"ראש השנה הזה הוא תזכורת שכוחו של העם היהודי הוא באחדות בינינו!", נכתב באותיות של קידוש לבנה מעל דפי העיתונים הגדולים ערב ראש השנה התשע"ח. על החתום נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רונאלד לאודר (WJC), לשעבר שגריר ארה"ב באוסטריה ובנה הצעיר של אסתי לאודר, מהפילנתרופים הבולטים בעולם היהודי שסיפר כך: "הקדשתי את חיי הבוגרים למלחמה עבור הקהילה היהודית העולמית. עבדתי לבנות עולם שבו כולנו מאוחדים, שבו הקהילה שלנו גדֵלה, שבו ילדים לא פוחדים, שבו כלום לא מונע מיהודים להגשים את חלומותיהם. חתרתי לקראת עולם שבו אנו מקובלים על ידי אנשים בני כל הדתות, עולם שבו אנטישמיות וזוועות העבר מושלכות לפח האשפה של ההיסטוריה".
לאודר אף ציין את ארבעת עקרונות היסוד שלדעתו חיוני שנזכור עם כניסתנו לשנה החדשה:
(1) אנו עם אחד – היהודים תמיד היו הכי חזקים כאשר הם היו מאוחדים ודאגו זה לזה.
(2) חייבים להילחם בשקרים האנטישמיים ובשנאה הבלתי רציונלית נגד ישראל המוגשים היום תחת מסווה של אנטי-ציונות.
(3) אסור לנו לפחד לקיים את אמונתנו אלא להרגיש בטוחים לבטא אותה.
(4) אסור לנו לשתוק – אנו חייבים לבטא בקול את עמדתנו כאשר אנשים בני כל אמונה מותקפים.
גישתו של ראש הקונגרס היהודי העולמי ואמרותיו המרגשות מפיחות תקווה. מי כמוני, השואף ופועל לאחדות ישראל, תומך בנשיא ובדבריו בכל לב ונפש. האמת היא, איזה יהודי לא תומך ולא מייחל בלבו שכך ייראו פני הדברים? לנו, כעם יהודי שנדד בתפוצות במשך אלפיים שנה, סבל מרדיפות, מפרעות ומהתקפות לא פחות מעמים אחרים, ברור עד כמה שלום, מלשון שלמות, הוא הדבר החשוב והנחוץ ביותר לעולם כולו. בלעדיו לא ניתן לגדוע את הרוע ולחיות בשלווה וביטחון. אך מרגע שמרצינים ומבקשים ליישם את האיחולים הלבביים לפרוש השנה החדשה, המציאות מיד מכה בפנים.
למרבה הצער, דבריו המובחרים של מר לאודר נשמעים כרגע כקול קורא במדבר. הסיבה לכך נעוצה בטבע שלנו. הרצון שפועם בנו ומבקש ליהנות מהחיים מכל הבא ליד, מתענג בעיקר כשההנאה באה על חשבון הזולת. כמו שכתוב: "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא). לכן, אין לאף אדם ואומה לקוות שהחיים שלנו ייראו טוב יותר עד אשר נרסן את הטבע האגואיסטי הארור. להיפך, מחר עלול להיות גרוע מאתמול ומחרתיים גרוע מהמחר. האגו שלנו נקלע למצב גלובלי כזה, שבמקום לסייע לנו לסלול דרך להתקדמות אנושית יפה וטובה בכל תחומי החיים, הוא מזהם את חיי המין האנושי ואת יתר דרגות הקיום, וגורם לעיוותים ולמשברים. מכוח הפירוד בין בני האדם, תוצאה מהאגואיזם שרק גדל, אנו גורמים לשינויי אקלים מאיימים, כמו: הוריקנים, רעידות אדמה וגלי צונאמי עצומים. מערכת היחסים באנושות כל כך קלוקלת ומעורערת שהיא עלולה לדרדר את העולם כולו למלחמת עולם שלישית בין רגע. מישהו אמר צפון קוריאה?
את הכוח השלילי של האגואיזם שלנו, השורש לפירוד והסיבה לכל האסונות שעלולים לפקוד אותנו, ניתן לאזן אך ורק בעזרת כוח חיובי נגדי, כוח החיבור. אותו אנו יכולים לעורר מתוכנו כתוצאה מניסיון להתקשר ולהתחבר בינינו. כך בירך אותנו מר לאודר, אם נתחבר נינצל. ולמה החיבור הוא הצלה? כי בעזרתו נפיק ונגלה את הכוח החיובי שמיועד לאזן את הכוח השלילי. איך נתחבר? את זה מלמדת חכמת הקבלה. לאיש אין מנוס, במוקדם או במאוחר האיומים הקיומיים המתמשכים, והאתגרים הפנימיים המבעיתים, ייאלצו אותנו ללמוד באופן שיטתי, סדור ורציני איך להתחבר בינינו כעם אחד מעל ההבדלים והפערים בינינו, ויפה שעה אחת קודם.
איך מתחילים? כפי שהתחיל משה במדבר, עת ברחנו ממצרים בשבר גדול. משה קיבל את עצת יתרו חותנו, וחילק את העם לקבוצות של עשרה, ל"עשיריות". עליהן, בהיררכיה מושלמת, קישר מאות ואלפים, כמו שמספרת עליהם התורה: "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, וייתן אותם ראשים על העם: שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות" (שמות יח, כה).
הכוח החיובי שנכח וחיבר בין כל "עשירייה", כל מניין, כל קבוצת גיבוש קטנה בת עשרה אנשים, גרם להם להרגיש נוח ולחוות חוויה חיובית שלא חוו כמותה קודם. המאמץ המשותף להתחבר מעל להבדלים ולתחושת הדחייה הטבעית שהתגלו גם אז בזמן יציאת מצרים, עורר כוח חזק וחיובי יותר מסכום הכוחות של כל אחד. זה לא חשבון פשוט של אחד כפול עשר שווה עשר, אלא עשרה שהם כאחד, כאשר כוח האחד שנוצר ביניהם גדול פי כמה מהסכום של העשירייה כולה. הכוח הזה שייך לדרגה רוחנית עליונה, לכן הוא היחיד שהיה מסוגל לאזן את כוח הפירוד והאיר את חייהם. כך בהדרגה, למדו בני ישראל לחדור להרגשת פנימיות הטבע וגילו את חכמת המעגל, חכמת החיבור, חכמת הקבלה.
מאז נעשנו לעם ישראל, עברו עלינו אינספור עליות ומורדות. ארבעים שנה של הליכה במדבר שכללו שלל מאבקים ומלחמות, כניסה לארץ ישראל, כיבוש הארץ, בניית בית המקדש הראשון – כל אלה סימלו דרגות של התקשרות וחיבור בקרב כל עשירייה ועשירייה, ובקרב העם כולו כעשירייה אחת גדולה. אולם מרגע שהאגו גבר וחצינו את נקודת האל-חזור, שנאת חינם התעוררה והבית חרב. הרגשת החיבור העילאית בעשירייה התמוגגה עם חורבן בית שני, ומאז יצאנו לאלפיים שנות גלות שנמשכות עד לימינו. למרבה הצער, קיבוץ הגלויות על אדמת ארץ ישראל לא איחה את הקרע הפנימי, אלא רק העצים אותו וגילה אותו לחוץ.
מכאן, לא נותרה לנו ברירה אלא להתחבר בינינו. עמוד השדרה של עם ישראל הוא הכוח העליון שמחבר בינינו כאיש אחד בלב אחד. הרגשת האחדות המתוקה מדבש משכינה שלום, מעודדת שוויון, מגלה חכמה, מנטרלת אנטישמיות, מנפצת שנאה, ממוססת שקרים, מפסיקה פחדים, ובעיקר מאירה את החושך בעולם, שהרי זהו עיקר ייעודנו כאומה ישראלית – להיות "אור לגויים".
שנה טובה ומחוברת, מלאה במתיקות ושלום. שנה טובה!