השבוע מצוין בישראל שבוע ההנקה הבינלאומי בסימן קידום אקלים לעידוד הנקה. לא פעם נשים שהיו רוצות להניק, אינן זוכות לסביבה תומכת שתעזור להן לעבור את תקופת ההנקה הראשונה
תמונה: שאטרסטוק
השנה, לראשונה, יוצא משרד הבריאות במהלך משותף לקידום יצירת סביבה המאפשרת הנקה – באמצעות תו תקן למקומות שבהם אפשר להניק במרחב הציבורי. זאת לצד חובתנו כחברה להעלות את המודעות לחשיבות ההנקה, באופן שיאפשר לכל אם לבחור את הטוב ביותר עבור תינוקה.
אולם כאן ישאל הקורא, או כנראה הקוראת, מה לחכמת הקבלה ולעידוד הנקה?
חכמת הקבלה עוסקת רבות במושג "יניקה", לא בהיבט הפיזיולוגי שלו, אלא בהקשר לשורשו הרוחני – אשר ממנו משתלשלים הכוחות שיוצרים את התופעה בעולמנו הגשמי, כהעתקה מן העולם העליון.
מתוך המערכת הרוחנית ניתן להבין, שבמזון הטבעי של האם קיימים כוחות ייחודיים, שחיוניים לא רק לגופו הגשמי של הנולד, אלא גם לנפשו הרוחנית. הכלים המדעיים כיום אינם מפותחים דיים כדי להצליח לאתר את המרכיבים העדינים הללו המצויים בחלב האם.
מעבר ליתרונותיו הרבים של חלב האם שמציינת הרפואה, כגון נוגדנים שמחסנים את הגוף של היילוד מפני מחלות, התפתחות שכלית ועוד – זורמת בין האם לתינוק גם הזנה רגשית. התינוק שזה עתה הגיח לאוויר העולם, זקוק מאוד להמשך הקשר עם אימו, באופן שיהיה זהה עד כמה שניתן לזה שהתקיים בעודו ברחם. ההנקה מחברת בין האם לתינוק במערכת אחת, שבה הדם של האם הופך לחלב, ושוב הופך לדם בגופו של התינוק. מכאן נובעת חשיבותו הרבה של חלב האם, שכמעט זהה בחשיבותה להזנה דרך הדם הטבורי שקיבל ברחם אימו.
האר"י הקדוש כתב על כך בספרו "עץ חיים": "אחר לידת הוולד חוזר הדם העליון להיות חלב… דם נהפכים בבטן המלאה לחלב ומן אותו המיץ נעשה חמאה להאכיל התינוק".
החלב נושא עימו את הגופניות של האם, הריח שלה, היחס שלה וכן את עולמה הפנימי, חכמת החיים שלה וגורמים נוספים שאינם ניתנים למדידה בעין המדעית. זהו ערוץ תקשורת פתוח במשך עשרים וארבעה חודשים, דרכו זורם מידע רב, שמגדל את התינוק בהתאם לאינספור השינויים המעצבים את עולמו מבחינה רגשית, פיזיולוגית ונפשית.
בגיל שבו התינוק מתחיל ללכת ועדיין יונק, מתחזק הקשר עוד יותר, כי נוצרים בו כמה רבדים – מצד אחד, הוא יכול "לברוח" מאימו ולהתחיל לבנות עצמאות במרחק ממנה, ומצד שני, הצורך הרגשי והקשר הקבוע המתקיים ביניהם, מחבר אותם לכל החיים.
האם נהנית גם היא מיתרונות ההנקה, בכך שהופכת לאם לא רק במובן הגשמי, אלא כמו שכתוב, "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך" (משלי א, ח). מאימו מקבל התינוק "תורה" – את האורות הפנימיים שמפתחים את פנימיותו, ויוצרים בו הכנות להתפתחות רוחנית עתידית. במהלך חייו יחפש את אותו קשר עמוק, רק בדרגה גבוהה יותר – להיוולד כאדם רוחני ולינוק משורשו העליון.