לפני כמה ימים צפיתי בסרטון שבו רואים עיר יפה בסין עומדת ריקה ושוממת ואז בסדרת פיצוצים אדירה ממוטטים את בנייניה הגבוהים כמו מגדלי קלפים. עשרות קומות ומאות דירות נמחו ברגע והעיר הפכה לעיי חורבות.
בצד אחד של כדור הארץ הגיעה האנושות לפסגת יכולתה בבניית שכונה שלמה תוך מספר חודשים והריסתה בלחיצת כפתור, ובצד השני של הכדור משבר הדיור גובר וזוגות צעירים חיים בידיעה המצערת שכל חייהם ינדדו מדירה שכורה אחת לאחרת.
רק לסבר את האוזן, בין השנים 2022-2002 זינקו מחירי הנדל"ן בישראל בלמעלה מ-250%. לצד עלייה זו נרשמה עלייה חדה גם במחירי השכירות, וזו לא בעיה מקומית שלנו. גם ארה"ב סובלת ממשבר דיור חמור ובאירופה מדינות כמו ספרד, בריטניה והולנד גם ספגו עליות מחירים קיצוניות במחירי הנדל"ן והשכירות בשנים האחרונות.
מחירי הנדל"ן ממשיכים ועולים ללא הרף, וכך הגענו למצב שעל דירת חמישה חדרים בהרצליה דורשים מעל שבעה מיליון ש"ח, מה שנותן דוגמה לשכנים להצטרף לחגיגה ולהקפיץ את המחירים בלי חשבון. הבעיה אינה מחסור בחומרים מצד משאבי הטבע, אלא בחזירות של האגו האנושי. היא זו שעומדת בלב העניין.
בית בבעלותי הוא צורך בסיסי לתחושת הביטחון שלי כאדם. האדם מודד את עצמו ביכולתו למצוא שותף לחיים, לבנות יחד בית ולמלא אותו בילדים צוהלים. אין ספק שבימינו גדל פה דור שחי בתחושה של ניידות וחוסר יציבות, והבעיה המרכזית היא אנחנו.
כחברה עלינו להתחבר יחד ולעשות הכול כדי לאפשר לכל זוג צעיר לעבוד ולהצליח לעמוד בתשלומי משכנתה באופן מכובד וללא לחץ של הוצאה בלתי סבירה. החברה הישראלית צריכה לראות בזה מטרה לאומית. אם נתחיל להרגיש שאנחנו משפחה אחת, בעיית הדיור ואיתה עוד הרבה מהבעיות שלנו יתחילו להגיע לפתרונן בהרבה פחות מאמץ והרבה פחות סבל ותסכול.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"