אולם זהו ההיבט הטכני של הבעיה, אשר ברובו שייך לרשויות הלאומיות האמונות על התחום. על ההיבט האנושי כולנו אחראים. הבעיה המהותית היא הריקבון ביחסים בינינו. בדיוק כשם שאין לנו תשתית נכונה לשימוש באופניים חשמליים, כך אין לנו תשתית חברתית לקשר קרוב יותר בין כולנו. חסרה לנו בארץ אווירה של הדדיות והתחשבות זה בזה. סביבה שתעודד בניית קשרים חיוביים, בריאים ומתחשבים.
כל עוד נזניח את הטיפול בשורש הבעיה, באגואיזם המתעצם מרגע לרגע, האדם ימשיך בשלו. הוא יהפוך להיות אדיש לזולת יותר ויותר, וחוסר הרגש יתבטא בתאונות ובמקרים כואבים, לא רק בכבישים.
אילו היינו מחנכים את החברה להתחשבות באחר, אז גם אם חלילה היינו פוגעים, היינו מיד עוצרים ומושיטים יד. אילו רק היינו מעלים את המודעות להרגשת הזולת, היינו נוהגים בזהירות בכל נתיב בחיינו. אילו רק היינו מרגישים את האדם שמולנו כמו הילד האהוב שלנו, ילד מלא בחלומות ושאיפות, לא היינו נוהגים בחוסר התחשבות; לא היינו פוגעים, לא היינו בורחים – היינו פשוט אוהבים.