אם יש חוויה מעליבה ומבזה יותר עבור מורה שחוטפת סטירת לחי מתלמיד בכיתתה – נער כבן 15 שלכל הדעות נחשב גבר – זה לשמוע את שאר התלמידים בכיתה מצחקקים ומוחאים כפיים.
אם גם אירוע חמור כזה לא מספיק כדי לטלטל אותנו, אז מטלטל יותר לקרוא ברשתות החברתיות על התמיכה בנער האלים, "גיבור השעה". במילים אחרות, החברה כולה נגועה.
אני לרגע מניח בצד את שבירת הסמכותיות; את העובדה שלא יעלה על הדעת אירוע כזה; את הביזיון וחוסר הכבוד המוחלט באדם מבוגר, ואת הזלזול המופגן כלפי אדם שבא לחנך אותך ולהעניק לך מהידע שצבר. עם זאת, התלמיד הזה הוא תוצר של חינוך קודם – של הורים, מורים וסביבת חברים.
אינני מצדיק את התלמיד במעשיו, וטוב שהוא הושעה לפי שעה מבית הספר. אבל רגע לפני שגוללים לאייטם הבא ושוכחים מהמקרה המטלטל הזה, חשוב שכל מערכת החינוך תרגיש את הסטירה על הלחי שלה. התיקון אינו מסתכם רק בהשעיית תלמיד או בקיום שיחות והטפת מוסר בכיתות, אלא התיקון צריך להיות ביסודה של החברה.
האקלים החברתי בישראל דורש טיהור. חובה לבנות מחדש גישה לכל תחומי החיים – לחברה, למשפחה, למקום העבודה, לרשת החברתית, להכול. לתקן את יחס האדם לזולת ולחברה, את יחס הדור הצעיר לאנשים מבוגרים, לפתח בכולם כאחד יחס חדש לחיים.
בית הספר, כתחנה מרכזית בשדרוג חייהם של הדור הבא, צריך לדייק את מטרת-העל שלו ולתת דגש על חינוך האדם, ולא רק על השכלתו. לטפח את האדם הפנימי שבאדם, ולא רק למדוד את הילדים בציונים על שינון ידע ששאבו מזיכרונם. בית הספר צריך להוציא את הילדים מצוידים בערכים נכונים, ערוכים לחיים, מחוסנים מפני הטבע האגואיסטי של עצמם ושל הסובבים אותם שעלול לפרוץ בכל רגע.
מערכת החינוך בכללה צריכה ליילד מתוכה נוער בוגר שיודע להתייחס יפה להורים ולמורים, להיות אדיב לזולת, לדעת להתקשר בטוב לאחרים. ולא רק לשם נימוס וחיוך, אלא כדי להבין שחיבור לבבי בין בני אדם הוא מטרת החיים. "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל הכללים, תמצית הדרך לגילוי המשמעות לחיים.
כולנו תוצאות של הסביבה שמפתחת ומעצבת אותנו בדמותה. כך שסטירת לחי למורה אחת היא למעשה סטירת לחי למערכת החינוך כולה. וסטירת לחי למערכת החינוך כולה היא כעין אגרוף בפני החברה כולה.