כלכלנים אוהבים לכנות תקופות שונות באותיות לועזיות. האות K נבחרה לאפיין את תקופת פתיחת המשק והתאוששותו אחרי שרשרת סגרים והגבלות של ימי קורונה.
למה K? כי אחרי הירידה, יש חצי שעולים ויש חצי שיורדים. עובדה. לאחרונה מתחזקים יותר מתמיד התאגידים הגדולים, ולצידם גורמים נוספים שידעו לזהות את ההזדמנות במשבר וחוגגים היום את הרווח. מנגד, עסקים קטנים נקלעו למצוקה, ומטה לחמם נשבר. הם חיים בהישרדות, במצב ללא מוצא, מרגישים שחרב חדה מונחת על צווארם. אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת קיום שבה החזק פורח והחלש קמל, אחד על חשבון השני. או בשלוש מילים: דרוויניזם כלכלי-חברתי.
נגיף הקורונה לא נקט מדיניות של איפה ואיפה, אלא התפשט כמעט שווה בין כולם והדביק את האחד לא פחות מהאחר. המגפה האחרונה הזכירה לנו שוב שאנחנו חיים בתלות הדדית, בכפר גלובלי קטן, שהעולם אינטגרלי ומקושר על כל חלקיו ופרטיו. אבל איפה ברובד האנושי שלנו באה לידי ביטוי הערבות ההדדית? למה לא כולנו מרוויחים יחד או מפסידים יחד, כפי שמתבקש לכאורה מעולם שבו התלות ההדדית בינינו היא עובדה מוגמרת, ממש חוק טבע? איך קרה שבפן הכלכלי-חברתי אין שוויון?
התשובה פשוטה: העולם גלובלי, אנחנו לא. המין האנושי מוּנע מתוך טבע אגואיסטי. כל אדם עושה ככל העולה על רוחו. מביט על האחר ושואל איך הוא יכול להרוויח ממנו, לחטוף לו, לזלול ממנו ולאכול אותו אפילו בלי מלח.
איש אינו מביא בחשבון את העובדה הטבעית והמדעית שאנחנו חיים בעולם אחד, תלויים זה בזה, והפער בין המציאות לתפיסת המציאות שלנו הולך וגדל. הפער הזה לא ייסגר בקרוב והמגמה תחריף. עסקים קטנים ידעכו כי לא יהיה להם את הכוח להרים את הראש, ועסקים גדולים יתחזקו גם יתחזקו. אפילו שיהיו להם מיליארדים מיותרים, הם בכל זאת ימשיכו לסחוט עד האגורה האחרונה. הם לא מכירים אפשרות אחרת. לכן עד שלא נכיר בטבע הרע שלנו כגורם לכל הפירוד, למשברים ולחוסר השוויון, הפער לא ייסגר והמשברים רק ישתכללו ויחמירו.
ההכרה לא תבוא בקלות. עוד נצפה ביותר ויותר תופעות ייחודיות שיוכיחו את הכוח ההגנתי שבנו, את הרצון לפצות את האגו שנפגע, כמו לדוגמה "קנייה של נקמה" – יצר קנייה אובססיבי של דברי מותרות במטרה לפצות את עצמנו על שנת הסגר האבודה. מסתבר שלאנשים יש רזרבות, והצריכה הפרטית בעולם המערבי מניעה את הכלכלה. אבל במוקדם או במאוחר גם המערכת הזאת תתערער. בורג קטן יקפוץ כאן, חלק אחר ייפגם שם, והמכונה תעמוד מלכת.
אומנם כרגע המערכת הפיננסית נתפסת כמערכת חיונית בגוף האנושות, וכשיש משבר ומצוקה הגוף דרוך להגן עליה, לשמור עליה מכל משמר. עובדה. הן במשבר הפיננסי של 2008 והן במשבר האפידמיולוגי של 2020, הצליחה המערכת הכלכלית והפיננסית לשרוד ואפילו לשגשג. ולמה? כי המערכת מלאכותית, אז אפשר לסובב אותה לכל כיוון, להציג על נייר עוד ועוד מספרים, לנפח בנתונים מרשימים.
אומנם למקרה שהמערכת הנוכחית תקרוס, מתוכננות כגיבוי מערכות אלטרנטיביות נוספות, כמו למשל המטבעות הקריפטוגרפיים, אבל המגמה ברורה: אין מנוס מקריסה, שכן המערכת המלאכותית אינה תואמת למערכת הטבע המציאותית. לטבע יש שעון משלו, ולאנושות שעון משלה, וצריך לסנכרן בין השניים.
לאחר שהקורונה חבטה בנו מכל כיוון, החיים שלנו דורשים בדיקה מחודשת. ביקורת רצינית. עולם ההייטק משגשג, וכך עוד ענפים שונים, אבל מה יקרה ביום שלא יהיו קונים? מי יצרוך את כל שפע המוצרים שמייצרים? לא יהיו מיליונרים אם אין כנגדם קונים; האחד קשור בשני.
ברגע שהבועה המנופחת תתפוצץ לנו בפנים תהיה נפילה גדולה. ייתכן ואז נפנים שקנינו מותרות בלי די, סחטנו את כדור הארץ ואת רוב משאביו, זיהמנו ולכלכנו, עסקנו בעבודות מיותרות ולא חיוניות. ייתכן ואז נדע לזהות ולנצל את ההזדמנות האמיתית שניצבת בפנינו: להכיר ברע שאוחז בנו, בעובדה שהחברה שלנו לא מאוזנת, לא בנויה נכון, ולגשת לפתרון.
הפתרון אינו בריסון העסקים הגדולים ולא בחיזוק העסקים הקטנים הגוועים, אלא ברמת היחסים בין בני האדם. אנחנו צריכים להתפרנס זה מזה, להזין זה את זה בדומה למערכת הטבע שפועלת ביחסי גומלין נפלאים.
במודל חברתי מתוקן כזה לא תהיה שאלה על עתיד עסק קטן או גדול, אלא על העיקרון לפיו תפעל המערכת הזאת. עסק אשר ישנה את כיוונו במגמה טהורה לשרת את החברה, ישגשג ויצליח. האחרים, ייעלמו בצורה טבעית.
דגם של חברה מתוקנת כזו, הנשענת על החוקיות של הטבע, רחוק מאיתנו כרגע. החברה אינה מוכנה עדיין לחיות בתנאים מתקדמים כאלו. קל יהיה לקלוט את הרעיון היפה, אבל קשה יהיה ליישם אותו בפועל. השינוי לא יקרה מהיום למחר, וייתכן שידרשו עוד שורה של משברים כדי לעכל זאת ולסנכרן את השעון של האנושות לשעון של הטבע. אבל המחשבה הזאת לקראת שינוי תודעתי משמעותי כזה היא כבר קפיצה גדולה קדימה במחוג.