שריקת הפתיחה של המונדיאל נשמעה בתחילת השבוע. הכדור התחיל להתגלגל מרגל לרגל וגם גלגלי המוסר התחילו לנוע מפה לאוזן אחרי שהתקשורת הביאה לידיעת העולם שמאז 2010 – עת החלו בבניית המלונות, האצטדיונים והתשתיות שישרתו את המשחקים – מעל 6,500 בני אדם מצאו את מותם בעת עבודתם; רובם פועלים זרים מנפאל, הודו ובנגלדש.
זה לא שבימי חולין לא נשפכות כמויות גדולות ומיותרות של דם וחוסר צדק ברחובות, אז למה לא מדברים על זה בכל מקום ולאורך כל השנה? כנראה יש מי שמעוניינים לדקור את המארחים, אז דואגים להניח לפנינו את המספרים בכותרות גדולות אדומות. בעצם לאף אחד לא ממש אכפת מהעוולות, לא עכשיו ולא בכלל. מה גם שאם העולם לא היה מכור לכדורגל לא היו נהרגים כאלו כמויות של פועלים, אז את מי אנחנו מאשימים?
אין טעם להצביע על אשמים כי כולנו עשויים מאותו חומר אגואיסטי, זאת החברה האנושית בכללה; מאז ימי הגלדיאטורים והאבסת אריות בבשר אדם העולם התפתח חיצונית בצורה מטאורית – אבל מבפנים דבר לא השתנה.
האומנות והמדע, הרפואה, הפילוסופיה והטכנולוגיה, כולם התפתחו במהלך התקופות בצורה שומטת לסתות; כמה חכמה טמונה באנושות! אבל מפליא יותר הוא הכישרון שבו אנחנו עושים בכל אלו שימוש נבזי. למדנו לדקלם אמרות הגות יפות כדי לכסות על לבבות שהלכו ונאטמו, הנשק החם הפך לקר, ערמומי וקל לשימוש.
אני מאחל לעולם שהמונדיאל יימשך ויימשך, שמגרשי הכדורגל יהיו תמיד מלאים בצופים נלהבים. אולי הדחף האנושי להילחם ולשדוד, לשלוט להרוג ולהאשים, יתפרק כך בצורה בלתי מזיקה ויכניס שמחה באנשים. אולי השחרור והשמחה ירחיבו את הלבבות ויכניסו בהם אהבת אדם פשוטה.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "