אחרי שנת לימודים מאתגרת הילדים שלנו יוצאים לחופש גדול. אבל אסור שילדים ירגישו שיש להם זמן פנוי שבו אין להם מושג מה לעשות עם עצמם, שמשעמם להם והם לא יודעים איך להעביר את השעות הנמתחות. ילדים צריכים שיארגנו להם את הזמן כך שהם ישמחו בסדר היום המובנה, שיבינו בשביל מה הוא מתוכנן כך וירגישו שהוא טוב ונוח להם, שזה ממש מה שהם רוצים וצריכים. אחרת אנחנו מקלקלים אותם.
אין גרוע יותר מזמן חופשי שאין בו כלום, זמן של סתלבט, לשכב על הספה ולבהות במסך, או לשוטט ברחוב ולחפש תעסוקה. ילדים לא רגילים לקבל זמן פנוי ולמלא אותו בעצמם, לכן לתת להם "חופש" זה כמו ללמד אותם לא לעשות כלום. לילדים יש רצונות ומחשבות, כל מיני דחפים טבעיים, ואנחנו כמו אומרים להם, "אל תעשו איתם דבר". מה הם מרוויחים מזה? איזו תועלת תצמח מכך?
יש כמובן זמן למנוחה, אבל לא כדאי לרבוץ שעות על הגב או להסתובב בלי מטרה. לשחק כדורגל או לרקוד אחרי לימוד גיאוגרפיה למשל, יכולים להיחשב כמנוחה. כל דבר שהוא שונה מהמהלך האינטנסיבי שקדם לו נחשב כמנוחה, כי מנוחה היא למעשה להחליף תעסוקה אחת בשנייה.
אם עוזבים את הילדים באמצע החיים, בלי לימודים וללא פעילות אחרת, שיעשו מה שרוצים ב"חופש הגדול", אז הדחפים שתוססים בהם באופן טבעי יכולים להוליך אותם למקומות לא טובים. לא מומלץ. דווקא החופש הגדול צריך להדאיג מאוד את ההורים, הם צריכים לחשוב ברצינות איך למלא את הזמן לילדיהם בצורה שתתרום להתפתחותם.
תחילה צריכה להיות ברורה להורים המטרה: לאן אנחנו שואפים להביא את הילדים? אז הם ידעו במה להעשיר את זמנם. בעיניי המטרה החשובה ביותר היא לבנות מהילדים בני אדם – לחנך את האדם שבהם – זה שיודע להתקשר נכון לאחרים, להיות אומן בקיום יחסים מורכבים ויפים עם הזולת, מבין את הטבע לעומקו ושואף להתחשב בדומם, בצומח והחי שסביבו.
בהתאם למטרה של לרומם את הילד לדרגת אדם, אנחנו צריכים לשקול להביא את הילדים לתיאטרון, לשמוע את התזמורת הפילהרמונית, או לטייל במוזיאונים שונים. כילד גרתי בעיר בבלארוס שהיה בה בניין גדול המיועד במיוחד לפעילות ילדים. בקיץ ישבתי במעבדת צילום ופיתחתי תמונות בחדר חושך. בחורף קיבלנו מגלשיים ויצאנו לסקי משותף. אלו פעילויות שהחברה צריכה לדאוג לארגן לילדיה.
מה שבטוח שהפעילות חייבת להיות בעלת תוכן מזין שמפתח את המחשבה, מרחיב את ההרגשה. אגב, לא כדאי לוותר בסיום הפעילות על דיון שבו הילדים ישתפו אחד את השני בחוויות שעברו. שימשיכו את הקו ביצירה סביב הפעילות, ישחקו, יספרו, יציגו.
חופש גדול שבו הזמן מנוהל כראוי על ידי ההורים יכול לרפא מעט מהפצעים של השנה האחרונה, אבל המבחן האמיתי יהיה בשנת הלימודים הבאה. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב טוב מה אנחנו עושים עם המוסד שנקרא "בית ספר", כולל התקופה המופקרת שנקראת החופש הגדול.
מערכת החינוך נוסדה לפני כמאה וחמישים שנה, ואנחנו צריכים לחשוב היטב האם היא מתאימה לימינו? הרי כל הנתונים מראים שיש התפרקות במערכת החינוך. בית הספר שהכנסנו אליו את הילדים שלנו כדי שיצאו ילדים טובים ומלומדים, הופך לזירה של פשע ואלימות, זנות ומכירת סמים. הכול חוץ ממה שייחלנו לגוזלים היקרים לנו. אולי נחשוב ונפעל למען שינוי בימי החופש הגדול.