בתוך המלחמה, סיפור על עוד מלחמה שכמעט התרחשה.
אלכסנדר מוקדון, המצביא הדגול, היה בדרכו לכבוש את ירושלים אחרי שכבר כבש חצי עולם. כתוב בתלמוד שלקראתו יצאו הכוהן הגדול שמעון הצדיק ואיתו חכמי העם, שכל הלילה התקדמו לאור לפידים. עם שחר פגשו בפלוגות של מוקדון ועמדו בדרכם. הפלוגות נעצרו, מוקדון ירד מהמרכבה, קד קידה בפני הכוהן הגדול, ובזאת ההסתערות הגדולה על ירושלים בוטלה.
אומנם אלכסנדר כבש חצי עולם, אבל ההצלחה לא עיוורה אותו. הוא הרגיש שיש כוח בזקן החכם, ולכן ירד מהמרכבה ופשוט השתחווה בפני החכמה העצומה שחש שקשורה לכוח עליון.
לא כל מצביא היה מזהה מה עומד מולו, אבל אלכסנדר מוקדון היה איש מיוחד. מטרת כיבושיו הייתה למלא את העולם בידע, במדע, להאיר אותו. בראש ובראשונה הוא שאף להותיר בעמים שדרכם עברו כוחותיו זרעים של חכמה שיתפתחו שם. זה היה הרעיון.
לכוהן הגדול מנגד, אין לאן ללכת. יש לו משימה אחרת לגמרי. הכוהן הגדול צריך למלא ברוח את האדמה. וכך, כשנפגשו, מתוך כבוד הדדי והבנה זה את מעמדו של זה, הם החליטו לסיים בזה את המאבק. לשמור את ירושלים.
אותו פוטנציאל של חכמה, יכולת טמונה לקשר עם כוח עליון, קיימת ככלל בכל אדם, ומימושה תלוי רק במידה שבה הוא רוצה לרומם את הרוח הזאת מעליו. אלכסנדר מוקדון עשה כך, ולכן מאז אותו מקרה, נכנס שמו לרשימת השמות היהודיים.
✅ מוזמנים להעמיק חינם בקורסים מבית "קבלה לעם"