אחרי קרוב לשלושים שנות מחקר גנטי הכריזה קבוצה של מאה מדענים שהצליחה לראשונה לרצף גנום אנושי שלם כך שניתן לקרוא את כולו. האם מיפוי הגנום האנושי יעזור לנו להבין טוב יותר את מערכות גוף האדם והפסיכולוגיה שלו? במשהו כן, ועוד יותר לא.
אנחנו חושבים שברכישת ידע נהפוך חכמים יותר. זאת אשליה, ההפך הוא הנכון: כמה שיודעים יותר, מבולבלים יותר, מבינים שלא מבינים, ונמצאים מול חלל מתרחב של לא נודע.
כך זה בכל מדע. אם נדבר עם מדען רציני ונבקש תשובות על נושא המחקר שלו, נגלה שהוא לא בטוח לגביהן ונמצא בספקות. אז נגיד לעצמנו, "נו טוב, נלך למדען יותר בכיר לשאול". אבל גם המדען הבכיר יותר, כך נגלה, נמצא בספקות אף יותר גדולים, וכן הלאה. ואיפה נמצא הסוף לספקות? אין להם סוף. כמו שאמרו חכמים, "תכלית הידיעה שלא נדע" (ליקוטי מוהר"ן).
כל הנוסחאות, כל המידע, כל מה שנרצה אי-פעם לדעת, הכול נמשך לנצח, לאין סוף. שם נמצא השורש לכל השאלות והתשובות. לשם אדם לא מגיע, לא יכול להשיג בשכלו, ולכן הידע חומק ונבלע באין סוף. מה שייתכן הוא שמתוך המחקר המתמיד, המדענים יגיעו להבנה שכך הוא. זה יהיה גילוי משמעותי.
שינוי לטובה באדם ובעולם לא יבוא מהמחקר הגנטי. אף פעם התערבות שלנו בסדרי הטבע לא הועילה לפתח את הטוב והאנושי שבאדם. בכל דבר שאנחנו מתערבים אנחנו גורמים לנזק וקלקול, כי במחקר לא טמונה תחושת אחריות למעשינו, אנחנו לא פועלים מתוך מניע של דאגה וביטחון שיעשו טוב לעולם.
ככל שנחקור יותר, כך נגיע למודעות הזאת שבכל התערבות שלנו בטבע אנחנו מקלקלים במקום לעזור. מודעות כזאת מסוגלת לקדם שינוי לטובה בהתנהגותנו, קבלת אחריות על מעשינו.
כי שינוי האדם מגורם שלילי לחיובי בעולם, ודאי שלא יבוא משליטה גנטית, כמו המרה של גנים בעלי פוטנציאל שלילי, לדוגמה לרצוח, בגנים בעלי פוטנציאל חיובי, לדוגמה לעזור לזולת. הפוטנציאל לשינוי נמצא בחינוך בלבד. גם לא בכל מה שנקרא "חינוך" בחברה האנושית, כי ישנן גישות "חינוכיות" שאסור להשתמש בהן. אלא רק חינוך שמכוון את האדם לקירוב לבבי ואהבה. אהבת אדם לאדם, ואהבה לשאר חלקי הטבע: הדומם, הצומח והחי.
על פי חכמת הקבלה, תכלית האדם היא להיות כנציג הכוח העליון בעולמנו כלפי הזולת. תכונות הכוח העליון הן נתינה ואהבה, וייעוד האדם בעולם הזה הוא להיות כמוהו. להרגיש אחראי לעתיד הזולת, לדאוג להועיל לכולם.
ולא מדובר על יחידי סגולה, אלא כל אדם צריך להתפתח בחייו לדרגה הרוחנית הזאת, שירצה להיטיב עם הזולת; להבין מה חסר לו, ועם החיסרון הזה לפנות אל הכוח העליון בבקשה למלא אותו עבורם. רק בזה אדם יכול להיות בטוח שהוא עושה פעולה נכונה, טובה, בעולמנו.
בעל הסולם כותב כי "אין אדם חי לצורך עצמו, אלא לצורך השלשלת כולה, באופן שכל חלק וחלק מהשלשלת, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, אלא רק משפיע אור החיים, לכללות השלשלת" ("הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות").
לכן עלינו לרכז את כל הכוחות שלנו בבניית חברה טובה, חזקה, מכוונת, שתשפיע על האדם, תחנך אותו, תחייב ותעזור לו לשנות את עצמו עד גובה הכוח העליון, עד דרגת הנתינה. בחברה כזו כל הספקות מתבררים.