"כשיש עשרה ביחד, באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף ההוא" ("זוהר לעם", פרשת נשא, סעיף 108).
"שני תלמידי חכמים שהם מחדדים זה את זה, קונים שכל יותר עליון ממה שהוא ראוי לאדם מצד עצמו אם היה לומד ביחידי. הם מצליחים, מפני שהם קונים שכל עליון על ידי החידוד שלהם, ומגיעים אל המדרגה השכלית, שהוא הצלחה עליונה יותר ממה שראוי לאדם בעצמו" (המהר"ל מפראג, "נתיבות עולם" א', נתיב התורה, פרק ו').
"כתוב (משנה, סנהדרין ד', ג') 'סנהדרין הייתה כחצי גּׂרֶן עגולה כדי שיהיו רואים זה את זה'. שעיקר האהבה שיהיו רואים זה את זה, שלא יוכלו כל אחד לסבול כלל שלא יראה את חברו. כי כשרואים זה את זה, אזי מקבלים זה מזה" (רבי נחמן מברסלב, "ליקוטי הלכות", הלכות ברכת הודאה, הלכה ו').
"היה רבי שמעון בר יוחאי מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו" (הרמח"ל, "אדיר במרום", כ"ד).
"אין ישראל נגאלים – לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד, ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף, ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם, שהם יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו, וקולם נשמע" (תנא דבי אליהו זוטא, פרק י"ד).
"'קהילה קדושה' – הכוונה על כמה פרטים, שהתאספו והתחברו להיות חטיבה אחת, וזה נקרא 'מנין' או 'עדה'. שלכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר 'קדושה' בתפילה. ועל זה אמרו בספר זוהר, במקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה" ("כתבי רב"ש", כרך א', "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך").
"העיקר של האסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכול רק תכלית אחד – למצוא את ה', שבכל עשרה השכינה שורה. וכל אחד ואחד ישמע לחברו, ויהיה קטן בעיני עצמו, ויהיה רוצה לשמוע איזה דבר מחברו איך לעבוד את ה', ואיך למצוא את ה', וכן כולם יהיו כך. וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, ממילא ה' מקרב עצמו אליהם, ונמצא עמהם, וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל" ("מאור ושמש", פרשת ויחי).
"הרעות הגדולות המתרחשות בין אדם לאדם, מאיש לרעהו נובעות מן ההעדר. כי הן כולן מתחייבות מן הבורות, כלומר מהעדר ידיעה. אילו היה לאדם ידיעה המתייחסת לצורה האנושית, היה נבלם כל הנזק שנגרם לעצמו ולזולתו. כי בידיעת האמת מסתלקות האיבה והשנאה ומתבטלת פגיעתם של בני אדם זה בזה" (הרמב"ם, "מורה נבוכים", חלק ג', י"א).
"האחדות החברתית – מקור לכל אושר ולכל הצלחה. הפירוד ביניהם הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "החירות").