר את האחדות החברתית, נכנעו לטבע האגואיסטי, ואמרו כי די בקיום מנהגים, טקסים ופעולות חיצוניות של עזרה הדדית, גם בלי כוונה ומשמעות בתוך ליבם.

הגישה הזרה הזאת שחלחלה לכל חלקי העם ניתקה אותנו איש מרעהו, והשחיתות התפשטה. בדיוק כפי שקורה היום בישראל, בארה"ב, באירופה ובכל מקום בעולם. נקודת האור היחידה שנותרה באותה תקופה חשוכה הייתה ה"מכבים" – קבוצה קטנה של יהודים פטריוטיים ששמרה אמונים לערכי החיבור – מיסודה של חכמת הקבלה. המכבים ראו כיצד חודרת הפילוסופיה האגואיסטית לממלכת יהודה ומפוררת את החברה. הם לא הסכימו לעמוד מנגד בחוסר מעש. בדומה לאבי האומה הישראלית, אברהם, שראה אלפי שנים לפניהם איך האגואיזם מפריד בין תושבי בבל, וקרא לאחיו להתאחד מעל השנאה שפרצה ביניהם, יצאו המכבים למלחמה במתייוונים שניסו לפורר את יסודות האומה ולהפריד בינינו. המכבים עוררו את נקודת החיבור בעם ישראל והצליחו להכריע את המערכה האידאולוגית נגד תפיסת העולם האגואיסטית. התוצאות ניכרו גם בשדה הקרב, והובילו לניצחון של מעטים מול רבים.

טראמפ: "להאיר כמו מנורה לכל אומות העולם"

המאבק הערכי בין המכבים למתייוונים נמשך עד ימינו. ברחבי העולם עדיין מתגוששים שני כוחות: "היוונים", שיונקים מאותה תרבות אגואיסטית שלטת ומוכנים לרמוס כל מי שעומד בדרכם עבור תענוג רגעי, ומנגד "המכבים", שקוראים להרגיש זה את זה, לחיות כאיש אחד בלב אחד. ה"מתייוונים", אלה שנוהרים אחרי היוונים ורוקדים לצלילי האגואיזם הנוקשה, הם המקור לכל הצרות המתרחשות עלינו. הם שמסיתים ומעוררים נגדנו את כל העולם.

נכון לחנוכה 2017, ידם של המתייוונים על העליונה: השנאה נתפסת כדבר נורמלי, הפכנו אדישים למצב שבו אנו נמצאים, או לזהות האמיתית שלנו, בין אם אנו שמאלנים, ימניים, חילונים, או דתיים. אנו בעיקר עסוקים במשבצת הקטנה שלנו, והזהות נדחקה הצידה.

אבל הסכנה כמעט בפתח, הייתי אומר. העובדה שאיננו עוצרים לרגע לחשוב על הזהות הלאומית, האישית, החברתית, הדתית שלנו – מסכנת את המקום שבו אנו חיים כרגע. מדינת ישראל כיום נדרשת לשאלות כמו האם נכון ללכת לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים, למדינה רב-לאומית, או להישאר במצב הקיים. התשובות לכך מתבססות על לא מעט משאלת הזהות שלנו. שערו בנפשכם שבעוד עשורים מועטים, מספר היהודים בארה"ב לדוגמה, ירד בשבעים אחוזים. איך הדבר ישליך על הביטחון הלאומי, על תמיכת ארה"ב ועל היכולת שלנו להתמודד עם איומים?

הנקודה שלי היא שההתבוללות, או ה"התייוונות" אם תרצו, רלוונטית כעת יותר מאי פעם, ועלינו לעצור ולבחון כיצד אנו בוחרים להתמודד איתה. בין אם זה על ידי מציאת הדרך לחיבור הנכון בינינו (ואנחנו לא צריכים להיות דתיים לשם כך, או לאמץ צד פוליטי), ובין אם על ידי מציאת מכנה משותף בין הפלגים השונים, המגוונים בעם, בישראל או מחוץ לה.

תפקידנו כיהודים בחברה האנושית הוא להיות "אור לגויים", לשמור על גחלת האחדות מעל הרגשת הפירוד שכל הזמן גוברת, ולשמש בכך דוגמה ומופת לשאר העמים, עד שיתקבצו יחד כל הגויים למשפחה אחת גדולה. לכן עם הדלקת נר ראשון של חנוכה, עלינו להתעשת ולעשות חשבון נפש, ולהבין שאף יהודי לאורך ההיסטוריה לא הצליח להשתמט מהמחויבות המוסרית והרוחנית שלו.

מוטב שנקדים לפני שיהיה מאוחר. מלחמת המכבים ביוונים אינה מלחמה נגד אויב בשר ודם, אלא היא קריאת תיגר נגד הרגשת הדחייה ההדדית ששורה בינינו. ככל שנתמוך בכך שמדינת ישראל תעניק לעולם דוגמה לאחדות – כך נעורר כוח חיובי, ונוכל להימנע מהתפוררות של הבסיס הקיומי שלנו. כך נוכל ליישם את הדוגמה לאומות העולם עליה דיברתי ולחבר את העולם. זאת התוצאה הרצויה ממלחמת המכבים. רק כך נדליק נר לעולם, נאיר ונשמש "אור לגויים", או כמו שחתם טראמפ את נאומו: "נאיר כמו מנורה לכל האומות".