- "אמרו בגמרא (תענית ד', ח') לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב… בהגיע יום חמשה עשר נתעורר הרחמים הגדולים עלינו… ומתחילים ימי הרצון, לכן לא היו ימים טובים כאלו מקודם. כן יהפוך הכול לטובה ולישועה ונחמה" (ספר "תפארת שלמה על התורה", פרשת דברים).
- "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, כי שניהם בחינה אחת, כי ט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבתשעה באב היתה הגזרה של מתי מדבר, שאז היו מתים בכל שנה במדבר, ובט"ו באב פסקו מתי מדבר. נמצא, שט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב" (ספר "ליקוטי הלכות", הלכות גיטין, הלכה ג').
- "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים: בשלמא יום הכיפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות, אלא חמישה עשר באב מאי היא, אמר רב יהודה אמר שמואל, יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ל', ב').
- "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב. יום שהותרו השבטים לבא זה בזה (תענית ל', ב')… כי הימים האלו נקראים ימי הרצון, כי זהו דרך הישר לפני האיש הולך תמים, שיהיה חפצו ורצונו לראות בטובת חברו ולשמוח בישועתו בהשפעות טובות… כי עיקר שמחתו בטובת הכלל. לכן אם חנן ה' אותו בעושר וכבוד יהיה עומד ומצפה לראות זאת גם כן אצל חברו. וגם בענייני עבדות הבורא ובתורה וכל העניינים יהיה לבבו שלם כן עם רעהו. לראות בטובת חברו כמו בעצמו. וזה פירוש 'רצון יראיו יעשה'. פירוש, כאשר הקב"ה רואה הרצון טוב אשר ליריאיו לראות בטובת חברו. אזי הקב"ה כל יכול וכוללם יחד למלאות משאלות לבבם שלא יחסר מהם כל טוב. לכן גם ביום ט"ו באב, שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון, להיות הכנה על רצון ה' הבא עלינו לטובה, צריך להיות גם כן רצון כל איש כלול בחברו, להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמרא, יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חברו" (ספר "תפארת שלמה על התורה", פרשת דברים).
- ""אהבה" היא הקשר הרוחני בין ישראל לאביהם שבשמים" ("כתבי בעל הסולם", אגרת ב').
- "יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". וכמו שאמר הלל הזקן לגר, שאמר לו, "למדני כל התורה על רגל אחת. אמר לו, מה דסני עלך לחברך לא תעביד, ואידך זיל גמור". משום שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. ואז כל התורה וכל החכמה נתונים בלבו. כמו שכתוב, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו. וענין יראה מבואר ב'הסולם', שהיא יראה שמא לא יוכל להשפיע לה', כי מדרך אהבה הוא שרוצה להשפיע לה'. לכן למי שיש אהבת ה', אז הוא רוצה להשפיע, שזה נקרא דבקות, בבחינת "ולדבקה בו", שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא מוסר לו תורה וחכמה. נמצא שלימד אותו על רגל אחת, היינו שעל ידי אהבת הזולת יגיע לדרגת אהבת ה', אז יזכה לתורה ולחכמה" ("כתבי רב"ש" – ג', "אהבה עצמית ואהבת ה'").
- "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים, וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (משלי י', י"ב).
- "עִיקַּר הַחִיּוּת עַל-יְדֵי אַחְדוּת, עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת. וְהָעִיקָּר תָּלוּי בְּהָאָדָם שֶׁהוּא עִיקַּר הַבְּרִיאָה וּבוֹ תָּלוּי הַכֹּל כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לִכְלֹל בְּאַחְדוּת וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא עִיקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, עַל-יְדֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם שֶׁמְּשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם נִכְלָלִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת וְשָׁלוֹם ("ליקוטי הלכות", ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד').
- "עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אל יבהילוך רעיונך אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים" ("ליקוטי עצות", ערך "שלום").
- "כשבאו החברים לפני רבי שמעון, ראה סימן על פניהם, שהכיר בהם מה שבאו לשאול אותו. אמר, בואו בנים קדושים, בואו אהובי המלך, בואו אוהביי, בואו האהובים אלו על אלו. כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של רבי שמעון, אהבת נפש ורוח היתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו סתרי התורה בגלוי. והיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה. כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה. אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם יצחק יעקב, שהם חג"ת" (ספר "זוהר לעם", "כי תישא", סעיף 54).
- "צְּרִיכִים לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵיזֶה זְכוּת וְטוֹב כְּדֵי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה צַד טוֹב וּזְכוּת… כִּי עִיקַּר הָאַהֲבָה הִיא כְּדֵי לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלִכְלֹל עִמָּהֶם יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת, כְּדֵי לְבַטֵּל כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְלִכְלֹל בְּאֶחָד הַפָּשׁוּט, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת" ("ליקוטי הלכות", ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד').
- "היכל זה, העליון על הכול, נקרא אהבה, ועל אהבה עומד הכול. כמו שכתוב, 'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה'. והכול עומד באהבה" (ספר "זוהר לעם", "ואתחנן", סעיף 146).
- "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר – בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם" (פרקי אבות, ה', ט"ז).
- "כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", אגרת ב').
- "הנפש האוהבת היא לעולם גדולה וארוכה מהנפש האהובה" (הראי"ה קוק, "אורות הקודש", ד').
- "אי אפשר, כי אם על ידי אחדות ואהבה ושלום, שיוכללו כל ישראל יחד באהבה ואחדות גדול" ("ליקוטי הלכות", חשן משפט – הלכות ערב).
- "אנחנו חייבים לאהוב איש את אחיו, לא באהבה שהיא רק כדי לצאת ידי הבריות, כי אם באהבה אמיתית הראויה לאחים בני אב אחד ממש" (הראי"ה קוק, מאמר "תעודת ישראל ולאומיותו").
- "העיקר שיהיו כולם באחדות אחד" ("מאור ושמש", פרשת ויחי).
- "אנחנו חייבים במידת אהבה יתרה ונפלאה איש לרעהו" (הראי"ה קוק, "תעודת ישראל ולאומיותו").
- "בביאת האדם אל אהבת זולתו… עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה לה' והשפעה לבריות" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה").
-
"עומק הרע ורוממות שורשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עִמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה, על ידי אהבת חינם" (הראי"ה קוק, אורות הקודש ג', עמ' שכ"ד).