1) "דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,
היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.
ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל,
אלא הכול היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.
ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,
אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,
והוא הנקרא "אור אין סוף".
וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות
ולהאציל את הנאצלים,
להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,
שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות.
הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית,
אשר בו באמצע ממש,
וצמצם את האור ההוא,
והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.
ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל ריקני
מהנקודה האמצעית ממש.
והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת
בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.
באופן שמקום החלל ההוא
היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.
והנה אחר הצמצום,
אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקני
באמצע אור האין סוף ממש,
הנה כבר היה מקום,
שיוכלו שם להיות הנאצלים,
והנבראים, והיצורים, והנעשים.
ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו,
מלמעלה למטה,
המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.
ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה
כל העולמות כולם.
קודם ארבעה העולמות הללו
היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,
שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו
ואין להם השגה באין סוף,
כי אין שום שּׂכל נברא שיוכל להשיגו,
היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם"
(האר"י, עץ חיים, חלק א', שער א').
2) "אין בכל דור ודור שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה ששרתה עליהם רוח קודש והיה אליהו הנביא ז"ל נגלה עליהם ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת… והנה… בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו ה' ויאר לנו ע"י השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור וגם בדורינו זה אלוהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית [קדוש שירד לנו מהשמים] הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות. במעשה בראשית במעשה מרכבה, בקי בשיחת אילנות בשיחת עופות בשיחת מלאכים מכיר בחכמת הפרצוף הנזכר כרשב"י… יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ ולמה שנגזר תמיד בשמים, יודע בחכמת הגלגול מי חדש ומי ישן ואיפה האיש ההוא באיזה מקום תלויה באדם העליון ובאדם הראשון התחתון… מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים ומתעסק עמהם בחכמת האמת… וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם ועיני ראו ולא זר, דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה. וכל זה השיג… מעצמו ע"י חסידותו ופרישותו, אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה" (עץ חיים, הקדמת מהרח"ו על שער ההקדמות).
3) "בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל. אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח, ובא ופתחם אלינו, באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד. ומובן מעצמו שלא על חנם זוכין לנצחון מוחלט, כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ח').
4) "בעת פטירתו [של האר"י ז"ל] לא היה שם הרב חיים ויטאל ז"ל וזה לשונו מלה במלה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל [אומר הרח"ו], כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא [היינו מהר"י כהן ז"ל], ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי ואמר, היכן הלך חיים? וכי בשעה כזאת הלך מאצלי? ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר, אז אמר לו [מהר"י כהן ז"ל] מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר [האר"י ז"ל] תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר [מהר"י כהן] וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם… ותיכף נפטר לחיי עולם הבא" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", אגרת ל"ט).
5) "האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", שמעתי, מאמר "ולקחתם לכם פרי עץ הדר").
6) "ענין ביאורי דברים בחכמת האמת אינו תלוי כלל בגדלותו וקטנותו של החכם המקובל, אלא הוא ענין הארת הנשמה המיוחדת לדבר זה, אשר הארת נשמה זאת היא בחינת נתינת "רשות" מהשמים לגלות חכמה העליונה. ונמצינו למדים, אשר מי שלא זכה לרשות הזאת, אסור לו לבאר ביאורים בחכמה זו, משום שאינו יכול להלביש הדברים הדקים ההם במלים המתאימים לדבר, באופן שלא יכשלו המעיינים בה. שמשום זה לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת מלפני ספר הזוהר של רשב"י. כי כל הספרים שקדמוהו באותה החכמה, אינם מוגדרים בשם ביאורים בחכמה, אלא רק רמזים בעלמא, וגם בלי סדר של קודם ונמשך, כנודע למוצאי דעת. ע"כ הבנת דבריו ז"ל.
ויש להוסיף כפי מה שקיבלתי מפי סופרים ומפי ספרים, אשר מזמן רשב"י ותלמידיו בעלי הזוהר עד זמנו של האר"י ז"ל, לא היה אף אחד מהמחברים שיבין דברי הזוהר והתיקונים כמו האר"י ז"ל. וכל החיבורים האלו שקדמוהו, אינם אלא בבחינת בעלי רמז בחכמה זו. וגם ספרי החכם הרמ"ק ז"ל בכללם.
וגם על האר"י ז"ל עצמו ראוי לומר אותם הדברים שאמר על רשב"י. דהיינו אשר לקודמיו של האר"י ז"ל לא ניתנה רשות מהשמים לגלות ביאורי החכמה, ולהאר"י ז"ל ניתנה הרשות הזאת. באופן שאין להבחין כאן משום גדלות וקטנות כלל, כי יכול להיות שמעלת הקודמים לו היתה לאין ערוך גדולה ממעלת האר"י ז"ל. אמנם להם לא ניתנה הרשות לדבר זה. ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים, השייכים לעצם החכמה, אלא הסתפקו ברמזים קצרים, שאינם נקשרים זה בזה כלל.
ומטעם זה, מעת שנתגלו ספרי האר"י ז"ל בעולם, כל העוסקים בחכמת הקבלה הניחו ידיהם מכל ספרי הרמ"ק ז"ל, ומכל הראשונים והגאונים שקדמו להאר"י ז"ל, כמפורסם בין העוסקים בחכמה זו. וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר"י ז"ל בלבד. באופן אשר עיקרי החיבורים הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות, אינם אלא ספרי הזוהר והתיקונים ואחריהם ספרי האר"י ז"ל" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", "גילוי טפח וכיסוי טפחיים").
7) "ונאמנה דעו כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי דורות הללו והימים האלה, כי באותן ימים היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים.
לא כן באלף השישי הזה שנפתחו שערי אורה, שערי רחמים, כי הוא קרוב לעת קץ הימין ושמחה של מצוה ונחת רוח גדול כעת בעיני ה' להתפרסם כבוד שם מלכותו לעולם ועד, בפרט כעת שנדפסו כל כתבי כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתומים באלף עזיקים מימות עולם וכל דבריו דברי אלקים חיים על פי אליהו הנביא, וברשותו גלה מה שגלה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת כמו בנגלות ממש" (ר' פנחס אליהו הורביץ, ספר הברית השלם, חלק ב', מאמר י"ב, פרק ה').
8) "אור תורתו וחכמתו הקדושה של הבעש"ט ז"ל, נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל בייחוד" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ט').
9) "שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", אגרת ל"ח).
"הזהיר מורי ז"ל [האר"י] לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שנקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכווין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאוד הזהירני מורי בעניין זה" (מהרח"ו, שער הגלגולים, הקדמה ל"ח).
10) "יום אחד בערב שבת יצא האר"י הקדוש עם החברים לקבל שבת כמנהגו. אמר לחברים: "נלכה נא עתה לירושלים, ושם אני יודע היכן אפר פרה אדומה גנוז, ונזה עלינו ונטהר עצמנו מטומאת מת, ונבנה בית המקדש ונקריב קרבן שבת, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי לגאולה. מקצת החברים אמרו: "איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה ממנו יותר משלושים פרסאות?" וקצתם אמרו: "טוב הדבר, הננו מוכנים לילך, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, ואחר כך נלך".
אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: "איך הועיל קטרוג השטן לבטל גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמים וארץ שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש. וכשמוע החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם" (מובא בספר תולדות האר"י).
11) "בדור הזה האחרון, מי שאינו עוסק בספר הזוהר ותיקונים וכתבי מרן האר"י, שהם חיים ממש לנפש… ידע נאמנה שכל תורתו שעוסק הוא משפה ולחוץ… ואין לו חיים ולא חלק בחיים" (ר' יצחק ספרין מקומרנה, היכל הברכה, פרשת עקב, ז').
12) "לא תיפטר מעסק חכמה זו, כי על מה ולמה אתה חי, ולמה התגלה לנו זאת, ולמה שלח ה' לנו להתגלות בדורנו מה שלא גילה זולת בדורו של רבי עקיבא ורבי שמעון בן יוחאי וחבריו, הוא עֵסק חכמת האר"י ז"ל" (ר' צבי הירש מזידיטשוב , סור מרע, כ"ט).
13) "אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלוקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו ובדברי חכמת אמת, וביותר בכתבי האר"י ז"ל הברורים" (הראי"ה קוק, אוהב ישראל בקדושה).
14) "ובעת ימות המשיח, התגברות הרע והעזוּת והמידות רעות, בהנהגות ראשי ערב רב, התגלה האור הגנוז מן השמיים, ספר הזוהר והתיקונים, ואחריהם כתבי האר"י. ובזה הלימוד, מבער הקוצים והרע שבנפשו, ויזכה להדביק עצמו באור עליון, ויזכה לכל מידות טובות שבעולם" (ר' יצחק אייזיק ספרין, היכל הברכה, פרשת דברים, ר"ח).
15) "יש הרבה שוטים, שבורחים מללמוד רזין של האר"י וספר הזוהר, אשר הם חיינו. ולו עמי שומע לי, בזמן המשיח, אשר הרע והמינוּת גובר, היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתיקונים, כתבי האר"י, והיו מבטלים כל גזרות רעות, והיו ממשיכים שפע ואור" (ר' יצחק אייזיק ספרין, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ').
16) "ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים. והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", אגרת ל"ט).
17) "מתוך שהתמעטה האמונה, בכלל. והאמונה, בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים. ע"כ נפל הפחד, על כל אחד, שלא ייצא שכרו בהפסדו. כי חלילה, קרוב להיכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר"י ז"ל. ועתה – על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה, לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיְנים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש" (הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, אות נ"ח).