זה היום השמיני למלחמה באוקראינה – האירוע המתגלגל שמעסיק כעת את העולם כולו. מצער לראות שההתקפות לא פוסקות, אבל מנגד טוב ששני המחנות לא נלחמים עד טיפת דמם האחרונה, אחרת היינו שומעים על מספר עצום של קורבנות.
אני מקווה שאוטוטו המערכה תסתיים, ורוסיה ואוקראינה ימצאו נקודה משותפת ויסכימו לחתום על הפסקת אש. כי במלחמה הזאת כבר מורגש שאף צד לא יצא מנצח – לא ניצחון צבאי ולא ניצחון כלכלי. לכן ככל ששתי המדינות היריבות יפנימו זאת מהר יותר ויבלמו את הכוחות החמושים, כך תהיה הצלחה מסוימת לשתיהן.
העולם יכול לסייע לעצירת המלחמה בהרבה יותר מהטלת סנקציות והפרחת גינויים. הוא יכול לתווך בין שתי המדינות, להפעיל על שתיהן לחצים כבדים ולחייב את רוסיה ואוקראינה להגיע להסכם שעליו הם יתפשרו.
אם הקרב לא ייפסק בהקדם, אז ככל שיחריפו היחסים, כך תגבר הסכנה שאוקראינה תשיג נשק גרעיני ויגדל האיום שהיא תעשה בו שימוש. "אם תתקיים מלחמת עולם שלישית", אמר השבוע שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, "היא תכלול נשק גרעיני ותהיה הרסנית".
מי יודע, אולי שר החוץ קרא על כך בכתביו של בעל הסולם, גדול המקובלים של המאה העשרים, שהזהיר עוד לפני מלחמת העולם השנייה כי "אם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית חס ושלום, ואז יעשו פצצות האטום והמימן את שלהן".
אין תועלת לחכות לקץ העולם, לחוות סבל רב כדי לגרום לעולם להתפקח ולחפש עצה כיצד לשרוד ולהימלט ממלחמה נוראית. הגיע השלב הגורלי שבו מנהיגי הדור צריכים להתערב ולדרוש שכל מדינה שאוחזת בנשק גרעיני תיפטר ממנו.
הרעיון נשמע תמים, אבל אם נעמיק במחשבה ונראה איך כל התקוות שלנו נרמסות כל עוד סכנה גרעינית מרחפת מעלינו, אז כדאי לנו להסיק מסקנה חכמה ונמרצת מהמלחמה במזרח אירופה, להבין שזו חובה, ובכל דרך לנטרל את האיום הגרעיני מרחבי העולם.