תופעת האוטיזם מתפשטת בעולם במהירות, בארה"ב נכון להיום 1 מתוך 44 ילדים מאובחן על הספקטרום האוטיסטי, בישראל רק 1 מכל 78, אבל ההנחה היא שיש הרבה יותר.
הנתונים תלויים במידה רבה באופן האבחון. אפשר לאבחן את האנושות במדדים שעל פיהם העולם כולו לוקה באוטיזם, או במדדים שיגלו שאין אוטיסט אחד בעולם. הכול תלוי בהגדרות לפיהן מבצעים את האבחון.
בקלות ניתן להגדיר אותי כ"אוטיסט". בתקשורת עם אנשים אני גרוע מאוד. קשה לי להבין בני אדם, ואם לא חכמת הקבלה ודאי הייתי מתבודד וחי רק עם הספרים שלי.
למה אני מדבר על הנושא בקלות ראש כביכול? כי למרות שיש לאוטיזם הגדרות מקובלות ומוסכמות על רוב העולם, אני בספק לגבי חלק מהן. הרבה אנשים שלפני חמישים או מאה שנה נחשבו "רגילים" – קמים בבוקר, הולכים לעבודה, חוזרים, אוכלים משהו תוך כדי קריאת העיתון והולכים לישון – היו מאובחנים היום כאוטיסטים. לא משום שהם השתנו, אלא בגלל שהדרישות השתנו וגדלו. פעם הם חיו חיי שגרה, בחברה די סגורה, והיום נתבעים לתקשורת רחבה, לתגובה מאומצת ומהירה.
פעם ראיתי סרט ישן ובו צריף באורך של קילומטר, ונשים עובדות בו מהבוקר עד הלילה. אני לא זוכר אפילו מה הן עשו, אבל לא חושב שהייתי יכול לקבוע מי מהן אוטיסטית ומי לא, כשהן חוזרות על אותה פעולה שגרתית קטנה שעות על גבי שעות.
אני חושב שכדאי לתת תעסוקה לכל אדם לפי יכולתו, כולל אנשים שהתפקוד שלהם מוגבל מאוד. בכך אנחנו יכולים לקדם אותם אנשים והם ירגישו שגם הם תורמים חברתית, אבל לא לדרוש מאף אחד לעשות מעבר ליכולת שלו.
דבר כזה עלול לשבור את נפשו של האדם המוגבל. החברה צריכה לתת לכל אחד ואחד את המקום המתאים לו וללמד אותו להתקיים בתוכה כחלק אינטגרלי ככל הניתן. בחברה כזו, שבה כל פרט פועל בהתאם ליכולתו, לכל תפקיד יהיה דורש והערבוב הנכון בין כולם יוליד התקשרות חברתית חדשה.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"