הנה דוגמה להתנהלות כושלת בין מדינות העולם גלובלי: כשהממשלה החדשה באיטליה הבהירה שלא תהיה "מחנה הפליטים של אירופה" וסירבה להכניס לשטחה ספינות עם מהגרים, ההשלכה ניכרה מיד בשכנתה ספרד. מתחילת השנה הגיעו לחופי ספרד 22 אלף מהגרים, 1,500 נקלטו רק בשבוע האחרון
תמונה: רויטרס
הממשלה הספרדית אינה עומדת בעומס: אין מספיק שוטרים, אין מספיק מיטות ואין מספיק מזון. אולם הבעיה אינה של ספרד או איטליה, אלא של היבשת כולה. מצד אחד לאף מנהיג באיחוד האירופי אין פתרון לתסבוכת, אך מצד שני חייבים לפתור את בעיית ההגירה לפני שיהיה מאוחר.
גם תמיכה כלכלית במדינות החזית והקצאת תקציבי ענק לשינוי חברתי-כלכלי באפריקה ולמתקני הפליטים בטורקיה לא ירגיעו את התסיסה הגוברת. על אחת כמה וכמה כאשר מנהיגי אירופה שוקלים את פתיחת השערים ממניעים פוליטיים, כלכליים ותדמיתיים.
בעיית המהגרים היא תסמין בלבד. סימן היכר נוסף של המחלה העולמית בתחומים המדיניים, החברתיים, הכלכליים והאקולוגיים. שורשם הוא משותף: חוסר התאמת האנושות המפוצלת לעולם המקושר, התלותי והבלתי נמנע. אירופה היא היבשת שבה כלל המשברים מתלכדים לתסבוכת אחת ומתגלים לעיני כל.
כיום אירופה גוועת ואוכלת את הדייסה המרה שבישלה לעצמה עוד מימי המרוץ הקולוניאליסטי הקפיטליסטי בשלהי המאה התשע-עשרה. מעצמות אירופאיות רבות היו רעבות למשאבי הטבע של אפריקה ואסיה. הרעב דחף אותן לכבוש שטחים נרחבים ולהקים מושבות (קולניות) שכל מטרתן הייתה ניצול עושר המחצבים ושעבוד כוח האדם הזול. קצב ההשתלטות באפריקה היה מהיר ביותר: אנגליה שלטה מקהיר ועד קייפטאון, צרפת שלטה בחלקים נרחבים ממערב ומזרח היבשת כולל מדגסקר, בלגיה מרואנדה ועד קונגו, פורטוגל מאנגוליה עד גניאה, איטליה מלוב עד סומליה וגרמניה שלטה בקמרון ובטנזניה.
הגאווה האירופאית מספרת לעמי אירופה ולעולם כולו על תרומתה המוסרית, החינוכית והתרבותית למדינות העולם השלישי הנחשלות והנחותות. האירופאים מתרברבים על כך שלימדו את הילידים הברברים מהמדינות החשוכות לעבוד, להיחשף לתרבות נאורה, לדבר בשפות חדשות וללמוד בבתי ספר מודרניים. אולם בפועל, ההיסטוריה מראה שמדינות אפריקה לא קיבלו כלים חינוכיים, כלכליים ופוליטיים שיאפשרו להם להצטרף לחוג המדינות המפותח. להיפך, מדינות אירופה עקרו את הערכים הרוחניים העתיקים של האפריקאים דרך הטמעת הנצרות, והביאו לבידול אתני במסגרת מדיניות "הפרד ומשול". במקרה הגרוע, הפילוג גרם למלחמות אחים אכזריות.
היום הכול חוזר כבומרנג ומכה באירופה. נחילי המהגרים האפריקנים מציפים את שעריה. לא רק שהם יוצרים נטל חברתי-כלכלי על המדינות, אלא הם גם מצטרפים למיליוני המוסלמים שמעצבים מחדש את אירופה וצובעים אותה בדגלים ירוקים המסמלים את האסלאם.
במוקדם או במאוחר, ניאלץ להכיר בכך שהאנושות הפכה למושבה אחת גדולה שמאכלסת מהגרים כמעט מכל מדינה ומדינה. התלות ההדדית והבלתי-נמנעת שנקלענו אליה עוד תחייב אותנו בעתיד הלא רחוק לבצע שינוים משמעותיים בחברה ובכלכלה. המטרה תהיה לאזן את רמת החיים בין המדינות הנחשלות והמדינות המתפתחות.
"שלום בחברה מסוימת תלוי בשלום בכל העולם", כותב "בעל הסולם" במאמרו "השלום בעולם"; "שהרי הגענו להתפתחות כזאת, שכל העולם הפך לחברה אחת. לכן כל אחד חייב לדאוג לטובת כל העולם ולשרת אותו, על מנת להבטיח את קיומו שלו". לכן, ככל שנשכיל להבין את התהליך מראש ונכין את עצמנו להיות מותאמים למגמת התלות הדדית הגלובלית נחווה פחות משברים בדרך להפנים זאת.
ראייה גלובלית, הרגשה אינטגרלית, חשיבה שיתופית הם רק חלק מעקרונות הגישה החדשה שחובה עלינו להטמיע בתוכנו. לא נוכל לפסוח על שינוי מודעות האדם, אך גם לא נדרש הרבה: קצת מודעות לאחדות תרבה שלום בעולם.