השבוע לפני 75 שנה, ב-14 במאי בשעה ארבע אחר הצוהרים, דפק בן גוריון עם פטיש על השולחן והקריא את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. היום אותו מסמך היסטורי נשלף ממרתפי הזיכרון לצרכי ריב מפלגתי. כל צד משתמש בו כדי להוכיח את צדקתו, יש הטוענים גם שצריך לבחון ולעדכן אותו מחדש.
טוב מאוד להוציא את ההצהרה ולעיין בה, אבל לא כדי לבחון אותה אלא את עצמנו. האם אנחנו מתאימים לתיאור שהיא מעלה?
כתוב במגילה ש"מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". האם ישראל מושתתת על חזונם של נביאי ישראל? ודאי שלא. אנחנו יודעים להגיד שהחזון הוא להיות "אור לגויים", אבל מי יודע מה עלינו לעשות כדי להיות אותו עם מופת המשמש תשתית לאושרו של העולם?
מדינת ישראל, כך כתוב במגילה, צריכה לקיים "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, ולהבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". זו הגישה היסודית של האומה הישראלית, אלא שגם זאת עלינו להבין: מהו שוויון על כל גווניו פי היהדות ואיך מקיימים אותו? לטבע, לכוח העליון, יש חוקים מוחלטים והגדרות מדויקות למה שהוא דורש מהאדם, וזה לאו דווקא מה שאנחנו מסוגלים לתאר בשכל האגואיסטי שלנו. נדרשת כאן תפיסה של רוח האומה.
שני סעיפים נוספים בהכרזה קובעים שידנו מושטת לשלום עם ערביי הארץ והארצות השכנות. עלינו להושיט להן יד, אבל האם בצורה שניגשנו לזה עד היום? גם לשלום יש חוקים ושלבים שעלינו ללמוד ממקורות האומה איך לקיים. תחילה שלום בתוך עם ישראל, ואז התפשטות טבעית אל כל האומות.
כלומר, בעיקרו חסרה לנו הבנה בסיסית מי אנחנו ובשביל מה אנחנו קיימים. למה התאספנו מלכתחילה, איזו משימה הוטלה עלינו, ומהו החזון שציירו לנו הנביאים בשם הכוח העליון – אלו הדברים שאנחנו צריכים לבחון.
כבר 75 שנה כתובה המגילה, אבל ברור שהיא לא בתוקף ואף אחד לא מתייחס אליה ברצינות. לא רק זה, אלא ככל שאנחנו קיימים כאן יותר זמן, כך עניין זהותנו נעשה יותר ויותר מעורפל ואנחנו הולכים ומתרחקים מהחזון שלנו, פחות ופחות יודעים מה התוכניות מלמעלה לגבינו, מה מטרתנו, איזו צורה צריכה לקבל האומה ומה היא חייבת לכל שאר העמים.
עד שלא נדע מי אנחנו ואיזו דוגמה אנחנו צריכים להראות לאנושות, עד שלא נשיג את הדרך הנכונה להיות אור לגויים, נמשיך להיות סתם קבוצת אנשים שנמצאים בגלות מתפקידם, כלפי הכוח העליון, כלפי העולם. לא נבין בכלל על מה הכרזנו שם.
יש לנו הרבה ללמוד, לברר ולעשות, לפני שאנחנו צועקים כל אחד את מה שיוצא לו. עבודה גדולה לפנינו שכולה עלינו ואף אחד לא יעשה אותה במקומנו, כי התיקון שלנו, ואחר כך של העולם כולו, תלוי ברצון הטוב שלנו בלבד. אנחנו צריכים לבחון אם יש לנו כזה אחד.
✅️צפו חינם בקורס על תפקיד עם ישראל