בצל המלחמה באוקראינה מופצת ברשת תמונה של מפת תל אביב לצד הכיתוב "צעדו ברחוב פינסקר או בלילנבלום, היכנסו לרחוב ביאליק או דובנוב, לכו בטשרניחובסקי או במנדלי מוכר ספרים, עברו ברחוב אחד העם או שדרות בן ציון, פנו לז'בוטינסקי או שלום עליכם, ולבסוף שבו לנוח בדיזינגוף. כולם אגב גרו בעיר אודסה שבאוקראינה".
לאורך ההיסטוריה יהודים רבים נולדו וחיו באוקראינה ותרמו תרומות חיוניות למחשבה ולתרבות היהודית. הם הטביעו את כישרונם הייחודי ברמה עולמית בתחומים רבים: מדע, אמנות, פוליטיקה, הגות ועוד.
לא רק רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כ"הבעל שם טוב", אבי תנועת החסידות, או תלמידיו ותלמידי תלמידיו, כמו רבי נחמן מברסלב או מנחם מנדל מקוֹצק, אלא גם שורה של מנהיגי ישראל לשעבר, כמו גולדה מאיר, זאב ז'בוטינסקי, משה שרת, יצחק בן צבי ולוי אשכול.
עולם הספרות אף הוא שופע בתיאורי נוף מרהיבים של הגבעות המוריקות של אוקראינה. ש"י עגנון כתב על בוּצ'אץ', אהרן אפלפלד על בוקובינה, וברונו שולץ על רחובות דרוהוביץ'.
אוקראינה יפהפייה. אני זוכר שהיינו נוסעים מהצפון לדרום – מרוסיה לבלארוס, ומבלארוס לאוקראינה עד לאודסה השוכנת לחוף הים השחור. במעבר מרוסיה לבלארוס לא ניכר הבדל רב. הכול נראה כמעט אותו דבר, מטונף ושבור.
באוויר היה מורגש עד כמה שהכול מוזנח מסביב ולאיש לא אכפת מהכפרים בצידי הדרך. אבל מרגע שחצינו את הגבול ונכנסו לשטחה של אוקראינה, מיד שפשפנו את העיניים. ראינו מקום חדש ונקי, אפילו כפרים עניים הקפידו לשמר הכול ולתקן כל דבר שנשבר.
האזור יפה, האקלים נוח, הקרקע פורייה, הכול פורח, התנאים טובים יחסית ויש מקום להכיל מיליונים. אומנם יהודים רבים חיו במדינות רבות במזרח אירופה, אבל הרבה מהם נמשכו לחיות בערים ובכפרים האוקראיניים, להידחק אל "אזור הקצה" – פירושה של המילה אוקראינה.
האוקראינים כפריים מאוד, אוהבי אדמה, והלחץ הרבגוני שפעל על היהודים מצד המקומיים, לצד התפתחות המדע והרפואה, חופש התרבות והאומנות חילצו מהיהודים גישה ייחודית לחיים.
גם היום, על אף שעלינו ארצה והקמנו בית לאומי, אנחנו עדיין מרגישים לחוצים בכפר הגלובלי. מכל כיוון לוחצים אותנו יותר, הן כלפי יהודי התפוצות, הן כלפי יהודים בישראל. לכל מקום שלא נברח תמיד יצביעו עלינו באשמה מעצם היותנו יהודים.
הלחץ כלפינו צריך לחלץ מאיתנו תולדה אחת: תחילת יישום השיטה ששמרנו עליה לאורך מאות בשנים. לשלב כוחות בין חכמת הקבלה שלימדו אנשי הלבב בחצרות החסידים, להקים תנועות חדשות לאחדות העם כשם שהתחילו הביל"ויים, תנועת ההשכלה העברית והמרכז של תנועת חובבי ציון, ולכתוב ליהודים ולכל אומות העולם על תפקידה הרוחני של ישראל בעולם החדש, בסגנון מודרני כמו אותם יוצרים שפרצו דרך על אדמת אוקראינה.
רוצים להעמיק?
צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"