יום ירושלים פרוע כזה עוד לא היה לנו. גל מהומות ויצרים לוהטים, תסיסה דתית שגואה בסוף חודש הרמדאן, ביטול הבחירות לרשות הפלשתינית, פינוי המשפחות מבתיהן בשכונת שייח' ג'ראח, איומי ההסלמה של חמאס, מתיחות בהר הבית, השפעת הרשתות החברתיות על צעירי מזרח ירושלים ועוד.
כל אלה הם חלק מהסיבות שגרמו להתפרצות גל האלימות הנוכחי בירושלים, אך בנוסף להן אני תולה את ההתלקחות האחרונה בגורם בולט נוסף שמתדלק הכול: שינוי הממשל בארה"ב – מטראמפ לביידן, מהמפלגה הרפובליקנית למפלגה הדמוקרטית.
הממשל האמריקני החדש אינו ידידותי לישראל. הוא תומך בערבים ומאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם. כתוצאה מכך גם הזירה הבינלאומית מגבירה את רמת העוינות ומפחיתה את מידת ההרתעה. זו רק ההתחלה ולצערי עוד נידרדר למצבים קשים יותר.
לאורך השנה החולפת אמרתי וכתבתי יותר מפעם אחת, שאם נחליף את השלטון בארה"ב ובישראל, נחליף גם את שליטת הכוחות עלינו. לחלק מעוקביי היה נשמע שאני עוסק בפוליטיקה, אך הדאגה העיקרית שלי הייתה ועודנה ביטחון מדינת ישראל, שהוא הבסיס להתחיל לקיים אחדות בעם. אם אין קמח אין תורה, אם אין ביטחון אין מדינה להתחבר בה.
קשה לראות את הכוחות הפועלים עלינו במערכת הכללית, אך ספרי הקבלה מסייעים בכך, ואם להצביע על הגורם המחולל את שינוי הכוחות, אז האצבע המאשימה מופנית כלפי רצון היהודים.
הרצון הפנימי שלנו, היהודים בישראל לצד היהודים בארה"ב, הוא אשר דחף את גלגלי ההיסטוריה אל המדרון המוביל לתהום. הוא שתמך בהחלפת השלטון והולך למוטט עלינו אסון. שמחנו עם החלפת השלטון, אבל עכשיו נאכל טוב-טוב את ההשלכות. לא רק מול הקמים עלינו בעיר בירתנו, אלא גם מול השונאים שלנו באיראן, ברוסיה ובעוד מקומות רבים. המצב ילך וידרדר ולא עלינו, נפסיד בהרבה חזיתות. גם באמריקה יבוא היום ויישמעו קולות שידרשו לגרש את היהודים. לשנאה גוונים רבים.
מתחת למסווה הפוליטי יש רגש פנימי עמוק, שנאה יוקדת נגד היהודים, נגד עם ישראל, נגד מדינת ישראל. הדמוקרטים מיסודם שונאים עוד יותר. זה לא דבר חדש, אלא רגש שבשגרה, רגש שבלט עוד בימי הנשיא אובמה. בשנות כהונתו של טראמפ הצטמצם רגש השנאה במקצת, ועכשיו הוא חוזר ובגדול, מתעטף בכסות צדקנית.
אומנם ברצוננו הבאנו למהפך, אך לא נוכל מתוך פחד או גישה מפויסת, לשקם ולבנות. קל לנו להרוס, קשה לבנות. לזה אנחנו לא מסוגלים כרגע, או יותר נכון, עוד לא רוצים.
בינתיים המציאות חושפת את ירושלים האמיתית: השבורה, ההרוסה, הרצוצה. עיר שמאז ומעולם התחוללו בה קרבות עקובים מדם, עיר שבה אידיאולוגיות ודתות מתנגשות, וכל סטייה קלה הופכת נפיצה. בירת האגואיזם המדמם.
הרב קוק כתב בנשימה אחת הן את הבעיה והן את הפתרון, ואמר כי "בניין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בניין האומה הישראלית. בניין האומה והתגלות רוחה הוא ענין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בניין העולם, המתפורר ומצפה לכוח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל… כל התרבויות שבעולם יתחדשו על ידי חידוש רוחנו, כל הדעות יתיישרו, כל החיים יֵאורו בשמחת לידה חדשה בהתקוממותנו" ("אורות המלחמה", פרק ט).