יום השפה העברית שחל החודש מציין בין היתר מאה וחמישים שנה להולדתו של חיים נחמן ביאליק, מי שיגדל להיות המשורר הלאומי ואחד מראשי הלוחמים על תחיית השפה העברית. ביאליק ראה בשפה העברית הרבה יותר מלשון מעשית לחיי היומיום, היא הייתה בעיניו נושאת הרוח של העם היהודי.
כמו רבים מאבות היישוב העברי המתחדש בישראל, ביאליק היה יוצא ישיבה, לכן היה קרוב ליהדות בצורה בלתי אמצעית, הכיר היטב את העברית והבין אותה בחוש. כאשר התבגר הוא נמשך לשוב למקורות שהניח מאחוריו בצעירותו והלך לפגוש את הרב יהודה הלוי אשלג, המכונה "בעל הסולם" על שם פירוש "הסולם" שסידר לספר הזוהר. השניים סיכמו ביניהם שביאליק יתחיל ללמוד בצורה סדורה את חכמת הקבלה, אלא שביאליק שסבל מאבנים בכליות נסע לווינה לטיפול רפואי שהסתבך, ולא חזר.
אם המשורר לא היה נפטר בווינה, אולי היה חוזר ארצה ושומע מפי המקובל את מה שליבו ניחש – העברית מקורה ברוח. זו לא שפה שצמחה כשאר השפות, מתוך התאגדות גיאוגרפית של אנשים שנזקקו לדרך מפותחת יותר מנהמות ותנועות ידיים כדי לתקשר ביניהם; להביע רעיונות, לתאר רגשות. העברית בנויה כולה על חוקי טבע עליונים, והיא נובעת משני הכוחות שפועלים בעולם: כוח המושך וכוח הדוחה.
את כוח המשיכה כל ילד מכיר, הוא גלוי. כוח הדחייה נסתר יותר בעולם, אך גם הוא קיים. אם לא היה כוח דוחה בעולמנו, כל כדור שהיינו מקפיצים היה נשאר על הרצפה, אבן שהיינו מפילים מגובה הייתה נטמעת באדמה, ולא כך קורה. אנחנו רואים שברגע שחפץ נוגע בקרקע, מיד הוא נדחה מעט בחזרה למעלה.
הכוחות הפנימיים הפועלים בבני האנוש, הרגש והמחשבה, בנויים על כוח המשיכה, הנקרא גם רצון לקבל. הרצון הטבעי שלנו שואף למשוך לעצמו הכול, לקבל לתוכו כל מה שניתן. כוח הדחייה, שהוא הפוך מכוח הקבלה, מונע על ידי השאיפה למסור את מה שמגיע הלאה, לדחות את השפע לאחור כדי להידמות בזה לטבע, לכוח עליון שתכונתו נתינה.
את כוח הדחייה משיגים באמצעות אימון בנתינה הדדית, בחיבור בין חברי קבוצת אנשים שמחליטה להשיג אותו. כמו שהחליטה קבוצת אברהם אבינו בבבל, כשסיפר להם על הכוחות הפועלים בעולם ועל השיטה שמצא להשתמש בהם נכון.
זאת הסיבה שאפשר להתאגד ולתפקד בכל שפה כחברה אנושית פשוטה, שסוחרת ומולידה את הדור הבא. אבל אם רוצים להשתמש בשפה שמתאימה לפעולה רוחנית בין נשמות – שנותנת גישה לחיבור פנימי בינינו, מספקת ידע על עבודת הדחייה והמשיכה, על הריחוק וההתקרבות – אז אנחנו חייבים להשתמש בשפה העברית.
עוד לפני שביאליק נפגש עם בעל הסולם הוא כתב על חכמת הקבלה: "מאותה שעה שהקבלה נעשית לימוד לעם, כשהיא מתחילה להתפשט בקהל הרחב, מיד היא מתחילה להשתמש בלשון העברית וכל ספריה נכתבים עברית וכך היא המגמה תמיד ותדיר. כל שעה שיש שאיפה ורצון ליצור מזון רוחני בריא בשביל המון העם הרחב יוצרים אותו בלשון העברית".
גם כאן ביאליק ניחש נכון. אבל הגישה נכונה לא רק לגבי "המון העם" אלא כלפי תבל ומלואה. בסופו של דבר, כאשר נגלה את עומק השפה ונתקדם לחיבור הרוחני שהיא מביעה, כל בני האדם, כל אומות העולם, ימצאו בתוכם רצון להשתמש בה.
✅️צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "