זה לא סוד שהעם הפולני מוביל במדד האנטישמיות העולמי. לכן לא באמת נזקקנו לחוק הפולני החדש שאוסר להאשים את פולין בפשעי הנאצים כדי לגלות לעולם את שנאת הפולנים הסמויה. גם העיתוי לחוק – יום השואה הבינלאומי – היה אירוני ביותר ולא תרם את חלקו. קל להצטרף לשורת המגנים: להגדיר את הפולנים כמכחישי שואה, לזעוק שהם משכתבים את ההיסטוריה, מסלפים את האמת ובונים נרטיב חדש לדורות הבאים. אלא שכך לא ננצח.
תמונה: יצחק ההרי, פלאש 90
האנטישמיות לא נולדה אתמול. אמש היא שוב הרימה את ראשה המכוער בפולין, לפני כשבוע בבריטניה, לפני כחודש בארצות הברית, לפני כשנה במדינות ערב ולפני כשבעים שנה בגרמניה. האנטישמיות שוכנת עמוק בלב כל אומה ואומה, מחכה לאות הנכון כדי להתפרץ ולירות חיצי שנאה. איש אינו יודע איך ומתי תתפרץ בפעם הבאה.
אם נשאל את מנהיגי הזרמים האנטישמיים מדוע הם שונאים אותנו, נקבל תשובה ישירה וחדה, ללא משוא פנים. התשובה הקלאסית ביותר לשאלת היהודים היא של הנרי פורד, תשובה שפרסם בתחילת שנות העשרים בסדרת ספרונים בשם "היהודי הבינלאומי": "לחברה יש דרישה גדולה נגד היהודי – שיפסיק את ההתבדלות שלו, שיפסיק לנצל את העולם ושיתחיל לממש את הנבואה העתיקה, כי דרכה יבורכו כל האומות על פני כדור הארץ".
גם הסופר לב טולסטוי תיאר זאת יפה: "היהודי הוא סמל הנצחיות, הוא שרדיפות וטבח במשך אלפי שנים לא הצליחו להשמידו, הוא שחרב או אש או אינקוויזיציה לא הצליחו למחותו כליל מעל פני האדמה. הוא שהיה הראשון להביא לעולם את דבר האל. הוא שהיה במשך זמן כה רב שומר הנבואה ומסר אותה לשאר העולם. עם כזה לא ניתן להשמיד. היהודי הוא נצחי כמו הנצח עצמו". אולם החל מנקודת זמן מסוימת וללא הכנה מוקדמת חלה תפנית קיצונית, והאנטישמים מצביעים עלינו כעל אשמים בכל הרוע בעולם. איך התגשמו מילותיהם למעשים? את זה כולנו כבר יודעים.
מה רוצים מאיתנו, האידיאולוגים האנטישמים? מהי הנקודה המדויקת שעליה הם מצביעים ואומרים, כזה ראו וקדשו? מהי אותה דרישה פנימית שמורגשת בלב שונאי ישראל, שעליה הם מוכנים להקיז את דמם?
לספר הזוהר – ספר הספרים של חכמת הקבלה, ספר שכולו עוסק בפנימיות התורה וסודותיה, ספר שמסביר את התנהלות העולם על כל רבדיו – יש תשובה בלתי רגילה. "ישראל הם לב כל העולם. כמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל". כמו שתפקיד הלב בגוף האדם הוא לספק את הכוח המניע לזרימת הדם בכלי הדם, כך גם תפקיד ישראל הוא לספק רוח חיים, כוח חיבור, שפע רוחני ליתר אומות העולם. במילים אחרות: להיות "אור לגויים".
לאורו של ספר הזוהר, דברי האנטישמיים צריכים להישמע באוזן כרויה. האנטישמים פועלים כמו מַחְוָון. הם מצביעים בדייקנות על מגמה קלוקלת בחברה, על מקום שבור בין בני אדם או בקרב העמים, שבו השפע אינו מתפשט. גם אם אינם יכולים לבטא את דבריהם בבהירות, הם מרגישים זאת בנפשם, בתת-הכרתם, על בשרם. דבר אחד ברור להם ועליו הם לא יתפשרו: היהודים אשמים בצרות העולם.
איך ולמה האנטישמים מרגישים זאת? מה המנגנון שמתחולל במציאות ומאפשר זאת? זה הסוד שמגלה ספר הזוהר. "בהיות האדם מישראל מגביר ומכבד את 'ישראל' שבו על 'אומות העולם' שבו – גורם במעשיו שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואומות העולם יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל. ואם חס ושלום קורה להיפך, והאדם מישראל מגביר ומחשיב את 'אומות העולם' שבו על 'ישראל' שבו – גורם במעשיו שאומות העולם עולים מעלה-מעלה, מתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל ירדו מטה-מטה".
עם ישראל ואומות העולם הם לא רק בני אדם המחולקים לקבוצות על פני כדור הארץ. הם שיקוף של שני הכוחות שפועלים בנו, בכל אדם ואדם, כוחות המכונים "ישראל" ו"אומות העולם". הרצונות שבנו, שרגישים לכוח החיבור בין בני האדם מכונים "ישראל". הרצונות המנוגדים באדם, כוחות שדורשים לקבל וליהנות לעצמם מן השפע שנובע מהחיבור, מכונים "אומות העולם". הכול באדם אחד.
בזמנים ובתקופות שישראל אינם מגבירים את כוח החיבור שביניהם ומזרימים אותו הלאה, הם מונעים מהעולם לקבל את השפע, והכוח שמצטבר באומות העולם חוזר אל "ישראל" ככוח שלילי. זה שורש האנטישמיות ועלילות הדם לדורות.
איך ניתן להגביר את "ישראל" שבנו על "אומות העולם" שבנו? איך להגביר את הרגישות לחיבור על פני הרצונות האחרים שמושכים לעצמם? בעזרת הקריאה בספר הזוהר. "לשון הזוהר מסוגל לנשמה אף שאינו מבין כלל מה שאומר. כמשל הנכנס לחנות של בושם, אף על פי שלא לקח כלום, מכל מקום ריח טוב קלט עימו" ("דגל מחנה אפרים"). הזוהר הוא מעין שער למציאות האמיתית שכרגע נסתרת מחושינו. כדי שנצליח להשתמש ביעילות בכוח הגילוי שטמון בו, עלינו לקרוא את "הסיפורים" שבזוהר כתיאורים המציירים את מצבי החיבור השלמים בינינו. כך אנחנו מעוררים את כוח החיבור בינינו, מחדדים את הרגישות ליחסים העדינים שבקשרים בינינו, מעלים את "ישראל" שבנו ומעבירים את השפע לעולם.
אנשים רבים יקומו ויטענו שהם מקיימים מצוות גשמיות, שומרים על מנהגים ועל מסורת שירשו מבית אבא ופעולותיהם מספיקות. אך כל עוד המעשים מנותקים מכוונות הלב, ספר הזוהר (תיקון ל') מגיב להם בתגובה פיוטית למראית עין, אבל במילים חדות ומושחזות כתער: "אוי להם, לאותם אנשים הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך מהעולם ולא יוכל לשוב לעולם, שהם העושים את התורה ליבשה, בלי לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לדעת ולהשכיל בסודות התורה ובטעמי מצווה. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם".
כל עוד אנחנו מזלזלים בכוח האדיר הטמון בספר הזוהר ובלימוד חכמת הקבלה, אנו מתהלכים כמו עיוורים עלי-אדמות, מגבירים את הדאגה לעצמנו וגורמים במעשה זה להתגברות האנטישמיות בעולם. בתגובת שרשרת אנו מעוררים את כוחות השנאה כלפינו, אותם כוחות שלא השכלנו להפריח בהם את היחסים בינינו. חוק האנטישמיות מיד פועל: עמי העולם לא נותרים אדישים ומיד יורים לעברנו חיצים אנטישמיים נוטפי רעל ושנאה. לכן הזוהר כותב: "בדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם מרימים ראש ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בני ישראל". גם חז"ל כתבו: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (יבמות ס"ג). ישראל בכבודם ובעצמם גורמים ענִיוּת וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו.
לכן מעתה מוטל עלינו לתקן את המעוות, ועל כל אחד ואחד מאיתנו, שרידי הפליטה, לקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את 'ישראל' שבו על 'אומות העולם' שבו. בתת ההכרה העולם מרגיש את הסוד הייחודי הזה שקיים בנו, את כל הטוב, השפע, הרוגע, השלווה, השמחה והחיים הטובים שאנו מונעים וחוסמים מהם כשאנו דואגים לעצמנו. לא סטארט-אפ, לא טכנולוגיה משוכללת, לא רפואה מהפכנית, או חקלאות מתקדמת – העולם מצפה מאיתנו לדבר אחד בלבד: שנהיה "אור לגויים", שנשמש דוגמה לאומה מאוחדת ומחוברת, אומה שמפיקה מתוכה את הכוח החיובי שטמון בה ומכוונת את העולם כולו להתקשרות יפה. רק כך נצא ממעגל האנטישמיות ונזכה לאהדה עולמית. את חוק הברזל הזה בלבד ביקשו הפולנים להזכיר לנו אמש עם חקיקת החוק החדש.