עם פרשת הבחירות בארה"ב, שכבשה בסערה כל שטח מדיה פנוי, הגיעו היום גם ברקים רעמים וכמה הצפות סמליות, ובין שניהם אפשר לזכור פרשה סוערת ונשכחת שהתחוללה רק לפני שבוע: פרשת נח.
לא קשה למצוא קווי דמיון בין תקופת נח – שאז הבהלה לחומר כבשה את העולם, והרוח הטובה בין בני האדם ננטשה ונזנחה – לתקופה שלנו. השקר קופץ מכל פינה ואיש הישר בעיניו יעשה. התחרות הפרועה בינינו הכניסה אותנו למלחמת הישרדות, שגרמה לנו לאבד כל רגישות ומחשבה טובה על אחרים. כל כך קשים וקהים נעשינו, עד שאנחנו אפילו לא מודעים לקצה קרחון הנזק שאנחנו גורמים זה לזה מדי יום, שעה שעה, מחוסר הרגש הזולת. הגיע זמנו של עולם היחסים הישן והרע לטבוע.
אבל המבול לא בא בבת אחת. ישנו שליח שבא מצד הטבע לאות אזהרה לפני שהוא מטביע את העולם; קוביד-19 הוא כרוז שמביא באמתחתו משבר גלובלי, משקף לנו אגב כך את הרע שאנחנו נמצאים בו, ומורה ומכוון: תבנו לכם תיבה, מקום מפלט של יחסים טובים שיגנו עליכם מפני השיטפון, מקלט מאיום ההרס הכלכלי, הרעב והמגפות שבדרך.
הקורות מהן בונים תיבה הם קשרים חדשים וטובים בין בני אדם, כדוגמת הקשרים הקיימים בין כל חלקי הטבע, כדוגמת חוק החיבור שמקיים את העולם. אבל החיבור כל כך זר לתרבות הסגידה לאגו שפיתחנו במשך דורות על דורות, שבלי פחד מפני מבול, לא נוכל לרוץ לבנות לנו תיבה כזו ולהיכנס בה, לא נרגיש צורך בה. אם לא נרגיש איום במשהו על החיים והשגרה הידועה, למה שלא נמשיך לרכוש, לסחור באהבה, לשנוא ולקלל בלב? לכן מגיעות עכשיו צרות גדולות לעולם, כדי שנתחיל להרגיש שמשהו פה לא תקין, לא טוב. שדברים רעים קורים בינינו והם צריכים תיקון דחוף, בנייה של חברה אחרת, שתבודד אותנו ממי המבול.
מצד אחד יסוד התיבה זו הסכמה להתעלות מעל האגו שמפריד בינינו, ומצד שני לשאוף לחיבור הדדי מתוך כוונה לכלול את כל מי ומה שיש בעולם. כל התכונות, כל הדעות, זוגות-זוגות – כל ההפכים, זה כנגד זה. כי לתיבה מכניסים את כל הרצונות והמחשבות שמתרוצצים באנושות, אף אחד לא נפקד. זאת אומרת, אנחנו צריכים תחילה להגיע למצב שכולנו מוכנים לחיות יחד על פני כדור הארץ בלי לאכול זה את זה.
מיום ליום נרגיש עכשיו איך העולם עומד תחת טפטוף, שמתחזק ומתהווה לשיטפון. ועם זאת יתבהר שאנחנו לא זקוקים לשום דבר כדי להינצל מהמבול מלבד תיבה של יחסים טובים. העסקים יסגרו, המפוטרים יתרבו, מזון יחסר; נבין שהמצב אליו נכנסנו אינו זמני, וחייבים להתעורר לבנות מכדור הארץ שלנו תיבה, שיש בה לכולם מקום, שבה כולם דואגים לכולם. עד שהמבול יעבור ונצא בשלום, ליום ועולם של חיים חדשים.
