על הבמה ההיסטורית אנחנו צופים במערכה ובה תפנית בעלילה. מול עינינו מוצגות מהפכות תעשייתיות, הפיכות שלטוניות, מערכות חוק נוסדות, מוסדות לימוד ורווחה קמים ומתרחבים. אנחנו חוזים בגילויים מדעיים מרגשים, בהתפתחות טכנולוגית מטורפת, ברפואה מתקדמת: אנטיביוטיקה, חיסונים, השתלות איברים. אנחנו יכולים לטוס לכל מקום על כדור הארץ! לנחות על הירח! נעשינו משכילים יותר, מקושרים בלחיצת מקש לעולם ומלואו.
ומאחורי הקלעים של המוח והלב האנושיים מתרחש מסע גילוי אחר, מסעיר, מהפכני ומהותי הרבה יותר. ככל שאנחנו יותר מפותחים חיצונית, כך אנחנו מגלים לאט-לאט את אוזלת היד הפנימית שלנו: אנחנו מפותחים כמו שמעולם לא היינו, ואומללים באותה מידה. כל הטכנולוגיה, המדע, התרבות, החינוך, הנסיעות, המסיבות, הקניונים והקניות – כל השפע הזה שהשגנו בשעות עבודה ארוכות וממושכות, בעמידה בפקקים ארוכים לא פחות – בשביל זה? זה הכול?
מילא שאנחנו נקלעים לעוד ועוד סכסוכים בתוך משפחות, בתוך עמים, וביניהם, אבל אנחנו גם לא מסוגלים לפתור אותם, ולקיים מערכת יחסים אנושית נורמלית הפך סוג של נס. מה גם שלהילחם במגפה – עם כל אמצעי ההיגיינה המודרניים והחיסונים – לא מצליח לנו. שלא לדבר על עמידה יציבה מול איתני הטבע, שרפות והצפות, רעידות אדמה וסופות, והס מלהזכיר את המחלה הקשה של המאה – הדיכאון, העצב שאוכל את הלב, הבדידות. בשביל זה נקרענו?
כך בהדרגה מתגלה לפנינו הפער בין ההצגה החיצונית להתרחשות הפנימית, והפער הנחשף מביא אותנו לשמוט את הידיים שמוציאות כרגע כרטיס אשראי מהארנק, או מתקתקות על המקלדת, או מחזיקות במשהו אחר חזק חזק – ולשאול שאלות פשוטות אבל מהותיות על החיים: מי אנחנו? מה אנחנו עושים? למה אנחנו חיים? האם יש תכלית לחיים האלו?
השאלות האלו יתפסו מקום קדמי יותר במוח ובלב האדם, ככל שיגדל הקיטוב האנושי ויתגברו מכות הטבע. כבר לא נוכל להיסחף בחיים בצורה מזדמנת, לנסות לדוג לעצמנו קצת הנאה על הדרך, לרכב על גל של "יהיה בסדר". והתשובות לשאלות האלה יביאו אותנו לגלות מה הכוח שדחף אותנו להגיע לקדמה הזאת, ובאותה נשימה להיוודע למה הוא מונע מאיתנו את כל הטוב שאנחנו כמהים לו. נגלה שמי שעומד בדרכנו אל האושר, הם אנחנו עצמנו מתוקף טבענו.
תחילה נגלה מהו טבענו, כוח האגואיזם, הרצון לקבל הנאה שמניע אותנו. אחר כך נגלה שמי שמנהל ומפתח את הרצון ליהנות שעומד בבסיסנו הוא רצון הפוך, רצון לתת. כיתרון האור מן החושך תתגלה לפנינו תכונת הנתינה של הכוח העליון, הטבע, ואז נרגיש ונבין שהוא שמפתח בנו מדור לדור את הרצון לקבל, שכבר הפך לאגו כבד ואכזרי, במטרה אחת: כדי שנגיע לנקודת שיא שבעזרתה נדע מעל לכל ספק שהאגו הורס אותנו. יותר מהורס, הורג אותנו הלכה למעשה.
אז נסתובב ונכוון את כל הארטילריה שלנו במקום זה אל זה – נגדו. או הוא או אנחנו, לחיים ולמוות. וגם אז, מהר מאוד נרגיש שאנחנו לא יכולים להוציא את עצמנו מהמאסר, לא יכולים למשוך את עצמנו בשערות מהבור, ואנחנו זקוקים לכוח עזר, לפנות אל המקור, אל הבורא, אל הטבע, התכונה ההפוכה לנו, תכונת הנתינה, כדי לשנות פרדיגמה.
כל חכמת הקבלה מכוונת לזה. להרים את המסך אל מאחורי הקלעים של החיים, לסייע בזירוז גילוי הרע ולכוון כל אדם לאן לפנות כדי לקבל סיוע ולהחליף את טבעו – מרצון לקבל לכוונה לתת. אל הטבע, שהוליד ומקיים אותנו, והוא זה שיהפוך אותנו לפי בקשתנו להיות אחרים.
חכמת הקבלה קיימת כבר אלפי שנים, ככל שהיא נעשית נחוצה יותר, כך היא מתגלה בקרב יותר אנשים, כדי לשמש אותנו בקפיצה האבולוציונית האחרונה שלנו – להגיע לתכליתנו, להיות אדם, הדומה בתכונתו לכוח העליון שבטבע.