זה לא סוד שהיחסים בין יהדות ארה"ב למדינת ישראל נמצאים בשפל בשנים האחרונות, ושום טיפול זוגי לא יצליח לאחות את הקרע. אפשר להצביע על מתווה הכותל ועל סיפור הגיור כגורמים לכך, אפשר להצביע על גורמים פוליטיים שעשו בהם שימוש, או על פליטת פה כזאת או אחרת, ואפשר פשוט להסכים שאחרי יובלות "נבלעו" היהודים באוקיינוס האמריקני.
צילום: רויטרס
אם לרגע נכנס אל תוך הראש והלב שלהם, אפשר יהיה להזדהות איתם. דור הוותיקים מבקשים לשמור על היידישקייט, ומעודדים את ילדיהם לשמור על התרבות היהודית המסורתית. הבנים מצדם מעדיפים לנשום את האווירה הפלורליסטית ולשמור על מסגרת ליברלית לייט. כדי לא ללחוץ מדי, ההורים מכופפים פה, מכופפים שם, ונוהים אחריהם. כך ירוויחו עוד זמן איכות במשפחה וימנעו אחוז נוסף של התבוללות בסטטיסטיקה השנתית.
אולם עדיין לא פתרנו את בעיית הזהות היהודית וחוסר ההזדהות עם ישראל. כשיהודי טובע בים של גויים, בעידן שכל אומות העולם מתעבות את ישראל, כבר אין לאן לברוח. הסביבה חזקה יותר מהפרט הקטן, והבעת עמדה פלורליסטית היא סוג של הצלה.
הסביבה חזקה יותר מהפרט הקטן, והבעת עמדה פלורליסטית היא סוג של הצלה. (צילום: רויטרס)
הגאווה, הישירות והחוצפה הישראלית לא יצליחו לכופף אותם. גם לא האנטישמיות שמרימה את ראשה המכוער בקמפוסים או בדלתות שבשכונות היהודיות. בסופו של יום, מדינת ישראל צריכה את יהודי אמריקה, ולא להיפך. חשבון פשוט. לכן, אין מקום לדרוש שינוי מצד היהודים שחיים להנאתם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אלא פשוט להאשים ולבקר את עצמנו, יהודי ארץ ישראל.
מדינת ישראל כבר לא מייצאת את המוצר הבלעדי שלה: "עם ישראל". מותג ותיק בן 3,800 שנה. להיפך, במקום להיות חברה מלוכדת ומאוחדת, אנחנו אוסף של מפלגות הנאבקות על כסף, שליטה וכבוד. במקום לשדר רוח חלוצית, גאוות יחידה ואווירה של ערבות הדדית, כמו שזכורים לנו מקום המדינה, אנו מתבצרים כל אחד במגזר הפרטי שלו, באותו אורח חיים גלותי שייבאנו מחו"ל. כל עוד אין בינינו יחסים שמושתתים על הכלל "ואהבת לרעך כמוך", אומר בליבו כל יהודי שחי באמריקה, אז שיהפכו את נווה המדבר הזה, ישראל, לאתר תיירותי.
במקום להיות חברה מלוכדת ומאוחדת, אנחנו אוסף של מפלגות הנאבקות על כסף, שליטה וכבוד. (צילום:רויטרס)
אהבת אחים היא כוח מושך, שנאת חינם היא כוח דוחה. את זה מרגישים יהודי ארה"ב, על זה הם מזדעקים. זה בטח לא נשמע כך, כל פעם הטענות מתגברות סביב משבר אחר, אבל אם מטים אוזן למהות דבריהם, זה מה שנשמע. מצדם הסוף ברור: התנתקות. מצדנו? סוף מעשה במחשבה תחילה. עלינו להיות "אור לגויים", כמו שכתבו כל גדולי ישראל במקורות עליהם אין לאיש עוררין. עלינו להתאחד "כאיש אחד בלב אחד", ולספק דוגמה לחברה מאוחדת. מחד חברה שאינה זונחת את בעיותיה והפלגים שבה, ומאידך, משתמשת בהם כתמרורים המצביעים על הזדמנות, על מקום חברתי שדורש חיזוק ערכי, ובונה עליהם רמה חדשה של התקשרות.
אחדות זאת הסחורה שיש למדינת ישראל להציע לעולם. מי שיודע לחבר בין בני אדם, בכל רמת יחסים: בין בני זוג, בין הורים לילדים, בין מפלגות, הוא המנצח במשחק. הוא גם יידע להשכין שלום בין יהודים באשר הם, בארה"ב ובישראל. השיטה לכך, חכמת הקבלה, ידועה לנו ונתונה בידינו.