הערב נדליק נר חנוכה ונשיר יחד את המנון החג "מעוז צור". רבים מדקלמים את הבית הראשון של השיר, אבל מעטים שולטים בחמשת הבתים הנוספים. מעבר לחגיגיות הפורצת בניגון ולאות המבשר על הסופגניות החמות שבדרך, השיר המיוחד הזה מגולל את המסע הפנימי שעובר האדם בדרכו הרוחנית. מסע רצוף עליות ומורדות, מלווה בסערת רגשות ובמלחמות פנימיות, אך בסופו מגיע האדם לאיחוד הנכסף עם בוראו, מהלל אותו ומודה לו על התנאים שיצר עבורו כדי שיחלץ מהאגו שלו ויתאחד עימו בקשר של אהבה חלוטה. תקראו ותתעמקו:
🎼 מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּח
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ
אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר
חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ
כבר בתחילת השיר האדם פונה אל הכוח העליון, משבח אותו, ומתחנן בפניו שיעזור לו להתעלות רוחנית כדי שיוכל לפעול עימו בהדדיות. "בית" מסמל את כל הרצונות האגואיסטיים של האדם, ואילו צירוף המילים "בית תפילה", מעיד על בקשת האדם לתקן את רצונותיו בעזרת האור, הכוח העליון. אולם האור העליון יכול להגיע אל האדם רק לאחר שהאדם הכין כבר את הדרישה לתיקון, את התפילה מעומק הלב. על ההזדמנות לעשות זאת, האדם מוקיר תודה לבורא.
בקריאה ראשונה, עשוי להיראות חציו השני של הבית כמדבר על הקְרָבָה אכזרית לעולה. אלא שכמו תמיד, למקובלים יש פירוש עמוק ונסתר. המילה "קורבן" מקורה במילה "קרוב", כלומר מלשון התקרבות. על האדם הפוסע בנתיב הרוחני נאמר שהוא כל הזמן מקריב את עצמו. כלומר, מתאמץ להעלות את רצונו האגואיסטי מדרגה "בהמית", שבה הוא רוצה לקבל רק לעצמו, לדרגה רוחנית, דרגת ה"אדם".
מטרת הבית הראשון, להזכיר לנו פעם נוספת כי כל אחד יכול וצריך להגיע במהלך חייו בעולם הזה, בהכרתו ובהרגשתו, למקור נשמותינו, המכונה בספר הזוהר "צרור הנשמות". כשהאדם מגיע לשם, הוא משלים את תיקון נשמתו.
🎼 רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה
המחבר מרחיב על ימי הגלות. ככל שהאדם מתקדם בדרך הרוחנית הוא מתחיל להבין שכל גלגוליו הקודמים, ההיסטוריה האישית שלו ושל העם – כולל החורבנות והאכזבות שבה – היו כולם מאורעות שמטרתם אחת: להכיר את הרע שבטבע האגואיסטי שלנו, ולגבש דרישה להתעלות מעליו. רק אז נוכל להתחיל לצאת ממנו אל אהבת הזולת ולהיות אדם, מלשון "אֶדָּמֶה" לבורא, אהיה דומה לו בתכונת הנתינה לזולת.
🎼 דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי
המחבר ממשיך לדון בגלות, אלא שהפעם הוא מסביר לנו על ההכרח שבה. האר"י הקדוש גילה שכדי שאדם יוכל לתקן את עצמו, עליו להיכנס לעומקה של הגלות. מתוך "שבירת הכלים" שעליה לימד האר"י, אנו למדים שניתן לתקן את האגו, רק אם מחדירים לתוכו ניצוצות של אור. אולם ניצוצות אלה יכולים להיכנס לתוך האגו, רק בתנאי שהם נשברים ונופלים לתוכו.
באופן דומה, כהעתקה מתהליכי השבירה שהתרחשו עוד בעולמות העליונים, גם עם ישראל, המייצג את אותם ניצוצות של אור, חייב היה ליפול מדרגתו הרוחנית לאחר חורבן בית המקדש, לצאת לגלות ולהתערבב במשך אלפי שנים בין אומות העולם. רק הודות לאותו ערבוב, הגענו היום למצב שבו יש ביכולתן של נשמות ישראל להדליק באהבה את נשמותיהם של כל באי העולם.
🎼 כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא
וְנִהְיָיתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָינָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ
הבית הרביעי בשיר מספר באופן מפתיע על פורים. פורים מסמל בחכמת הקבלה את סוף התהליך – "גמר התיקון". כל הפעולות שאנחנו מבצעים בחיינו, לצד כל התהליכים שעברנו, נועדו להביאנו למעמד הגדול הזה שבו אנחנו "תולים" את האגו שלנו על "עץ החיים". זהו אגב הפירוש הקבלי לסיפור תלייתו של המן. המן ובניו מסמלים את האגו שלנו, ותיקון האגו מתבטא בתלייתו על עץ החיים.
עץ החיים מסמל בקבלה את אהבת הזולת ואת היכולת לתת. תלייתו של המן על עץ החיים מסמלת את המהפך הפנימי בחייו של האדם – את המעבר מאגואיזם וסיפוק הנאותיי בלבד לנתינה ולדאגה לזולת. אבל עכשיו נחזור לחנוכה.
🎼 יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים
היוונים מסמלים את האגו. פריצתם לתוך הקדושה והיטמעות היהודים ביניהם, נועדו להביא בסופו של דבר לתיקונם, כלומר, לתיקונו של האגו. מה שנותר ("ומנותר קנקנים") מהיהודים, אותו כוח קטן באדם שלא התערבב עם היוונים, והוא דורש להתייחד עם הבורא. כשכך יקרה הוא עתיד להביא לבסוף לתיקונו של האגו.
המילים "בני בינה ימי שמונה", מרמזות על התעלותו הרוחנית של האדם דרך שמונה מדרגות, הנקראות ימי שמונה, עד לדרגה השמינית – דרגת הבינה. בדרגה זו האדם רוכש כבר את תכונת האהבה והנתינה של הבורא. כשהאדם מגיע לדרגה נעלה זו, הוא שר שיר הלל ומשבח את הבורא שהעלה אותו לשם.
🎼 חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָודְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
עד עתה כאילו סוקר השיר את ההיסטוריה. התערבנו עם כוחות העולם, כמו שכתוב "לא יצאו ישראל לגלות אלא כדי לצרף בהם נשמות הגויים", אבל עתה, משסיימנו את התהליך הזה – פעם ראשונה ההכרעה בידינו. אנחנו יכולים "לקרב את קץ הישועה" בעזרת חכמת הקבלה, כלומר להתחיל להתקדם לרוחניות ולא להמשיך בדרך ייסורים כפי שעשינו עד כה. אנחנו הדור הראשון שנמצא אל מול ההכרעה הפנימית הזו, ותפקידו לאפשר למכבי שבתוכו, להכריע מהר ככל האפשר, את היווני.
🎼 נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
התיקון הוא תמיד כנגד הקלקול. כפי שאנו רואים בתהליך הכשרת כלים. כאשר כלי איבד את כשרותו, אתה צריך לתקן אותו באותה צורה. כלומר, כגודל מידת הקלקול – כך גם גודל מידת התיקון. הפעולה הזו נקראת בקבלה נקמה. לכן אנחנו צריכים להרגיש את הקלקול כדי שנוכל לתקן, והקלקול אינו דבר שלילי, אלא הוא גילוי הטבע שלנו. זהו תהליך שמושרש מלכתחילה ביסודות העולם כחלק מהדברים שעלינו לעבור בדרכנו לתיקון.
ועתה מתגלה חכמת הקבלה כשיטת התיקון. מהיום ועד גמר התיקון, אנו ניצבים כיום לראשונה בנקודה שבה יש לנו בחירה חופשית. עד היום התפתחה האנושות ללא בחירה חופשית, וגלגלי ההיסטוריה התגלגלו לפי סדר מוכתב מראש. עד היום לא הייתה לנו אפשרות לטפל בעצמנו ולעשות משהו בצורה רוחנית.
רק כאשר התחלנו את חזרתנו לארץ לפני מאה התחילה התקופה שבה יש בידינו בחירה חופשית. בעל הסולם, גדול המקובלים של המאה עשרים, כותב על כך. ולכן המקובלים דאגו שאנחנו נתחיל כאן את התיקון. כפי שקיבלנו את ארץ ישראל הגשמית עלינו לממש גם את ארץ ישראל הרוחנית. אז תהיה התאמה בין המקום הגשמי שלנו ודרגתנו הרוחנית. אז נהיה מאוזנים עם הטבע, ונזכה לביטחון ולפריחה.
זו גם הסיבה להתגלות חכמת הקבלה בימינו. היא נכתבה עוד בימי אברהם אבינו שהיה הראשון ליישם אותה. אחריו הסתירו אותה המקובלים משך אלפי שנים, ועכשיו היא צריכה להתגלות.
בעל הסולם כותב על כך ולכן הוא מגלה אותה, ברוב עם. לכן גם אנו פועלים כך. המקובלים הסתירו את שיטת התיקון אלפי שנים כשתתגלה בזמנה הראוי, אבל עכשיו הגיע הזמן שכל אחד יגיע להכרעה הפנימית בתוכו, וכך יכריע גם את כל העולם לכף זכות. והמסר הזה משתלב עם שתי השורות האחרונות בשיר.
🎼 כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה
כשנדליק נר קטן אחד, אז יבוא גם האור הגדול. בסופו של דבר, מעוז צור הוא שיר שמיועד להביא את האדם לנקודת הכרעה פנימית לכך הכול מכוון. חג שמח!
