מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרס אמר בשבוע שעבר, בפני שרים מארבעים מדינות שנפגשו כדי לדון במשבר האקלים, כי האנושות עומדת בפני התאבדות קולקטיבית. "מחצית מהאנושות נמצאת באזור הסכנה, משיטפונות, שרפות, בצורות ועד סופות קיצוניות. אף אומה אינה חסינה, ובכל זאת אנו ממשיכים להזין את התמכרותנו לדלק מאובנים".
"יש לנו בחירה", הוסיף גוטרס, "פעולה קולקטיבית או התאבדות קולקטיבית. זה בידיים שלנו". ואכן, לא אתפלא אם אסון גדול יתרחש באנושות. האגו שלנו לא נותן לנו לחשוב על הזולת, ולא יאפשר לנו לעשות חשבונות קולקטיביים, הגישה הכללית היא "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כי מחר נמות" (ישעיהו כב, יג).
אבל לפני שנמות יתמשכו התהפוכות בדרך. שרפות משתוללות ברחבי אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה; חום שובר שיאים סוחף את היבשת מפורטוגל ועד לבריטניה; בצורת באפריקה, גלי חום בהודו ובדרום אסיה, ועוד אינספור אסונות בו-זמנית מציגים מעין הקדמה למה שעתיד להגיע. אנחנו הולכים לראות את כדור הארץ משתנה לחלוטין; אנשים יחפשו מקלט אבל לא יהיה לאן לברוח מלבד לתוך האדמה. גוטרס גם דרש מהבנקים "לשנות את המדיניות והמסגרות העייפות שלהם כדי לקחת יותר סיכון ולהשקיע באנרגיות מתחדשות".
כאן אנו חלוקים בצורה חדה. לא ראיתי הוכחה אחת לכך שאנרגיה מתחדשת משפרת את האקלים. כפי שאני רואה זאת, האג'נדה לשינוי האקלים נועדה למשוך כסף מכולם ולהעביר אותו אליה. מלבד העברת כספים לאלופי שינוי האקלים, אני לא רואה בכך שום הצלה. מה שהם אומרים זה בעצם, "תנו לנו את הכסף; נדע מה לעשות עימו".
אנחנו יכולים לעבור למכוניות חשמליות ולהדיח את הבנזין, לפנות לפאנלים סולאריים כדי לייצר חשמל ולאסור על כריית פחם, אבל התפרצות אחת של הר געש באיזשהו מקום מעלה כזו כמות של פיח ומחוללת כאלו שינויים באטמוספירה, שהכול משחק ילדים לעומתו.
האו"ם הוא במה למילים ותו לא. אין לנו פתרונות, כי מחולל מכות האקלים הוא האגו שלנו, אם נמשיך ללכת סחור סחור במקום לטפל בו ישירות אז עם כל הקִדמה שלנו ניזרק חזרה לתקופת האבן. התקווה היחידה שלנו היא לעזור זה לזה להתעלות מעל האגו. אנחנו לא יכולים לרסן את עצמנו בעצמנו, אבל אנחנו יכולים לעזור אחד לשני לעשות זאת.
האגו הוא הבסיס לטבע האדם; שום דבר בתוכנו אינו חזק יותר. זוהי הסיבה שאנשים יעדיפו למות מאשר לשתף פעולה. עם זאת, אם נצליח להפנות את הכעס שלנו לא אחד כלפי השני, אלא כלפי האגו שלנו שמסית אותנו אחד נגד השני, אז יש לנו סיכוי. אנחנו צריכים לצייר תמונה ברורה של עתידנו, בלי שום מסננים, ולהבין מה אנחנו מכינים עבורנו ועבור ילדינו. אולי אם נסתכל על עתידנו בעיניים מפוכחות, תהיה לנו הנחיצות הנדרשת.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"