היווצרות חיים בתוך האם היא פלא. מה ניתן ללמוד מהתהליך על מהות החיים ועל התפתחות החברה האנושית כחברה אינטגרלית? הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיחה מרתקת
היריון ולידה
הריון ולידה (א)
התפתחות הטבע והפלא שבה
- יצירת חיים
- דרגות הטבע: דומם, צומח, חי ומדבר
- לדרגות הצומח והחי נמסר חלק מהכוח הבורא- הכוח היוצר חיים ונמצא ביסוד הטבע
- התעמקות במנגנון המפתח חיים החדשים לשם הבנת תכנית הבריאה
ככל שיצור מפותח יותר כך הוא קשור יותר לסביבה
- הרחם הוא המקום השמור ביותר, הסביבה האידיאלית
- בניית סביבה כמו רחם גם עבור הילד, הנער והאדם הבוגר.
- החברה המושלמת היא כרחם
- ההתפתחות ברחם. הלידה, הכוחות המנוגדים, הלחצים והיניקה.
האנושות נולדת היום למצב חדש מבחינה חברתית. כוח חדש מגיע, כוח השפעה
- במציאות של תלות הדדית החיים תלויים בנתינה, לא רק בקבלה.
- מודעות חדשה
- אם נארגן סביבה אנושית טובה, לא נסבול מבעיות בהריון ובלידה.
- בעבר האישה הרגישה את גופה, ידעה שהיא בהריון, ואף באיזה שבוע היא בדיוק
- התפתחות האגואיזם האנושי ניתקה אותנו מהרגשת הזולת, הטבע, והגוף שלנו עצמנו
- ככל שנתקן את הקשרים בינינו, לא נזדקק לרופאים ולמדענים. המדע יהיה בתוכנו
אורן: שלום לכם וברוכים הבאים ל"חיים חדשים", סדרת השיחות עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: ואנחנו מדברים כאן על בריאות. והנושא שברחנו היום ללמוד ממנו מהרב לייטמן, הוא "הריון ולידה". זה נושא אדיר, עם כל כך הרבה היבטים, אנחנו ננסה לפתוח אותו לאט לאט, צעד אחר צעד. אנחנו מזמינים אתכם להיות איתנו, להקשיב, לקחת חלק, להקשיב מהלב ומהראש ולנסות ללמוד על החיים שלנו בכלל, ולנסות לפתח את המודעות שלנו אל החיים החדשים שאנחנו יכולים לבנות ולפתוח לעצמנו דרך השיחות האלה עם הרב לייטמן.
ניצה, הריון ולידה, בואי תכניסי אותנו לדיון.
ניצה: אז קודם כל, הנושא של התעברות, הריון, לידה, זה נושא נורא מרגש, הוא מרגש באמת את כולנו. אנחנו מסתכלים על זה כעל איזה נס, כעל פלא שמתרחש בגוף. אנחנו משתוקקים להגיע לכל התהליך של היווצרות החיים, תמיד בשלב מסוים בחיים שלנו. וכמו בהריון וכמו בלידה, אלה שלבים, תהליכים. ומאוד היינו רוצים פה בתכנית הזאת יחד איתך, יד ביד, לצעוד את כל השבלים האלה, מהשלב הראשון, מהמוקדם ביותר, עוד לפני ההריון ועד לשלב של הלידה, כדי להבין מתוך השקפת המציאות שלך, העולם שלך, איך אתה רואה את זה מהזווית שלך.
השאלה הראשונה היא שאלה כללית ורחבה, על הנושא של היווצרות החיים בכלל. מה אתה יכול לספר לנו מהזווית שלך על התהליך המיוחד הזה של יצירת חיים?
זה נושא מאוד רחב, זה כל העולם.
ניצה: נכון.
קודם כל זה באמת פלא שיש התפתחות בכלל, שמשהו יוצא ממשהו. בדומם אנחנו מבינים שזה קורה על ידי הכנסת האנרגיה, אז החומר משתנה וכן הלאה ואז יש היווצרות של שינויים בתוך החומר הדומם, אבל שמדומם יוצא הצומח זה לא מובן. זה ממש לא מובן, כי כאן יוצאת איכות חדשה, איך נוצר מהדומם, הצומח? זו דרגה חדשה של החיים, של הקיום, שחוץ מהקיום יש בו חיים.
זאת אומרת, זאת התפתחות אישית, כללית, וסביבתית. לא חברתית עדיין אבל סביבתית, וכאן אנחנו כבר רואים שלטבע יש איזו תכנית ויש איזה כוח שמפתח. כי אין בצומח עדיין בחירה חופשית איך להתפתח, הכל קורה על ידי אינסטינקטים ועל ידי החוק שפועל בכל סוגי הצמחים ומכוון אותם ומחייב אותם להתפתחות מסוימת.
ומה שמעניין, זה שיש כאן שילוב של דומם, וצומח, וחי. כי בלי הדומם, אין מאיפה שיצמח. ובלי החי, הצמחים לא יכולים להתקשר ביניהם. ואז יוצא שכאן כל דרגות החיים, גם דומם, גם צומח וגם חי תלויים זה בזה יחד, והמפותח ביותר תלוי ביותר בקודמים לו, זה מצד אחד. ומצד שני אנחנו רואים עד כמה שאם דומם לא תלוי בסביבה כביכול, הצומח מאוד תלוי בסביבה וגם בסביבה מאוד רחבה. בלי שמש ובלי ירח ובלי מים ובלי אוויר ובלי הרבה מאוד תנאים סביבתיים, לא יכול להיות שהצמח יגדל וייצאו ממנו עוד צמחים, הדורות הבאים וכן הלאה.
והכל תלוי באילו תנאים הוא נמצא. חי נמצא בתלות, מתפתח בזמנים מיוחדים, בעונות, תלוי לגמרי בדומם ובצומח. הוא תלוי מאוד בסביבה, מאוד רגיש, מאוד עדין. אז אנחנו רואים מההתפתחות הזאת, דומם, צומח וחי, שזה בעצם מה שרואים בעולם הזה, שאנחנו מבדילים בין בני האדם, ואנחנו שייכים לעולם החי. יוצא שאנחנו כולנו נמצאים במערכת אחת, בתלות הדדית. וההתקדמות, גם כדי לפתח את החיים בכל שלבי החיים, חוץ מהאדם, תלויה בעונות השנה ובתנאים הסביבתיים.
וזה תלוי באדם, אבל על ידי ההתפתחות שלו מעל הטבע, מעל דומם, צומח, חי, האדם יצר לעצמו איזה מין חופש יחסי מהתנאים הסביבתיים והוא יכול להתקיים ולהיות במקצת מנותק מהתנאים המאוד נוקשים של הטבע. מה שמעניין, זה שבעצם נמסר לצומח ולחי תהליך ההתפתחות, היווצרות החיים, ובעצם צומח מוליד צמחים וחי מוליד גופים חיים. ויוצא שיש בהם איזה מין חלק מכוח הבורא, מהכוח שנמצא ביסודו של היקום, ביסודו של הטבע.
וחלק מהכוח הזה הכללי שמנהל את הטבע ומוביל אותו לאיזה כיוון, כי אנחנו רואים בכל זאת לפי ההיסטוריה שלנו שיש התפתחות הדרגתית, קודם ונמשך, סיבה ומסובב, ליותר ויותר התפתחות ולאיזו מין מטרה שאנחנו עוד לא יודעים, בינתיים לא מדברים עליה, ובהתפתחות הזאת יש סוגים שהם נעלמים, יש סוגים שנולדים מחדש, מתפתחים. פתאום באים לעולם הזה יצורים מתחדשים כלשהם, יותר חדשים וכן הלאה.
חי מתפתח לחי, אז בתוך החי הזה מתפתחים החיים החדשים ויש בתוך החי, מנגנון שהוא בעצם צריך להסביר לנו על גישת הטבע לחיים, מה הטבע רוצה כשהוא מפתח את החיים. אם אנחנו נלמד, נתעמק במנגנון הזה, בקליטת זרע, בהתפתחות העובר בתוך הרחם, ביחס הגוף שמפתח אותו, האם והעובר, והלידה עצמה, ואחר כך שנות היניקה, הטיפול והחינוך, עד שהוא גדל ונעשה בעצמו גדול וממשיך את החיים, אז אנחנו צריכים לראות כאן, שאנחנו רוצים ללמוד את תכנית הבריאה, כוח הבריאה. זה בעצם אותו הנושא, אותו המקום, שבו אנחנו יכולים ללמוד מה הטבע רוצה מכל מה שברא.
אין לנו מאיפה עוד ללמוד את זה. בלי פנטזיות, בלי לבנות אילו מין תיאוריות למיניהן, כאן אנחנו רואים שבאמת נמצא בתוך היצורים של צומח וחי, הכוח המוליד, הכוח המפתח, לשם מה, אפילו את זה אולי נוכל לחקור. ולא רק על התהליך שעוברים והיחס של כוח הבריאה והבורא שנמצא בזה, אלא לאיזו מטרה בכל זאת אנחנו מתפתחים.
כי לפי שלבי ההתפתחות של עיבור, לידה וחינוך, זאת אומרת, שנות היניקה והחינוך, אנחנו רואים שיש כאן תהליך מאוד מדויק, הדרגתי, כדי להעמיד את היצור החדש הזה במקום, באמצע החיים. ומתוך זה שאנחנו רואים את התהליך, מתוך המגמה הזאת יכול להיות שאנחנו נלמד מה צריך להיות בסוף הדרך, מהי המטרה. משלבי ההתפתחות איכשהו נוכל לראות את התוצאה הרצויה, ואולי היא נסתרת מאיתנו בינתיים, אבל ניתן לנו לגלות אותה דווקא על ידי זה שאנחנו רואים את כל התהליך הזה, את נושא הלידה.
באמת התהליך הזה הוא פלא, כמו שאמרת, פלא גדול, ולא פלא שאנחנו לא מבינים את הפלא הזה כל כך עד היום, למרות ההתפתחות שלנו והמכשור והמדע ואנחנו נתקעים בכל זאת בהמון בעיות ועוד לא בטוחים שאנחנו מבינים מה קורה.
קודם כל מפני שהגוף שלנו הוא כולו רצון לקבל, שתכונתו הפנימית העיקרית היא לעמוד על משמר עצמי, לשמור על עצמו, לדאוג לעצמו, למלא את עצמו על ידי הסביבה עד כמה שאפשר מכל וכל, אנחנו רואים את זה גם בצומח וגם בחי, העיקר לקבל מהסביבה מה שטוב לי ולהוציא ממני החוצה מה שרע לי. וזו בעצם מהות החיים, עד כמה שאני מזהה בסביבה יותר דברים מועילים, חומרים, השפעות מועילות, ועד כמה שאני מזהה בתוכי את הדברים הרעים, ועד כמה שאני מקבל את הדברים הטובים ומוציא את הדברים הרעים, בזה נבחנת מהות החיים.
מדובר על התקשרות האדם עם הסביבה בדרגת החומר הדומם, בצורת הצומח, כביכול הצומח, הכוונה היא שאני ניזון מהסביבה, ודרגת חי, שאני כבר מתקשר לסביבה בצורה שאני נמצא איתה באיזו התקשרות ההדדית. כמו מה שקורה אצל החיות, אנחנו רואים שצריכים כאן שני מינים ברורים, הקיימים בשני גופים נבדלים שצריכים להתקשר ביניהם וליצור ביניהם את מהותם של החיים החדשים.
ובדרגת האדם זה קיים עוד יותר, שם אני צריך להתקשר לסביבה ולקבל מהסביבה לא רק אהבה אינסטינקטיבית נניח מהאם לבנה, או קשר בין אותה החבורה של החיות, של משפחה נניח, להקה וכן הלאה, אלא כאן אנחנו אומרים שהאדם, כדי להתפתח נכון, צריך להיות ניזון כאדם מהסביבה, לקבל מהסביבה מזון רוחני, הרגשות, התפעלויות, מדע, התנהגויות למיניהן, ובחזרה אחר כך לתת לסביבה, להשפיע לסביבה, להשתתף עימה וכן הלאה.
זאת אומרת, בהתפתחות שלנו אנחנו רואים שככל שהיצור יותר מפותח, הוא נמצא יותר ויותר קשור לסביבה בכל מיני דרגות יותר ויותר גבוהות ונעלות ואפילו נסתרות, שאנחנו לא יודעים בדיוק מה קורה בהן. אבל אנחנו רואים, אנחנו מתחילים להבין נניח אנשים שיוצאים ליקום, לחלל, עד כמה שהם משתנים, כמה זה משפיע עליהם. לא כל כך מדברים על זה, אבל פעם לקחתי חלק במחקר על זה, אז היה מאוד מעניין לראות שינויים שחלים באדם שהוא נעתק מהחברה האנושית ואפילו לזמן קצר, עד כמה שזה משנה אותו, עד כמה שזה מעמיד אותו בצורה אחרת לגמרי כלפי החיים הרגילים. עד כמה שקשה לו לחזור ולהתכלל בתוך הסביבה שלנו בצורת חיים כמונו. הניתוק הזה הוא ניתוק מהותי.
ולכן מכאן אנחנו צריכים להתייחס להיווצרות החיים החדשים שבתוך האם. אין לנו מאיפה ללמוד על מהות החיים אלא מתוך זה. אנחנו רואים שכל הטבע שלנו הוא אינטגרלי, הוא כולו סגור וכולו מקושר וכולו נמצא בתלות ההדדית. ולכן אם אנחנו מדברים על התפתחות העובר, אנחנו צריכים לחשוב כמו שהטבע מחייב אותנו, שההתפתחות צריכה להיות בצורה המושלמת כלפי הסביבה.
זאת אומרת, שהסביבה צריכה את העובר הזה ואז העובר הזה זקוק ומקבל מה שצריך מהסביבה, שזה מאוד מאוד תלוי בהתקשרות בין בני הזוג, ואיך שהסביבה מתייחסת לעניין של היווצרות החיים החדשים. אני עד היום לא מבין למה אנחנו לא כל כך משקיעים גם בהכנת גברים ונשים, להיות הזוג הנכון ואותו התא שבו מתפתחים החיים.
אם אנחנו לומדים על הרחם, שהוא כמו תיבה ששם העובר נמצא בצורה השמורה ביותר ומקבל כל מה שהוא צריך לטיפול מסור, ושם בדרך כלל, אין פספוס מצד הטבע לתת לו הכל ולהוציא ממנו את הכל, בקיצור, לשמור עליו בצורה האידיאלית ממש, אנחנו רואים שהטבע יצר את התנאי הזה שתחילת החיים החדשים תהיה בתוך אימו ולא מחוצה לה.
זאת אומרת, השמירה צריכה להיות, הדאגה, ההתפתחות בתנאים כל כך שמורים, מיוחדים, בטיפול כל כך סגור, שהעובר חייב להיות בתוך גופה של האם. ומזה אנחנו יכולים ללמוד במקצת איזו צורת סביבה צריכה להיות בהתאם לכך, עיגולים. נניח סביב אותה אישה שמפתחת עכשיו בהריון שלה את העובר, עד כמה שבעצם הסביבה צריכה להיות בצורה מתוקנת, סביבה טובה בעיגולים קרובים, הבעל, הקרובים והמטפלים העוזרים והתומכים, וכולי. זאת אומרת, שאלה דברים הכרחיים.
ואנחנו רואים את זה גם בכל התרבויות העתיקות, שאישה שנמצאת בהריון, מתייחסים אליה בצורה מיוחדת וממש עוזרים לה בכל מה שצריך. בזמננו זו לא דוגמה.
מתוך זה שהעובר מתפתח, ולא מצד האימא והסביבה, איך שהם צריכים להיות מרוכזים בחיים החדשים שמתפתחים בה, אלא מצד העובר, אנחנו רק צריכים ללמוד באילו תנאים הוא צריך להתפתח, מה בעצם אנחנו צריכים לעשות. אצל חיות, צמחים, זה בא בצורה הטבעית, אנחנו יכולים להשפיע זה על זה בצורה רעה או טובה. כאן ניתן לאדם ללמוד את הדברים שוב, כדי להבין איך אנחנו צריכים לקחת דוגמה מדרגת החי לדרגת המדבר.
כי בעצם, כמו שאנחנו מתפתחים בתוך האימא כעובּרים ואחר כך נולדים ויוצאים לחיים ומתפתחים כבר מחוץ לגופה, כך אנחנו צריכים להבין את כל השלבים שהאדם מעמיד בהם את עצמו בחיים. הוא צריך לגדול ולתרום לחברה, והוא צריך לבנות איזו סביבה, ואז הוא רואה איך הסביבה צריכה להתייחס אליו. כל השלבים האלו הם שלבים יותר ויותר מלאכותיים, הם ניתנים לבחירה שלנו. אז אנחנו צריכים לקחת דוגמה מאותו השלב של ההיריון ולהמשיך אותו, רק בהתפתחות, אבל להמשיך אותו, אותה הגישה גם בזמן היניקה והקטנות, עד הגדְלות, עד גיל עשרים בערך והלאה.
למרות שאנחנו כבר גדולים, אנחנו צריכים בכל זאת לקחת דוגמה מאותו הרחם, רק בצורה יותר רחבה, ולהשתדל לבנות אותו היחס בינינו כמו שם. זה כמו שאימא מתייחסת לעובר שלה ועל ידי זה העובר חי, עם הביטחון, הדאגה, הקשר ההדדי. ודאי שלא בצורה כזאת, כי ההתפתחות מוסיפה התרחקות זה מזה, רצון אגואיסטי בכל אחד שמתפתח וכן הלאה, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשתדל לשמור שלמרות שיש כאן אגו בין בני אדם ולא קרבה ביניהם כמו אם ותינוק או אם וילד, אז על אחת כמה וכמה אם ועובר, אנחנו בכל זאת צריכים לקחת משם דוגמה, כי היחס חייב להיות אותו יחס, ממש אותו יחס.
החברה האידיאלית חייבת להיות כמו רחם כלפי כל חבריה, ואת הרחם הזה הם בעצמם מייצרים ומייצבים, וכך הם חיים שם כגוף אחד של עובר, ובתוך אותו מנגנון הכוחות, ההתקשרויות, רשת היחסים היא ממש דומה לרחם של אימא כלפיהם. זה מה שאנחנו צריכים להבין שהטבע דורש מאיתנו בדוגמה הזאת של ההתפתחות בדרגת החי, להביא את ההתפתחות הזאת, ודאי בשדרוג מסוים, לדרגת המדבר, דרגת החברה שלנו, הקיום החברתי שלנו.
ובהתפתחות הזאת אנחנו רואים בדיוק דוגמה מה עלינו לעשות. כמו שיש לנו התפתחות של ימים ושבועות עד שהאדם מתפתח, ואנחנו רואים כמה שינויים שהוא עובר בדרך, שבהם הוא באמת דומה לצורות החי עד שמקבל צורת האדם. עד כמה שהוא מתקשר לרחם והרחם פועל עליו, כל ספיגת החיים שלו, כמו שאנחנו רואים עכשיו מהמחקרים, איך שהוא סופג מאימא ובכלל מהסביבה את כל מה שקורה, עד כמה שהיא נמצאת במצבי רוח ולחץ, עד כמה שהוא שומע שם מוזיקה או כל מיני תנאים סביבתיים. אני לא מדבר כבר על מזון ומנוחה וכל מה שהיא צריכה בצורת הגוף החי, אלא בצורה תרבותית, רוחנית, אנושית עד כמה שזה פועל על העובר, על האדם. ואנחנו צריכים לקחת בחשבון שמזון כולל בתוכו את כל ההשפעות.
ומעשה הלידה עצמו, עד כמה שכדי להוליד את העובר, לדחוף אותו לחיים חדשים, מתפתחים בו כוחות מנוגדים. זה פלא לראות עד כמה שזה בתוך אותו הרחם, באותו השק השרירי מתפתחים כוחות מנוגדים לעובר ודוחפים אותו החוצה במקום לשמור עליו, כי הוא חייב להתנתק מאותו מקום שבו הוא היה כל הזמן ניזון דרכו, ובכוח, במצב הטראגי הייתי אומר, לצאת לחיים החדשים.
ובחיים החדשים יש עליו יחס של בני אדם אל בן אדם, ובכך נגמרה התפתחות הגוף החי בתוך החי, אלא כאן כבר הכל תלוי במערכת היחסים כלפיו, בדרגת האדם. עד כמה שהחברה מפותחת, עד כמה שיש בה יחסים מסוימים, את כל זה הוא מתחיל להרגיש בצורה מאוד חדה, שמאוד מארגנת לו את החיים, ובזה כל החיים שלו תלויים. הוא כבר נכנס בין בני אדם, למרות שאימו נמצאת כאן, וגם אביו ואימו והקרובים, אבל בכל זאת הוא כבר מתחיל להיות מאוד תלוי בחברה, מיד.
וכאן באה ההתקשרות דרך האימא ודרך מערכת המזון, ההנקה, כי עד גיל שנתיים זה נקרא שהוא נמצא ביניקה. זאת אומרת שהוא חייב להרגיש את גוף האם כל הזמן מלווה אותו בצורה בלתי פוסקת. זה דבר שלא קורה בימינו, בחברה שלנו, זו באמת בעיה שאנחנו עוד צריכים לשנות, ואני מקווה שאנשים יגלו את זה.
חייבים קודם כל להכין את אבא ואימא לתהליך הזה של העיבור, ההתקשרות המינית שביניהם ולשם מה ולמה. אנחנו צריכים להעביר לאימא את כל הידע הנדרש לטיפול, לא לטיפול בתינוק בדרגת חי, את מה שהוא צריך כגוף חי, אלא איך מיד להתחיל להתייחס אליו בהשפעה, במצב רוח, בדיבורים, בכל מה שהוא סופג. למרות שנראה לנו שהוא לגמרי לא מרגיש מה שקורה מסביבו, הוא כולו אוזן וכולו עין, כל החושים שלו דווקא עובדים בצורה מאוד מאוד חדה.
ואחר כך, שדווקא נפתח לו חוש השמיעה, והראיה, והריח וכן הלאה, אז פחות ופחות הוא מסוגל לקלוט מהסביבה ממה שבכמה השבועות והחודשים הראשונים שלו בחיים, עד כדי כך. כי אז הוא כולו לא יודע איפה הוא נמצא, הוא כאילו כולו בסימן שאלה, כולו כאילו בספיגה, ההפך ממה שאנחנו חושבים. כי אנחנו פועלים לפי החושים שלנו, והחושים שלנו הם דווקא סותמים אותנו וסוגרים אותנו במסגרת המצומצמת של העולם הזה.
לכן חשוב להסביר להורים שאנחנו חיים בעולם האינטגרלי, שכל היקום בעצם נמצא כאן סביבנו ומשפיע על כולם, אלא אנחנו ביחס המוגבל שלנו לא כל כך מודעים לזה, אני חושב שיש כאן מה להוסיף להרבה זוגות צעירים כהכנה ללידה ולחינוך התינוק.
וכך אנחנו צריכים, שוב להתייחס לחברה האנושית, כי אנחנו נולדים כל פעם למצב החדש, ובעצם אנחנו נכון להיום, עברנו את שלבי ההתפתחות הפנימיים, בתוך הרחם, שהתפתחנו כמו דומם, צומח וחי, עברנו אותם השלבים כמו העובר במי אמו. למרות שההתפתחות ההיא לא הייתה כל כך בשלווה ובשקט, בשלבים היפים, אבל היא הייתה התפתחות אינסטינקטיבית, שלא היינו בה בשליטה חופשית איך להתפתח כי היינו התפתחנו רק על יד כוח אחד, כוח הרצון לחיות, רצון לשרוד, רצון להתפתח, לספוג יותר, הכל הולך קדימה יותר ויותר. זה בדיוק דומה לאותה היניקה דרך חבל הטבור במי אימו, כפי שיש לעובר.
כשהעובר יוצא מהרחם, כבר מתחילה להיות מצידו תקופת הבירור. הוא כבר קובע, רוצה לאכול, לא רוצה לאכול, טעים, לא טעים, מעוניין, לא מעוניין, כביכול, לאט לאט הוא מתחיל כבר בהתפתחות הזאת. צריכים לעשות בו הרבה טיפולים נוספים. אימא לוקחת על עצמה את כל אותן הפעולות שהוא לא מסוגל לעשות על עצמו, להשיג אוכל, להכין אותו נכון, לטפל בגופו, שום דבר הוא לא מסוגל, הוא חייב אותה.
אותו הדבר אנחנו צריכים לראות גם בחיים החברתיים שלנו. עכשיו כשאנחנו נמצאים על סף לידה, כשאנחנו נולדים לעולם החדש, לעולם הגלובלי הזה, האינטגרלי, לשלב החדש שלא היה קודם, עכשיו אנחנו מתחילים לקבל תוספת כוח חדש. אם קודם היינו מתפתחים רק מתוך הרצון שלנו והטבע היה מחייב אותנו להתפתחות בצורה ישירה, עכשיו אנחנו מתחילים מאין ברירה לאט לאט להבין שאנחנו מקבלים כוח חדש חוץ מכוח הקבלה, כוח וההשפעה.
למה? כי החברה החדשה שעכשיו אנחנו מגלים, החברה האנושית, מתחילה לגלות את עצמה כחברה סגורה, חברה אינטגרלית, תלויה זה בזה, והתלות יכולה להיות רק בצורה הדדית, שאנחנו נפתח בינינו קשר של תן וקח, ולא שאני רוצה רק לקחת. אני צריך להבין שהחיים שלי תלויים גם בנתינה כמו שבקבלה, ואפילו בנתינה עוד לפני קבלה, כי אם אני לא אתן, אני לא אקבל.
וכאן אנחנו רואים שמתחילה להתפתח בנו מודעות חדשה לכוח החדש, ליחסים בסביבה, בחברה חדשה, ההדדיות הזאת, הערבות, שקודם לא היינו מודעים לה. ומה לעשות? אז קודם כל אנחנו מגלים את עצמנו כמו אותו עובר הנולד, הזקוק לטיפול. ולכן אנחנו צריכים קודם כל בעצמנו לפתח את הסביבה. זאת אומרת, כל הדגש שלנו, כל התלות שלנו, כל העתיד הטוב שלנו תלוי באיך שנוכל לפתח את הסביבה, את היחס שלנו עם הסובבים, כבר לא הרחם הפנימי אלא מעין רחם יותר רחב, עיגול יותר רחב, ספירה יותר רחבה, וחשוב לנו איך הסביבה תדאג לנו.
זאת אומרת, העתיד שלנו תלוי אך ורק בבניית הסביבה. שהיא תהיה חמה, דואגת, נותנת בטחון, שומרת, מלמדת אותנו. בקיצור, כמו אותה אימא כלפי התינוק הנולד. אין לנו כאן שום אפשרות לעשות משהו שבא לנו אחרת אלא ההיפך, ללמוד מהטבע ובצורה כזאת להמשיך בהתפתחות האנושית. בהתאם לזה גם נראה, כמו שאמרת בהתחלה שהלידה היא מעין נס. אנחנו לא יודעים איך זה ייוולד לא ייוולד ובאיזה צורה כן או לא, יש לנו הרבה בעיות ותאונות וכן הלאה.
אם אנחנו נארגן את הסביבה הכללית בצורה כזאת שהכל יתכנס בהרמוניה, אז וודאי שלא נרגיש שום קלקולים גם במעשה הלידה הגשמי. מפני שהכל תלוי זה בזה. כל המערכות האלו קשורות זו בזו. אם הכל אינטגרלי אז הכל קשור. בכל הדרגות דומם, צומח, חי ואדם, אנחנו רואים איך כל הרמות האלה באקולוגיה הם אחת, בטבע אחד, משפיעות זו על זו.
ואז אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בכל מיני בעיות, גם להביא ילדים, גם לחנך אותם, גם לראות אותם מצליחים בחיים, גם בכלל לקשור בינינו קשר כבני זוג, גם לבנות משפחה נכונה. לא להגיד שהמשפחה המודרנית היא כזאת, אלא אנחנו צריכים שוב ללמוד את זה מדרגת החי לדרגת המדבר, איזו משפחה היא צריכה להיות. כי משפחה מלכתחילה קיימת כדי להמשיך את הדור ולכן היא חייבת לספק את הקן הנכון, את הסביבה הנכונה, כעין תיבה, להתפתחות הילדים. ואם כמו שאנחנו עכשיו רואים משפחות חד הוריות או בכלל, לא ידוע מאיפה האב נמצא ומה רוצים, אז אנחנו צריכים להבין שכאן עלינו לתקן קודם כל את הדברים האלו. אף עיוות לא מתוקן, ולא יכול להיות מתוקן, אם לא על ידי הסביבה שמסדרת אותו, גורמת לו, מולידה אותו בצורה חדשה ומתוקנת.
לכן אי אפשר לחייב את הצעירים שיתחתנו, שיעשו, שיארגנו משפחה כרחם יותר רחב מהרחם הטבעי שבאימא שידאג לילדים. אנחנו צריכים להבין שכאן חייבת להיות הסכמה חברתית רחבה וגישה לזה, של כל החברה. ואם אנחנו נלמד את זה דבר מתוך דבר, אז נצליח, ואם לא, אז הטבע יחייב אותנו על ידי ייסורים ואנחנו נסבול עד שנבין שאין ברירה, חייבים ללמוד את החיים שלנו ולשנות, וכך להתקדם.
אבל שוב, בכל דבר שאנחנו רוצים שיתקיים נכון, צריך לתקן קודם את הסביבה. אנחנו לא יכולים לטפל בשום דבר בנפרד. אנחנו רואים ילדים שמתפתחים לא נכון מפני שהסביבה שלהם לא נכונה. הסביבה שלהם לא נכונה מפני שהסביבה היותר רחבה לא נכונה ולא מטפלת בילדים שנמצאים בפנים. כל הזמן אנחנו קודם כל צריכים לדאוג לרחם, לסביבה ולראות את האדם כתוצאה מהסביבה. ולכן אם נלך כך, אז תמיד יצא לנו שאנחנו דואגים למשהו יותר מתקדם, יותר רחב ותמיד יהיו בו שינויים, וכבר בהכרח יהיו שינויים לטובה. או שזה האדם לעומת הסביבה או שזו קבוצת אנשים, או כל העולם והמשפחות בפנים. אנחנו צריכים לדאוג לזה שנראה את הטבע כרחם כללי.
וכשאנחנו בחברה האנושית נגיע לאותם הממדים ונתקן את היחס בינינו כך שנכלול בתוכנו את כל היחס שלנו לטבע הכללי, לדומם, צומח, חי ואדם עם כל החברה האנושית בפנים לכל החיים שלנו, אם אנחנו נתחיל לדאוג לזה כולנו יחד, וכולנו יחד נהיה בפנים כמו עובר בתוך הדאגה שלנו הכללית כמו ברחם, אז אנחנו נגיע לתיקון השלם. זה בעצם נקרא "גמר התיקון".
אז אנחנו צריכים ללמוד מתוך היחס של הרחם לעובר איך אנחנו צריכים לבנות בצורה הדרגתית, סביבה יותר ויותר דואגת, מייצבת נכון כל אדם ואדם וסביבה שבעצמה מתעצבת נכון, על ידי הדאגה הכללית שלנו. יש מה ללמוד בכל שלבי העיבור, בתשעה ירחי הלידה. כך אנחנו עולים מדרגת החי לדרגת המדבר.
אני לא רואה בצורה גלובלית שום אפשרות להגיע לתיקונים באופן שאנו פועלים כיום. לא בחיי משפחה, לא בהכנת בני זוג, לא בתהליך של העיבור, וההנקה וכן הלאה, אם אנחנו לא נדאג לסביבה יותר רחבה כל פעם. לכן אפשר לתת טיפים, תעשו כl או אחרת במשפחה. כל אדם יכול ללמוד מזה לפחות בתוך המשפחה שלו, אבל בסך הכל המעוות הזה לא יתוקן, עד שאנחנו לא נגיע לתיקון הגלובלי לכל זה.
עכשיו אני חושב שאם היינו מלמדים את האנשים במקצת, לא כמו שאני רואה בסרטים שמראים איך עוברים מתפתחים בתוך הרחם. למדתי את זה עוד באוניברסיטה כשלמדתי ביו קיברנטיקה, ביולוגיה, לא רפואה אלא גוף האדם, פיסיולוגיה, פסיכולוגיה, אנטומיה. אני רואה שמראים את הסרטים האלו לאנשים, ומה יש להם מזה?
אנחנו צריכים לראות בזה את המרכיב הרוחני, את היחס של הטבע להתפתחות החיים. יחס של אמא, כשהטבע מחייב את הגוף שנקרא אמא, לדאוג ליצירת חיים חדשים. כך היחס של כל האנושות צריך להיות, כמו אמא. צריכה להיות דאגה למה שמתפתח בתוך החברה האנושית. ואם היינו מכינים בצורה כזאת את סרטי החינוך אני חושב שהיינו קצת מתקדמים בזה, בגישה הכללית הנכונה לחיים. זה כעין מין מבוא.
ניצה: אז נתחיל לפי הסדר. קודם כל עוד לפני שבכלל נוצר ההיריון, יש את השלב המקדים שהוא שלב שמתעורר באישה וגם בגבר רצון, רצון בעצם להמשיך.
יצאנו מהאיזון מפני שאנחנו לא יודעים באיזו צורה חיו אנשים בעבר, כשהיו יותר קרובים לטבע. אפילו שהיו אותן הבעיות שיש לגברים ולנשים, כדי להביא ילדים, מספרים שבימי קדם אפילו המחזור היה באותה התקופה לכל הנשים באותו הזמן, לפי הירח בדיוק, ובדיוק בהתאם לאותם השלבים היה הכל. כך בדיוק העובר מתפתח, לא שאנחנו צריכים היום להיכנס לרופא ולשאול אותו, והוא בודק ועושה לנו אולטרה סאונד ועוד מי שפיר, ועוד אלף ואחת בדיקות. בשביל מה? גוף מתוקן יודע בדיוק אם העובר נקלט או לא נקלט. אם מתחיל הריון או לא, כי זה שינוי של המערכות מקצה לקצה.
הגוף המתוקן מרגיש שבוע אחר שבוע מה שקורה לו בפנים, כי זאת הדאגה שלו. ומפני שהאגו שלנו גדל מעל דרגת החי לדרגת המדבר, ולא תִקנו אותו לגובה הזה של המדבר, ביחס יפה לכולם, ואהבת לרעך כמוך, אז התוצאה מכך היא שבגובה הזה אנחנו מפסיקים להרגיש את עצמנו, וחסר לנו כתוצאה מזה יחס לעובר. ואז אנחנו לא מרגישים מה קורה לנו. "דוקטור אני בהריון או לא בהריון", מה זה, איך זה יכול להיות דבר כזה? או "באיזה חודש אני"?
ניצה: ועוד אפילו לפני כן, מתי יש לי ביוץ.
ואיך ומה ללדת, כל הדברים האלו הם ממש לא לפי הטבע הנכון. לכן ככל שיותר נתקדם, אם נאחר, נפגר בתיקון האגו שלנו, נראה יותר ויותר בעיות דווקא בשטח זה. אז כמו שאנחנו רואים את המשפחה בכלל, את החד הוריות שהופכות למשפחות, כך גם קורה בכל נושא הלידה. והתיקון לכך הוא רק בתיקון היחסים בינינו, מפני שבזה אנחנו מתקנים אותו הרצון שנקרא "אדם", שגדל בנו מעל הרצון של דרגת החי.
ובזה נתחיל להרגיש, שאנחנו מתקנים אותו, כמו שנתחיל להרגיש את הזולת, אנחנו נתחיל להרגיש את עצמנו ומה שקורה בנו, נרגיש את היחס לחיים שמתפתחים בנו, בצורה גלויה.
אורן: מה הקשר בין זה שנתחיל לפתח יחס טוב לזולת, לבין היכולת שלנו לפתח רגישות לחוש את התהליכים שמתרחשים בגופנו למשל כמו הריון?
אם היינו נשארים בדרגת החי, אז היינו מרגישים את הכל כמו חיות. היינו מזדווגים לפי העונות, היינו מביאים את הצאצאים, והכל היה בסדר. אבל חוץ מדרגת החי, גדל בנו רצון, והרצון הזה הוא אגואיסטי לנצל את הסביבה ולא להיות איתה בהרמוניה כמו שחיות נמצאות בהרמוניה הכרחית, אינסטינקטיבית, טבעית, עם כל הסביבה. הן אוכלות זו את זו לפי פקודות הטבע, זו לא הבחירה שלהן. ואנחנו, ההיפך, לפי הבחירה שלנו אנחנו הולכים לפי האגו שלנו ומפתחים יחס אכזרי אחד אל השני וזה מנתק אותנו מהרגשת הזולת. זה מכסה את כל התחושות הטבעיות שלי. אני לא מרגיש כמו החיות את הצונאמי שמתקרב, למה? אני לא מרגיש שבעוד יומיים יתפוצץ הר געש לידי. למה? בצונאמי שהיה באסיה, אף חיה לא ניזוקה, כולם ברחו להרים, כל החתולים, כל הכלבים, כולם ברחו. אף כלב לא נשאר ליד הבעל שלו, כולם ברחו. הכוח לשרוד עבד בהם.
אנשים לא הרגישו שום דבר. אפילו כשראו גלים שמתקרבים, לא הבינו מה זה. תראו עד כמה התנתקנו מהטבע באגו שלנו, אנחנו לא נמצאים בקשר עם הטבע. עלינו מדרגת חי לדרגת מדבר בכוח הרע, לא בכוח הטוב. כי במקום להתקשר אליך ולסביבה, לדומם, לצומח, לחי ולמדבר כמו שאני צריך להיות מקושר בצורה אינטגרלית, אני לא מקושר בצורה הדדית, אני בונה חומות, אני לא רוצה לקבל כלום מאחרים, אני לא רוצה להיות איתם בקשר, רק לספוג. אני בונה פילטר כזה סביבי, שפועל רק כלפיי, וממני החוצה, כלום.
ואז קורה שאני מאבד את התחושות ההכרחיות לטבע. אני צריך לבנות אלפי מכשירים כדי לדאוג, לדעת האם הסביבה בריאה או לא, אם היא טובה או לא, או שהיא עד כדי כך רעה שעוד מעט יהיה לי כך וכך. אני לא מרגיש את זה, חיות מרגישות.
אורן: אבל זה קורה בטבע, ואתה אומר שאיבדנו את התחושה של מה שקורה בגוף שלנו. נתת דוגמה שאישה שנכנסת להריון לא מרגישה שהיא בהריון, לא מרגישה באיזה חודש, אפילו באיזה שבוע היא נמצאת.
כן, כי אני דוחה את החיים החיצוניים ולא רוצה לקחת אותם בחשבון, זה מקשה, אני מרגיש את היחס שלי כלפי החיים שבי בצורה יותר מעורפלת, לא בצורה ברורה. האשה צריכה לעשות אלף ואחת בדיקות. אילו בדיקות? וגם איך שאנחנו מתקשרים זה לזה, למה אני צריך להתקשר לאישה הזאת ולא לאישה הזאת? בטבע הכל בסדר גמור, הזכר בא אל הנקבה, מריח ויודע שמתאים לו וגמרנו או מקסימום טועם את השתן ויש לו מעבדה שלמה בפנים, כך שהוא כבר יודע שיש לנקבה ביוץ, שהיא מתאימה ושהיא רוצה להוליד והכל בסדר גמור.
תראה מה שקורה אצלנו. זה לא בגלל שאנחנו מפותחים יותר, זה מפני שאנחנו מפותחים בצורה רעה ולא בצורה טובה, אחרת הייתי גם מרגיש את האדם לא רק לפי שמתאים לי הגוף שלו אלא מתאימה לי הפנימיות שלו, שזה בדיוק ההשלמה שצריכה להיות גם בדרגת האדם. ומפני שאין לנו את ההשלמה הזאת זה לזו, אנחנו לא יכולים להתקיים. לפי הגוף שלי נוח לי להיות ליד האישה. היא מטפלת בשלה, אני מטפל בשלי, אנחנו משלימים זה את זו, יכולים להסתדר יפה.
למה אנחנו לא מסתדרים? כי בדרגת המדבר, בדרגת האדם שגדל בנו, אנחנו שנינו אגואיסטים, אף אחד לא יכול להתקשר לשני. ולכן מגיעים כל הקלקולים האלה, הם כבר קלקולים בדרגה גבוהה שמשפיעה על כל הדרגות התחתונות. כמו שכתוב, שהאדם המתקן את עצמו בדרגת האדם, גם דרגות דומם, צומח וחי מצטרפות לדרגה הזאת, גם באדם וגם בטבע החיצוני.
אורן: אתה חושב שהאדם היום, יכול לחדש את היכולת לחוש מה קורה לו בתוך הגוף כמו בעבר?
אנחנו יודעים שיש טכניקות מיוחדות, אלה טכניקות, זה לא תיקון, אבל טכניקות כאלה שהאנשים יכולים להרגיש אותן בחושים מיוחדים.
אורן: לא בצורה כזאת, אני התכוונתי דווקא כמו שאתה ציירת, אם אשפר את היחס שלי לבת הזוג שלי אני בזה אגביר את הרגישות שלי לזהות מה קורה בתוך הגוף שלי, ואני ארגיש גם את הגוף שלה?
אתה תרגיש אותה בכל הדרגות, דומם, צומח, חי, מדבר שבה.
אורן: מה זה דומם, צומח, חי, מדבר שבה?
בכל הגוף שלה, כל התפקוד שלה, הכל, "רואה מסוף העולם ועד סופו". זה נקרא שאתה רואה את כל הטבע כמנגנון הדדי אינטגרלי, כאחד, עם כל מה שקורה כאן בכל הרמות. לכך אנחנו צריכים להגיע לכך. זה נקרא המדע, החכמה הא-לוהית, זאת אומרת ש"א-להים בגימטרייה הטבע", זאת אומרת שזה ממש מגיע לאדם.
עד כמה שנלך לקראת תיקון היחס בינינו, נתחיל להרגיש את עצמנו כקשורים יחד, אנחנו גם נתחיל להיכנס להרגשות מה קורה בדרגות של חי וצומח ודומם. ואז בוודאי שאני לא אצטרך רופא. הרופא זה קלקול, מפני שיש בנו קלקולים. אני לא אצטרך לדעת שום דבר על ידי מכשירים, על ידי מדע. למה? כי המדע יהיה בי. אני לא אצטרך פיסיקה, ביולוגיה, כימיה, זואולוגיה, כלום. אני אפתח חושים, בהם אני אתקשר לטבע בצורה טבעית. אני אראה וארגיש מה שקורה בעוד אלף פרסאות מכאן, שנות אור מכאן, ומה שקורה בלב האדם, ומה שנמצא בצומח ובחי. עד כדי כך שאני אהיה יחד עם כל זה במנגנון אחד עד כדי כך שאני אנהל את הכל טבע. כל תנועה של איזה אריה ואיילה ודג וציפור, תהיה קשורה אלי. אם אנחנו נאזן את עצמנו עם הטבע, הכל יהיה בהרמוניה אחת. ואנחנו נרגיש כל פרט ופרט.
עכשיו אנחנו לא מרגישים כלום, אנחנו אטומים לגמרי. כמו שאין לנו חושים לזה, אלה כבר חושים מעל דרגת החי. כל החושים שלנו הם ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, והם שייכים לגוף החי. וכאן היחסים צריכים להיות אחרים, ששייכים לדרגת המדבר, דרגת האדם. איפה דרגת האדם שבנו? היא לא נמצאת בכלל.
ואז מגיעים למצב שבו אני מרגיש שכל הטבע כולו, הוא שלי, אני נמצא בדבקות איתו. זה נקרא להגיע לדבקות עם הא-להים, עם הבורא. זו ידיעה והרגשה שלמה לכל הפרטים. ואני לא מרגיש בזה שום בלבול וקושי, מפני שהכל זה אני.
אורן: הזמן שלנו הסתיים לשיחה הראשונה על הריון ולידה. הנושא הזה פותח לנו אופק אדיר. אז תודה הרב לייטמן, נמשיך לדבר על הנושא הזה של הריון ולידה, היה מרתק. תהיו איתנו גם בשיחה הבאה, על הריון ולידה, איך להיות בריאים יותר, איך להיוולד לחיים חדשים.
היווצרות חיים בתוך האם היא פלא. מה ניתן ללמוד מהתהליך על מהות החיים ועל התפתחות החברה האנושית כחברה אינטגרלית? הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיחה מרתקת
פוריות והריון בעולם אינטגרלי
הרצון להוליד
- חוסר הרצון להוליד המתגלה כיום אצל צעירים
- הסיבות לבעיות הפוריות: מחוסר תיקון ה"אדם" שבנו
מדוע תרופות וטיפולים לא יעזרו בעתיד
- התחלות החיים החדשים נקבעות ברמות הכי גבוהות בטבע הכללי ועל כן, רק תיקון היחסים בינינו יכול להשפיע שם
- אף אחד לא יכול לגרום להיווצרות היריון אצלו באופן ישיר כיוון שזהו חשבון מערכתי
- הכנת הזוג כלפי הריון ולידה צריכה להתחיל כשהם עצמם ילדים, כבר במוסדות החינוך
מהן התובנות מתחום התפיסה האינטגרלית אותן צריך לתת בקורס הכנה להריון ולידה?
- העובר שלכם לא תלוי רק בכם אלא בכל העולם. הוא מושפע דרך הרשת שבה כולנו מחוברים
- שלום העולם ושלום העובר שלנו - היינו הך הם
- אנחנו חיים בשדה כללי של רצונות ומחשבות
- לימוד המערכת הכללית של הטבע כבר מכניס את הזוג והעובר לאיזון, לרוגע ולבריאות
- תרגיל: לחשוב על העובר – כמה טוב יהיה לו בעולם טוב. לתאר איזה עולם זה יהיה. ולבדוק אם אנחנו יכולים להחזיק בתמונה הטובה הזו או שאנו מתנתקים ממנה
אורן: שלום ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו מדברים על בריאות, ובשיחה שלנו היום אנחנו רוצים לדבר על הריון ולידה. התחלנו את זה בשיחה הקודמת והיום אנחנו רוצים להתקדם בתהליך הזה. בסדרת השיחות "חיים חדשים" בנושא הבריאות אנחנו משתדלים ללמוד מהרב לייטמן איך להיות יותר בריאים, אבל בריאות שלמה בכל המובנים, גם בגוף שלנו וגם בתפיסה שלנו את עצמנו ואת החיים בכלל. אנחנו נוגעים בכל פעם בהיבט אחר שקשור לבריאות בחיים שלנו, ודרכו משתדלים לספוג מהרב לייטמן עוד ועוד תובנות על החיים בכלל ורוצים לבנות בעזרת זה חיים חדשים.
ניצה, הריון ולידה, שיחה שנייה בנושא, במה אנחנו רוצים להתמקד עכשיו?
ניצה: בשיחה הקודמת נתת לנו איזו תמונה מאוד רחבה, ובאמת אפשר היה להרגיש איזה פוטנציאל אדיר אנחנו מפספסים מעצם העובדה שאנחנו מתבוננים רק מתוך איזו סקרנות מאוד בסיסית ולא באמת מבינים מה הטבע רוצה ללמד אותנו באמצעות התהליך המופלא הזה שנקרא הריון ולידה, ובכלל יצירה של חיים חדשים.
אז עכשיו אנחנו מאוד נשמח אם לאט לאט, יד ביד, תוביל בתהליך הזה, כדי שנוכל לאט לאט ללמוד ולהפנים את כל התהליך. נתחיל בשלב הראשון, הדבר הראשון שמתעורר בנו זה הרצון, רצון להפוך להורה, להיות אמא, להיות אבא, מה המקור הזה של הרצון בכלל בטבע, ולָמה הוא קיים?
הוא קיים מפני שאנחנו צריכים להגיע למטרת הבריאה, מפני שיש בטבע תוכנית ואנחנו צריכים לקיים אותה, אם רוצים או לא רוצים, זה חובה. יש תהליך שאנחנו חייבים לעבור אותו והוא לא תלוי בנוי. אנחנו רק רואים שהוא מתקיים, בצורה יותר טובה או פחות טובה, בהבנה והסכמה שלנו ואיזו תמיכה מצידנו, או לא, אבל אנחנו בכל זאת מחויבים. ואנחנו מתחילים לראות גם בכל מיני תהליכים שאנחנו עוברים בהיסטוריה, ביחסים בינינו, בכל מיני רמות, שיש כאן התפתחות הדרגתית בתוך דומם, צומח וחי, ביחסים בין בני האדם, באבולוציה מיוחדת שמתרחשת גם איתנו בחברה האנושית. ואנחנו לא מסוגלים לשנות כאן משהו.
אפילו אם אנחנו רוצים לשנות, על ידי כל מיני תהליכים כמו דיקטטורה, כמו מהפכות, או לפי איזה שיגעון של מישהו, אז אחר כך בכל זאת הכל חוזר לסורו ואנחנו ממשיכים באותו הקו. כמו שקרה נניח עם רוסיה, כמו שקרה עם הקיבוצים בארץ, ובכלל, בכל דבר ודבר. זאת אומרת, יש תהליך שיש ממנו כל מיני פריצוֹת, והפריצוֹת האלה הן אולי כדי ללמד אותנו שאנחנו דווקא לא כל כך משנים כאן בעצם שום דבר, אלא הטבע שלנו צריך כך להתפתח ולהביא אותנו לאיזו מטרה, לאיזה מצב מסוים.
לָמה? כי שוב, מאותו התהליך שעובר הגוף החי אנחנו יכולים ללמוד פחות או יותר מה צריך להיות עם הגוף "המְדבר" שבנו. כמו שדיברנו בשיחה הקודמת, שאנחנו יכולים ללמוד מהתהליך שעוברים בתוך הרחם על התהליכים שאנחנו צריכים לעבור בתוך החברה האנושית. ואם אנחנו לא עוברים את זה בחברה האנושית אז יש לנו בעיה, אז אנחנו בעצם בסך הכל מושכים אלינו צרות, במקום להכניס את עצמנו לחיים טובים, מעודכנים, מתוקנים. לפי שאלתך הבנתי שצריכים לדבר על הכנה להריון.
ניצה: כן. נכון. שלב מקדים.
גם בזה אנחנו רואים שאנחנו לא נמצאים בצורה הנכונה להכנה. כי לחָיות, לעולם החי, יש הכנה פשוטה, הם גדלים, האינסטינקטים וההורמונים עולים, הם חייבים לחפש משהו, למצוא משהו. יש תהליך מיוחד איך הם מוצאים זה את זה, בתנאים, בעונות מיוחדות וכן הלאה, והכל נמשך כרגיל לפי פקודות הטבע. אצלנו, מפני שבתוכנו גדלה דמות האדם שהוא לא מנוהל על ידי הטבע בצורה ישירה אינסטינקטיבית, אנחנו צריכים להשתתף ביצירה שלו. יצירה, הכוונה שאנחנו מקבלים מהטבע כל מיני כוחות, אבל אנחנו צריכים להשתתף בלסדר אותם בקשר הנכון ביניהם.
את זה אנחנו צריכים ללמוד מהטבע, מדרגת החי, ולהעביר לדרגת המְדבר, וזה מה שאנחנו לא עושים. אנחנו לא עושים שכפול מרמת החי לרמת המְדבר. ולכן אנחנו נמצאים כבר בנזק גדול, כמו שאנחנו רואים. לָמה? אנחנו לא רוצים להתחתן, אנחנו לא רוצים להביא ילדים. זאת אומרת, כנראה שאם היינו מתנהגים בינינו בצורה נכונה, אז כן היינו רוצים להתחתן כי היינו רואים בזה את היווצרות החיים, ומקור הנאה, התפתחות ועתיד. וגם בלידת ילדים, בלידת הדור החדש, היינו רואים שאנחנו מפתחים משהו שבזה יש לנו מצב דומה לבורא, לכוח הכללי של הטבע. וכאן אנחנו לא מרגישים את זה, כל זה נובע מחוסר תיקון בדרגת האדם, בדרגת המְדבר.
לכן, כאן לא יעזור לנו לעשות סתם איזה קורסים קטנים על משהו, או כמו שהממשלה רוצה, לעודד את זה על ידי הורדת המיסים, דירות לזוגות צעירים, עזרה לאמהות חד הוריות וכן הלאה. אלא כאן אנחנו צריכים לשנות את היחס שלנו בכלל לחיים. שחיי משפחה וחיי חברה והיצירה החדשה של הדור החדש, זה ממש יצירה שאנחנו צריכים ליהנות מלעשות זאת. מפני שלבְּנות את זה, לייצב את זה נכון, גם חברה, גם משפחה וגם צאצאים, זוהי עבודה כבורא, ככוח העליון. אם אנחנו נתייחס לזה בצורה נכונה, אז אנחנו נראה בזה איזה אתגר יפה, גדול.
ובינתיים לצערנו אנחנו מקולקלים, היחס שלנו לכל זה הוא לא נכון. ולכן זה לא פלא שאנחנו מגלים ביחסים בינינו יותר ויותר קלקול, בתאונות הלידה, ובכלל בבעיות להיכנס להריון, בעיות עם הרצון של הגברים לזה, ועוד ועוד. הכל שייך אחד לשני. אנחנו גם רואים שהמשבר הכללי בכלכלה, המשבר פיננסי, הוא גם לא תומך בזה, כי אנשים לא יכולים לבנות משפחה, לקנות בית, חוסר במקום עבודה, חוסר פרנסה וכן הלאה. הקלקול הזה הוא גם בבתי ספר ובגני ילדים, כך שהיום אנחנו נמנעים בכלל לתת לילד לצאת מהבית. אנחנו רוצים שיהיה בסביבה כמה שיותר טובה, בטוחה, וזה כבר לא סביבה שיש בבית הספר, ואפילו בגן הילדים. אני מכיר חלק גדול מאוד מהסביבה שעושה מאמצים גדולים, ממש אדירים, רק לא לתת לילד לצאת לסביבה עוינת כמו בית ספר. וכן הלאה.
זאת אומרת, אנחנו רואים שהאגו שלנו, היחס הלא נכון לחיים, זה שאנחנו לא מעתיקים את החיים מדרגת החי לדרגת המְדבר, מלא פתחים יחס טוב, מאוזן, חיבור, מה שנדרש מהחברה האנושית וכן הלאה. אנחנו לא בונים סביבנו את הטבע ברמה האנושית. הטבע זה כאמא, ובדרגת דומם, צומח וחי הוא שומר עלינו להתפתחות, אבל בדרגת המְדבר אנחנו צריכים בעצמנו לבנות את המערכת הזאת כאמא, הטבע. אלא שם אנחנו רואים, שאם אנחנו לא נכנסים בצורה הנכונה, בהדדיות, בחיבור בינינו, בהתקשרות הנכונה, אז הטבע פועל בכוח הרסני. אם אנחנו לא מאזנים את הכוחות האלה, כוח קבלה וכוח השפעה, אז מגיעה אלינו התקשרות ממש לא נכונה ביניהם, ממש כמו ב"מי מבול".
לכן, לבנות מכל כוחות הטבע שלנו, בקשר בינינו, זוהי בעצם דרגת המדבר, העטיפה הנכונה, זה הפתרון היחידי. הפתרון הזה הוא באמת היחידי, וישפיע על כל הרמות האלה, גם להכין את הצעירים להיות זוג, לכניסה להריון, היחס לעובר ולכל ההמשך. היום לא רוצים את זה, בשביל מה להוליד ילדים? אפילו שאנחנו חיים יחד, בשביל מה לנו ילדים? אנחנו נדאג זה לזה, עושים הסכם עד סוף החיים, דואגים זה לזה, וחיים לעצמם. בשביל מה לנו לדאוג למישהו? תראו מה קורה אחר כך עם הילדים, הם לא רוצים לראות את ההורים. אתה משקיע בהם עשרים שנה, ואחר כך הילד יוצא מהבית, בקושי אומר לך שלום, אולי מתקשר מידי פעם ואומר "אני צריך משהו", ואחרת הוא לא מתקשר, כי לימדו אותו להיות כך אגואיסט, אז מה אפשר לדרוש מהם?
לכן יש כאן תרופה אחת, רק פיתרון אחד. ואני רואה שיש לכם הרבה שאלות, אני מפחד שתהיה אותה תשובה לכל השאלות. בואו נלך הלאה.
ניצה: אז קודם כל, נסכם את החלק הזה בכמה מילים. בעצם באופן טבעי הייתה התעוררות של איזה רצון להולדה, זה היה משהו טבעי, ובאמת תיארת איזו תופעה שהאנשים לא כל כך ממהרים להביא ילדים.
כי אותה דרגת האדם שגודלת בנו, דרגת המדבר, היא לא מאוזנת. אנחנו לא בונים אותה כמו טבע הקודם, דומם, צומח וחי, ולכן אנחנו נמצאים בה בשבירה, במצב לא טוב, במשבר, ולכן לא רוצים משפחה, לא לידה ולא כלום. וכך האנושות לאט לאט, עד כמה שהיא גודלת בדרגת האדם ולא מסדרת את הדרגה הזאת מעל דרגות דומם, צומח וחי, אז בדרגה הזאת היא תגלה את החיים שלה יותר ויותר מעוותים, לעומת ההרמוניה וחיים אינטגרלים.
ניצה: הדבר הבא שאנחנו רוצים לפתח זה באמת את הנושא של בעיות הפוריות שהזכרת. בפועל כשאנחנו מסתכלים סטטיסטית, אנחנו באמת רואים שיש יותר בעיות פוריות, יותר קשה. זאת אומרת, גם אם כבר מתעורר הרצון להולדה, אז אנחנו מגלים שיש הרבה מאוד בעיות של פוריות.
יש לנו דוגמאות מאוד יפות מהתנ"ך, לכל האמהות שלנו הייתה בעיה עם הפוריות. וכמו שאנחנו מבינים, הכל נובע מתיקונים, היה חסר להם תיקונים מיוחדים. תיקונים בהתקשרות, ביחס, תיקונים אנושיים, על זה התורה מדברת. וברגע שהם השיגו תיקונים אנושיים, אז נכנסו להריון, והייתה לידה והכל היה בסדר.
זאת אומרת, כאן אנחנו צריכים לראות דוגמה גם לעצמנו, שעד כמה שאנחנו מתקרבים למצב שאנחנו צריכים יותר ויותר לעשות תיקונים בדרגת האדם, בדרגת המדבר, ואנחנו לא עושים את התיקונים האלה, אז הבעיות האלה יגדלו. ואנחנו נצטרך ללדת בקושי, בניתוח קיסרי, ועוד אלף ואחת תרופות ובעיות ופגיעות. בקיצור, ככה זה יהיה.
ניצה: זאת אומרת, שהטבע מנסה לאותת לנו באיזו צורה "אתם משובשים".
בטוח, אנחנו רואים את זה, אני לא מסתכל על התנ"ך כמו על איזה רומן, אלא שבטוח שזאת תוצאה מחוסר תיקון בדרגת האדם. כי לחַיות לא קורה דבר כזה בכלל, רק בדרגת האדם זה קורה. סימן שאנחנו צריכים לתקן את האדם שבנו.
ניצה: זאת אומרת שהתופעה הזאת של בעיות פריון הייתה קיימת לאורך ההיסטוריה. מה בכל זאת שונה היום ממה שהיה כל כך מזמן?
אז זה היה בצורה מיוחדת, לאנשים מיוחדים, כדוגמאות מיוחדות כאלה, שנתנו לנו. והיום זה מפני שכל האנושות צריכה להגיע לתיקונים של דרגת האדם, ולא כמו שאז בתקופת התנ"ך סופר לנו על כמה כאלה שהיו סך הכול על פני כדור הארץ. אבל היום כשכל האנושות מתקרבת לתיקון הכללי, אז אנחנו באמת רואים שהבעיה הזאת היא בעיה כללית ואין לה פתרון.
ניצה: ואין לה פתרון.
לא. אנחנו צריכים להשקיע בתרופות מיליארדי דולרים, או שקלים, מאמצים וסבל והכל, כדי במקצת, על ידי הסבל הנוסף שלנו, סבל על סבל, לעשות במקצת תיקון כלשהו. אבל בעצם זה לא תיקון, זו רק השלמה כך במשהו מעוות על מעוות, שיוצא דומה במקצת לישר.
ניצה: עכשיו כשאנחנו מסתכלים על בעיות פריון באופן טבעי, כל אחת וכל אחד מסתכל על זה באופן אישי. אתה רואה שלאדם מסוים יש בעיה בפריון, זה אומר שרק הוא לא יודע להתקשר, או שזה מושפע מכל החברה.
שאלה יפה מאוד. זו בעיה כללית וזה לא תלוי באותו בן אדם. כמו אישה שבדרך כלל אומרת, "מה אני יכולה לעשות כדי להיכנס להריון".
אז אומרים לה, תתפללי, תתני צדקה, תשקיעי בטיפול בבתי חולים, באנשים נזקקים או משהו כזה. בקיצור, מחפשים רחמים מלמעלה, כאילו מהשמיים. האישה מרגישה שזה באמת נושא שניתן "בידי שמיים" מה שנקרא. זה באמת כך, זוגות צעירים ואנשים שהם מאוד ריאליים ושלא מאמינים בכלום, כאן מרגישים שזה לא תלוי בהם. יש כאן משהו שקורה בדרגה רוחנית פנימית, ואז מכך התאים מתחילים להתקשר ולהתרבות.
לכן אנחנו צריכים להבין שכל ההחלטות וההתחלות של החיים החדשים מתחילות בדרגות מאוד עליונות של הטבע הכללי, ובעצם רק היחסים בינינו ברמות של השנאה או האהבה יכולים להשפיע על כך. הרגשות הכי גבוהים שלנו, האחד מהרצון לקבל שהוא שנאה, והשני מהרצון להשפיע שזו האהבה, רק הם יכולים כאן לעזור לנו לתקן את התקלה הזאת.
אורן: מה הקשר? אמרת שההתחלות של החיים, הם משהו שמתרחש ברמה הכי גבוהה בטבע, והיכולת שלנו כבני אדם להשפיע על הרמה הזאת.
להשפיע על החיבור ביניהם, כי זה חיבור בין הכוח הנותן והכוח המקבל, זכר ונקבה.
אורן: איפה?
מה קורה בזמן תחילת ההיריון, כששני התאים מתקשרים? זכר ונקבה, לכל אחד מהם יש טבע שונה. אלה פלוס ומינוס שמתקשרים יחד. ההתקשרות שלהם יחד בעצם היא על טבעית. למרות שזה כך, אנחנו רואים שזה מעשה שממנו נולד משהו חדש, משהו שלישי שנולד מהשנַיים. איך אני יכול להשפיע על השניים האלה, לא על התאים, אני מדבר על הכוחות, כי לפני התאים יש כוחות שמקרבים אותם ומחייבים אותם להיכנס בקשר זה לזה. הכוחות האלה, הזכר והנקבה, הם כוח הנתינה וכוח הקבלה. כוח הנתינה הוא הזכר וכוח הקבלה הוא הנקבה, כשהם צריכים להתקשר ביניהם בצורה הנכונה, ואז מכך יתחילו החיים, הגוף השלישי. אני משפיע עליהם אם אני מסדר את הסביבה, את הכוחות האלה ביקום, בחברה האנושית, בצורה נכונה, כך שכוחות ההשפעה וכוחות הקבלה יתקשרו ביניהם בהרמוניה.
אורן: איפה?
בחברה האנושית.
אורן: החברה האנושית לא "נמצאת בידיים שלי" , אני בן אדם אחד.
אם אתה בן אדם אחד, אז תסבול. אז מה אפשר לעשות?
אורן: לאדם אחד אין השפעה על המערכת?
לא.
אורן: אז צריך ששבעה מיליארד אנשים "יתייצבו במסדר", ורק אז הם יוכלו לעשות משהו?
נכון, ועד אז יהיו קלקולים.
אורן: אבל לפני רגע מישהי נכנסה להריון, ומישהי אחרת לא נכנסה להריון. זאת אומרת, שהמערכת פועלת כל הזמן.
המערכת פועלת, אבל הבעיות שבה מתרבות יותר ויותר.
אורן: נכון.
וכך זה יהיה עד שאנחנו לא נתחיל לתקן את היחס בינינו. כי זו הדרגה הגבוהה ביותר בהתקשרות בין כוח הקבלה לכוח הנתינה. והכוחות האלה, כוח הקבלה והנתינה בדרגת האדם משפיעים על ההתקשרות בין נתינה וקבלה בדרגת התאים בגוף החי. וזה נקרא שהאדם מתקן את כל העולם שתחתיו, שהדומם, הצומח והחי נמשכים אחרי האדם. זה חוק.
אורן: אז אם נאמר שאני אשפר את היחס שלי אליך משנאה לאהבה.
אם מדובר באדם אחד זה לאו דווקא יקרה.
אורן: אז מי כן יכול?
כולם.
אורן: מי זה כולם? אם מדובר בכולם, אז אין מה לעשות בכלל, חבל על השיחה הזאת.
נכון.
אורן: או שיש מערכת שמושפעת מפעימות או שהיא לא מושפעת מהן. אם היא מושפעת, אז היא מושפעת מכל פעימה. אם לי, לך או לה אין פעימה, אז לאף אחד אין פעימה, ואז היא לא מושפעת מכלום, אבל זה לא מה שאתה אומר, אתה אומר שהיא כן מושפעת.
כאן צריכים להוסיף שהטבע שאנחנו נמצאים בו הוא טבע אינטגרלי. אני לא יכול בצורת האימפולס שלי, בצורה אישית, אינדיבידואליסטית, להשפיע ולקבל תגובה. לא יכול. אני חייב להשפיע על כל המנגנון, ובמידה שהמנגנון הזה ישתפר לטובה, גם אני אשתפר לטובה. אבל זה לא שאני משפיע ומקבל בחזרה, זה היה בחברה אגואיסטית, לינארית, שהייתה קיימת עד כה, עד המשבר הזה. עכשיו אנחנו נכנסנו לקשר בינינו, ברשת הקשר בינינו, ולכן אני לא יכול לתת תרופה לאישה שרוצה להיכנס להריון, ולומר לה "לכי תתרמי כסף, תעזרי כך וכך לאנשים, ובזה את קונה לעצמך יכולת להיקלט ולהיכנס להריון", לא יכול.
אורן: לא, ברור, אני לא מדבר ברמה דו סטרית, אני מדבר ברמה החד סטרית.
חד סטרית?
אורן: בצורה חד סטרית הכוונה היא שאם אני אשפר את עצמי בקשר שלי אל הזולת משנאה לאהבה, אז המאמץ הזה שאני עשיתי לשפר את עצמי ישפיע במשהו במערכת.
כלפי מה אתה משפר את עצמך?
אורן: כלפי הזולת.
כלפי החברה הכללית. בכל מקום שאתה נמצא.
אורן: לכל מי שנמצא סביבי, אין סביבי את כל המיליארדים. מי שישנו במקום שאני נמצא. זאת ההתקשרות שלי לאנשים מחוצה לי.
כן.
אורן: אם אני משפר את עצמי במשהו, אז בזה איזנתי את המערכת? הבנתי שיש רשת כמו אינטרנט כזאת שכולנו שם מחוברים.
ואז בצורה ויראלית זה מתפשט בכל הרשת.
אורן: כן, אבל הכנסתי פעימה חיובית. זה מה שרציתי להבין, זה לא שלא הכנסתי פעימה חיובית, אלא שזה לא דו סטרי, זה לא שאם הכנסתי שקל, אני מקבל מחר מאה שקל. זה לא שאם לי יש בעיות פריון ושיפרתי את היחסים שלי לזולת, אז מחר אשתי תיכנס להריון. אבל בסך הכול איזנתי את המערכת.
גרמת לאיזון.
אורן: כן גרמתי להתקשרות, בין כוח הנותן וכוח המקבל, כן?
להתקשרות. אמת.
ניצה: זה כאילו שיש קופה כללית, ואני יכולה לשים מטבע בקופה הכללית.
זאת אומרת שאם הקופה הכללית הרוויחה, זה לא שבהכרח אני ארוויח באופן ישיר.
נכון.
אורן: נכון. ורק שיהיו מספיק פעמים בני אדם שמזינים את המערכת הזאת בפעימות חיוביות כאלה, אז בסך הכול המאזן של היכולת להתקשר או של אי היכולת להתקשר בין הכוח המקבל לכוח הנותן, שבסופו של דבר הם קובעים את מצב הפוריות או אי הפוריות, משתפר בצורה מערכתית.
נכון.
ניצה: אז עכשיו נסיים את השלב של הפוריות ונעבור לשלב הבא, שזה שלב שבו נניח שכבר נוצר הריון. זה כבר השלב שנוצר התהליך, התחיל להיווצר התהליך.
עד אז אנחנו נצטרך להשקיע המון ברפואה ובכל מיני דברים, במחקרים, ובכל זאת אנחנו לא נדביק בכך את הקלקול שהתרחש.
ניצה: זאת אומרת, למרות כל הטכנולוגיות המתפתחות וכל מיני המחקרים.
לא נספיק.
ניצה: זה לא יהיה מספיק.
לא. אפילו אם ניתן לכך את כל היכולת שלנו, כל הכסף, כל המאמצים, זה לא יספיק, כי הקלקולים הרבה יותר גדולים. איפה כאן נקודת המפנה לכאן או לכאן, נדבר על כך פעם אחרת.
ניצה: אז נאמר שהם הצליחו להיכנס להריון ונמצאים עכשיו בשלב ההתחלתי מאוד, וזה שלב שבו היינו רוצים לקבל את ההכנה. האישה כבר נכנסה להריון, איזה תהליך הכנה היא צריכה לעבור כדי להבין בכלל את החיים שצומחים בתוכה?
הייתי מתחיל הרבה לפני כן. קודם כל, מהרגע שהם בעצמם הגבר והאישה האלה נולדים, ועוברים טיפול בגן ילדים ובבית ספר, מה לימדו אותם, באיזה משפחה הם התחנכו, לְמה חינכו אותם, איך הביאו אותם למצב שהם מתחברים ביניהם, בשביל מה הם נכנסים לקשר, להקמת משפחה ולידת הילדים, הכול צריך להיות כבר מזמן, לא מעכשיו. זה לא שרק בגלל שהיא נכנסה להריון, אז אנחנו מעבירים אותה דרך כזה קורס ממשרד הבריאות.
ניצה: כן, כי יש לה מוטיבציה ללימוד.
לא, אין דבר כזה.
אורן: אנחנו לא יכולים להחזיר את הגלגל אחורה היא כבר בתחילת ההיריון.
אתם רוצים להתחיל מזה? בסדר.
אורן: היום נהוג לעבור קורס הכנה ללידה, כמומחה בתפיסת העולם האינטגראלי, אילו תובנות ודגשים היית מוסיף לזוג שמתחיל תקופת הריון?
אני בכל זאת חושב שבמצב הזה כבר מאד מאוחר, ואגיד לך למה. אישה שנכנסת להריון חושבת רק על הוולד שיש לה ברחם, כל המאמצים שלה וכל החיים שלה הם רק סביב זה. כאילו היא עצמה לא קיימת, היא קיימת רק עם העובר שגדל לה עכשיו בבטן. אין לה יכולת לחשוב על משהו או על מישהו אחר, ממש על כלום. היא עושה טובה גדולה ומאמצים גדולים כדי לתפקד, ובצורה מאוד חיצונית היא "מלבישה" על עצמה פרצוף רגיל, אבל בעצם היא נמצאת כולה בפנים. זה מה שהטבע מחייב. ולכן להתחיל בשלב זה את ההסבר על הקשר שלה עם העולם הגלובאלי, זה מאוחר.
אורן: אולי לא צריך לדבר איתה על העולם הגלובאלי אם זה לא מעניין אותה, וצריך לדבר איתה על הקשר שלה עם העובר כי זה מה שמעניין אותה, ודרך זה להקנות לה תובנות שבהן היא תרצה.
בצורה טבעית אנחנו מופעלים בדרגת החי, ובדרגת חי היא חושבת רק על העובר שנמצא בבטן שלה, ולא על כלום חוץ מזה. ובדרגת המדבר היא כבר חייבת לחשוב על העובר הזה כשייך לעוברים האחרים הנמצאים יחד ברחם הכללי, שזו הסביבה.
ניצה: צריך לזכור שיש להם עניין בתחילת ההיריון לגדל את העובר ולראות את כל השלבים.
הזוג צריך להבין שהעובר תלוי לא רק בהם, באם ובאב, אלא גם בכל העולם. הוא מקבל הזנה מכל העולם, הוא שייך למערכת אינטגראלית. ולא משנה שהוא נמצא בתוך האימא, המערכת משפיעה גם עליו, אי אפשר לנתק אותו, כאילו בגלל שהוא נמצא בתוך אימא כמו בתיבה, אין עליו שום השפעה. המערכת משפיעה גם עליה וגם עליו.
אורן: מה משפיע עליהם?
כל האנושות משפיעה עליהם.
אורן: איך?
דרך הרשת שבה כולנו מקושרים יחד.
אורן: אבל הוא עדיין לא יצור חי, איך זה משפיע עליו?
הוא חי. אם התפתח משני התאים שלהם התא שלו, זה נקרא שהוא חי, שהאישה נכנסה להיריון. אנחנו מכנים זאת "ג' ימי קליטת הזרע", "ימין, שמאל ואמצע". יש קו שלישי, משהו משותף בין אבא ואימא, וזה נקרא "יום השלישי". ולא מדובר באמת על ימים, אלה תנאים מיוחדים. ב- ג' ימי קליטת הזרע, מתחיל להיות עובר.
אחר כך יש את "מ' הימים" של יצירת הוולד. "וולד" הוא נקרא כשהוא כבר יצור, דמות מסוימת. מה קורה בארבעים הימים הראשונים? הוא מקבל את כל היסוד, את כוחות ההשפעה, וכוחות הקבלה שמייצבים אותו כאדם. מה יש בתוך הזרע? הוא מקבל מאימא סך הכל הזנה, אבל הוא מתפתח מהכוחות המשותפים שבין האימא והאבא שנכנסו לקשר ביניהם. הקשר שבין האבא והאימא, נעשה ביום השלישי של קליטת הזרע, והכוח המשותף הזה שביניהם, מתפתח במשך ארבעים יום.
מה מתפתח? כוח. והכוח הזה מייצב גם את צורת הבשר. הכוח שמתפתח הוא דרגת האדם, אדם מתפתח על ידי הדם, דם אימו, ובארבעים יום הכוח הזה יוצא לפועל.
יש כבר את כל מה שאחר כך ייצא לפועל תוך ארבעים יום, מתוך ההתנגשות בין שני הכוחות זכר ונקבה, שהאחד חודר לתוך השני. ויש גם התנגשות בין השליה, המקום שבו העובר נדבק לרחם ובין הרחם, ובין גוף האימא, כי העובר הוא גוף זר כלפי גוף האמא. וגם כאן יש התנגדות בין שני כוחות, מדובר בכוחות שפועלים ולא סתם בשר. וזה שאחר כך אנחנו רואים את הדברים האלה בפעולות כימיות זה ברור, אבל קודם בפנים הכוח עובד בפנים, ובכלל היווצרות החיים באה מתוך כוח. אנחנו עדיין לא יודעים מה קורה בתוך הזרע, בתוך הטיפה הזאת, אלה דברים שיותר ויותר נעלמים פנימה. זה כמו שאנחנו נכנסים לתוך מולקולות, ואחר כך לתוך אטום, ומה נראה בתוך האטום? כוח, אין אפילו חלקים, הכל מתאדה, נעלם, הכל זה כוח.
זה שאנחנו תופסים את הכוחות כשהם פועלים עלינו, דרך כלי הקליטה שלנו, בצורת חומר, אחרת לא היינו יכולים לתפוס אותם, זה משהו אחר. אבל ביסוד כל פעולה, כל דבר, כל מה שמתרחש, נמצא כוח. ואסור לנו להתייחס לכך בצורה לא רצינית. בואו נדבר על יסוד החיים.
לכן שני הכוחות האלה שפועלים, גבר ואישה בעולמנו, וגוף האישה המקום שבו העובר נדבק לדופן הרחם, והרחם עצמו בגופה של האמא. כל זה מדבר על היווצרות כוחות מנוגדים והקשר שביניהם למעלה מההתנגדות שביניהם. ההתנגדות הזאת קמה אחר כך כהתנגדות ממש בעת הלידה, כדי "לדחוף" את התינוק מתוך הרחם. אנחנו צריכים להבין שכל זה קשור גם לכוחות הפרטיים שבין גבר לאישה ובתוך האישה. הכוחות האלה קשורים גם לרשת הכוח הכללית. רשת שקושרת את כל בני האדם, שקושרת את כוחות העובר לרשת הכללית בדרגת האדם, בדרגת המדבר. והעובר ניזון מתוך הרשת הזאת דרך האמא.
אורן: מה פירוש "ניזון דרך אימא"?
האמא היא המתאם בינו לבין העולם הרחב, מבחינת הכוחות, ככוח ממש. ולא רק האמא, משפיעה עליו, לטובה או לרעה, אלא כל העולם משפיע עליו. איך זה שהילדים נולדים כל כך חכמים היום? אחרי כמה חודשים הם תופסים את כל מה שסביבם. מה הילד רואה בבית? שום דבר מיוחד, אבל יש לו מבפנים תפיסה, מאיפה זה נובע? מאותה רשת הכוחות. הוא מתגלה כהרבה יותר חזק, "חזק" הכוונה חכם, ערמומי, ההיפך מההורים שלו. ילדים ניזונים מהרשת הכללית, ברור שזה כך, אנחנו חיים בעולם של כוחות ולא בעולם של חומר. החומר הוא רק תצוגה חיצונית, אם נכנס לתוך חומר נראה כוח.
אורן: התובנה הראשונה שאתה נותן לזוג היא, "קחו בחשבון שכל העולם משפיע על העובר שלכם, ואל תחשבו שזה רק אתם ומה שקורה אצלכם בסלון או במטבח".
נכון, אבל אני לא יודע אם לדבר איתם על זה או לא. אני רק אומר שאם אנחנו רוצים לפתור את הבעיות, אין לנו ברירה אלא לגשת לעולם האינטגראלי.
אורן: העולם האינטגראלי נשמע כמשהו גדול ורחוק, אבל זוג שנכנס להריון סביר להניח שילך לקורס הכנה ללידה, מה אתה היית בוחר להקנות להם?
את הידיעה ששלום התינוק העתידי ושלום העולם זה היינו הך. אנחנו חיים בשדה של כוח, כמו כוח מגנטי, כוח אלקטרוסטאטי. יש כל מיני כוחות וכל מיני שדות, ואנחנו נמצאים גם בכוח המחשבה וגם הרצון, כוח המחשבה וכוח הרצון הכללי של כל האנושות, וכל אחד מייצר מתוכו את שני הכוחות האלה.
אורן: האם סך כל הכוחות האלה זה השדה הכללי?
נכון. השדה הכללי הזה חייב להיות אינטגראלי, מאוזן, פועל בהדדיות. שכל אחד יחשוב על האחרים וכולם יחשבו על כולם, זה נקרא "ואהבת לרען כמוך". המצב האידיאלי הזה נמצא בתוך הטבע כיסוד והוא מתגלה בפנינו, לאט לאט, ואנחנו כלפי היסוד הזה מרגישים את החיים שלנו.
על ידי זה שבכל פעם מתגלה הרשת האינטגראלית, אנחנו מרגישים כלפיה מי אנחנו, גרועים יותר, ניזוקים יותר, חולים יותר, וכולי. ההורים צריכים לדעת שהרשת האינטגראלית הזאת היא כל האנושות המקולקלת שפועלת עליהם וגם על העובר, וזה לא חשוב שהוא נמצא בתוך אימו, לא חשוב איפה הוא נמצא. ולכן הם צריכים בדאגה שלהם לעובר, לקבל בחשבון גם את התלות שלהם באותה המערכת הכללית. ובמידה שהם דואגים לעובר שידאגו גם שהרשת הזאת תקבל יתר האיזון.
אורן: איך?
על ידי המחשבות שלהם, על ידי היחס שלהם, ואולי בהשתתפות בשיחות שאנחנו עכשיו מכינים.
אורן: איך לתרגל את זה במחשבה ובמעשה?
בקצת הסברים על האדם, על העתיד, על ההיסטוריה, האבולוציה, על בחירה חופשית, ויחד עם זה סדנאות.
אורן: אז בוא נעשה תרגיל ספציפי, או סדנה ספציפית שמותאמת לזוג שנכנס עכשיו להריון, את התובנה הזאת, אחרי שהם שמעו אותה שכלתנית, אנחנו רוצים שהם יאחזו בה רגשית, מחשבתית, תוביל אותנו ספציפית לשם.
קודם כל הם צריכים לדעת שאם הם מתקדמים בהשכלה הכללית שלנו, זה משפיע גם על העובר. כי מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים על המערכת הכללית, לא על משהו לא טבעי, מלאכותי, שהאדם המציא מתוך השכל שלו. אלא אנחנו לומדים על המערכת הכללית של הטבע. ולכן כשהם לומדים, הם נעשים יותר מאוזנים, רגועים. ובהתאם לכך הם מבריאים את כל המערכות שלהם, ודאי שזה משפיע גם על העובר.
נתחיל כרגיל כמו שאנחנו בדרך כלל נותנים את סדרת השיחות שלנו לקהל. שזאת אבולוציה של האגו על ידי האגו, איך שהגענו לחברה האינטגראלית, במה תלוי הכוח שלנו עכשיו, הטוב והרע. איך אנחנו יכולים לאזן את שני הכוחות האלה, הטוב והרע, איך אנחנו מגיעים להרמוניה בינינו. במה הבחירה החופשית שלנו, בבניית הסביבה הנכונה. איך זה משפיע על כל אחד ועל כולנו יחד. מה מטרת הבריאה, כשאנחנו מביאים גם מהמדענים הוכחות לכך, וכן הלאה. אותה סדרה רגילה שבה אנחנו משתמשים בקורס הערבות.
ניצה: ניסיתי פשוט להיכנס להרגשה של אישה בהריון. בתור אישה בהריון, ברגע שהתרחקת להיסטוריה, זה נהיה לי פתאום רחוק. ברגע שדיברת על העובר הייתי 100% קשובה. מבחינתי האבולוציה מתחילה עכשיו בתוך ההיריון שלי, שם מתחילה האבולוציה.
השכלה כללית לא חשובה?
אורן: היא לא קשובה, אבל המשפטים על שלום העובר מאוד תפסו אותה.
ניצה: בדיוק, תלביש לי את זה על העובר. דרך העובר אני מקשיבה לכל.
אורן: למה שאמרת קודם אין קליטה, לא יעזור שנדבר, אין קליטה. כל מה שקשור לעובר שומעים, מה שלא קשור לעובר לא שומעים. זה הסטאטוס.
אני מבין. אני התכוונתי לזוג שבא.
אורן: כן זוג. אם זה לא לעובר, היא תיקח את בעלה הביתה. לגבי העובר, עד כה אמרנו כך, אם אתם מתקדמים בראיה הכללית הזאת, זה משפיע על העובר, זה מאוד מסקרן. אם תבינו את המערכת, את השדה הכללי, תהיו יותר מאוזנים, יותר רגועים, תהיה לכם יותר בריאות לעובר. גם זה מעניין. בוא נתרגל איתם אבל דרך העובר.
דרך העובר.
אורן: בדיוק. אבל תרגול ספציפי על שלום העובר.
דברנו על כך בשיחה הקודמת. שכמו שהרחם כלפי העובר, כך אנחנו צריכים לבנות את החברה האנושית כלפי הזוג הזה.
אורן: אז מה הם צריכים, בוא נדמה שאני וניצה הזוג, תוליך אותנו לאן שאתה רוצה, אנחנו איתך. אפילו תרגול מחשבתי, אנחנו בסדנה.
אז קודם כל אתם שומעים את כל הדברים האלה בתיאוריה. ואם הכל מובן, אז מסדרים אתכם בסדנה.
אורן: הנה התיישבנו.
ואז אתם מתחילים לדבר. אותו חומר שקודם השמענו לכם, ששמעתם, עכשיו אנחנו נותנים לכם שאלות לפי אותו חומר.
אורן: בבקשה, תן.
אילו כוחות, תחת אילו כוחות שגורמים לו להתפתח נמצא העובר. מה משפיע עליו להתפתחות טובה, ומה יכול חלילה לגרום לו התפתחות לא רצויה. אם נרחיב את המנגנון שמשפיע על העובר, למימדים יותר רחבים, זאת אומרת, לא רק הרחם של אמא, אלא המשפחה, באיזו צורה אתם צריכים להיות ביחס ביניכם, כדי לגרום על ידי הכוחות, זאת אומרת, היחסים ביניכם, יחס נכון כלפי העובר, שהוא ירגיש בעצמו שגם הרחם של אמא מקבל השפעה יפה מהיחסים ביניכם. שהתינוק הזה רצוי, שכבר עכשיו אתם מאוד אוהבים אותו, שאתם כבר מדברים אליו, שאתם מחכים לו וכולי. בקורסים האלה מעבירים זאת בצורה הרבה יותר יפה ממני כאן. אבל מדברים על כך שהם מייצבים את כוחות ההשפעה על העובר. זה כולל גם מוסיקה וכל מיני דברים שמלמדים את האישה.
אורן: יהיה יותר טוב אם תדבר אלינו.
סך הכל הזוג הזה נמצא בסביבה יותר רחבה ומושפע ממנה. מה היא הסביבה? הסביבה של הקרובים, החברים, מקומות עבודה. איך אפשר לייצב את הסביבה הזאת, כדי שהיא תשפיע בצורה יותר יפה על הזוג, ומהזוג על הרחם, ומהרחם לעובר. איך לסדר את השדה של הכוחות האלו שכולם יהיו בכיוון אחד, בכיוון הטוב והמטיב כלפי העובר הזה, הנברא? אנחנו צריכים לייצב כאן את מה שהטבע לא ייצב. הא-לוהים שכח לסדר לנו את המנגנון הזה בצורה יפה. הוא השאיר זאת לנו, אז אנחנו צריכים לעשות זאת.
אורן: אז מה אנחנו צריכים לעשות?
צריכים לעשות חברה יותר יפה, במעגל יותר רחב. גם בעבודה, גם עם הקרובים, עם הכל. ונלך עוד הלאה, גם במסגרת המדינה, ובמסגרת העולם.
אורן: איך אני עושה זאת במסגרת המדינה?
אתה חושב, כי זה כוח, הוא לא מוגבל.
אורן: אני לא צריך לעשות, אני צריך לחשוב?
ניצה: במחשבה?
ודאי. אתה לא צריך עכשיו לרוץ בכל העולם, ולארגן כאלו סדנאות.
ניצה: נרגעתי.
אורן: אז מה אני כן צריך?
אתה צריך לחשוב עד כמה שזה טוב.
אורן: מה טוב?
אם העולם כולו יהיה מסודר כמו הרחם סביב התינוק העתידי שלך. לא יותר מכך, דבר פשוט.
ניצה: לדמיין את זה?
ממה שקורה בתוך אשתך, תנסה לחשוב איך זה יהיה בכל העולם. איך אנחנו נמצאים בתוך רחם יפה, טוב, שאנחנו עיצבנו אותו.
אורן: לצייר זאת בדמיון, זו עבודה של ציור בדמיון?
כן, ולהחזיק אותו כל הזמן.
אורן: מה זה כל הזמן?
כשאתה רוצה שזה יקרה כל הזמן.
אורן: לחזור לציור הזה?
כן, אתה רוצה שכל העולם יהיה מחובר בצורה יפה, הדדית, וכולם יגרמו לכולם רק ביטחון, יחס טוב חם, הדדיות, זה מה שנקרא ערבות.
אורן: זה תרגול פרקטי?
כן, לטובת העובר שלך.
אורן: לטובת העובר?
כן, אתה עושה כך עם אשתך, חושב על העולם ואני אומר לך שזה תיקון גדול.
אורן: מה לחשוב עליו?
שיהיה לו טוב בעולם טוב, שכך אתה רוצה שיהיה. כי בסך הכל הוא בינתיים ברחם בדירה זמנית, וכשהוא יוצא החוצה, ולאיזה עולם הוא יוצא, הוא יגיד לך תודה על זה שילדת אותו?
אורן: בעולם של היום, לא.
אז אתה צריך לדאוג, הדאגה הזאת היא כבר השפעה. אתה כבר מסכים לכך. הלוואי שכל הנשים בעולם יקבלו שיחה או כמה שיחות כאלה לפני הלידה. ולא רק הנשים אלא גם הגברים.
ניצה: האם יש חשיבות לשלב של ההריון. קודם דיברת על 40 הימים הראשונים, שהם ממש העבודה של הכוחות. האם זה משמעותי מתי?
רצוי מהתקופה הראשונה לגמרי.
ניצה: ממש מהתחלה.
במשך כל תשעת החודשים, אם יש לנו אפשרות למה לא?
אורן: בינתיים יש לי רק תרגיל אחד. אני אתאר אותו ותגיד לי אם אני צריך להסתפק רק בו, או שאתה רוצה להמציא לי עוד תרגיל?
אני אמציא לך המון תרגילים, כי אני רוצה שעכשיו בזמן ההיריון, כשאתם נמצאים בידיים שלי, כי אחר כך אתם תברחו, אני רוצה להעביר לכם גם את כל התהליך קדימה. כי עכשיו אתם מוכנים לשמוע גם על תקופת ההנקה, ואחר כך על תקופת הקטנות, ואחר כך על בית הספר, הכל. אני יכול להעביר לך עכשיו את כל הגישה הזאת לחיים. שהכל זה אחד, עכשיו לא קשה לך לתפוס את הדברים האלה. זה אותו רעיון, רק שהוא יותר מתרחב, יותר עוצמתי, אבל אם אתה תופס אותו זה מה שאני צריך. בינתיים אתה משתנה, אתה נמצא בסדנאות, אתה נמצא בפעולות פנימיות, וזה מה שאני צריך לעשות. אני הופך את התהליך של לידת תינוק גשמי לתהליך הלידה הרוחני שלך, אני רק לא מספר לך את זה.
אורן: אז אל תספר לי. בינתיים נתת לי תרגול אחד לעשות בבית כל ערב עם אשתי. אני צריך לשבת לידה, ולחשוב איתה, או אפילו אולי בעבודה יבואו לי כאלה מחשבות, שאם אני רוצה שלעובר הזה שמתהווה בבטן של אשתי יהיה טוב, אני עכשיו צריך לצייר את העולם הטוב שלתוכו הוא נולד. איזה מין עולם זה, אילו מערכות יחסים יש בו, איך אנשים מתייחסים אחד לשני. אני בעצם מתנתק מתמונת העולם שאני מכיר, ואני מנסה לצייר לי את העולם הכי טוב שהייתי רוצה, אני מנסה להמחיש את האידיאל של ואהבת לרעך כמוך, כקוד החיים בעולם שאני רוצה שהילד שלי ייוולד אליו?
בטח, כי זה המצב הכי טוב כלפי העובר.
אורן: זה תרגיל מספר אחד. להיות רק בו כל הזמן? כל פעם שיש לי אפשרות לתרגל רק אותו? או שאתה רוצה לתת לי עוד תרגיל, יכול להיות שיהיה לי זמן לעוד תרגיל.
הוא היסוד של הדברים, אחר כך אנחנו בודקים האם אנחנו יכולים להיות בכך כל הזמן. ואז אתם באים ואומרים, "בשביל העובר שלנו אנחנו יכולים לחשוב כל הזמן, חיכינו לו כמה שנים, ועכשיו סוף סוף אנחנו כבר מחכים שייוולד. שהכל יהיה בסדר, שלא יהיה שום דבר. בעוד חודש אנחנו צריכים לעשות בדיקה כזאת, בעוד חודשיים כזאת, וכולי. אבל מה שאתה אומר לנו על העולם, על כל הדברים האלה אנחנו חושבים, חושבים" אתה יודע, כמו שבדרך כלל עונים. ואני אומר לכם, אם אתם רוצים שהכל יהיה בסדר, אתם חייבים לחשוב על העולם ואפילו עוד יותר מאשר על העובר. "חבריך קודמים" כך כתוב. זאת ממש בעיה, אפילו שאתה יודע שזה לטובת העובר אם תחשוב כך, אבל אלה שני כיוונים מנוגדים. איך אני אחשוב רק לטובתו, לטובתם, וזה יהיה לטובת העובר שלי, איך אני יכול? כאן מתחילה להיות ההתפתחות נגד היצר, ואני חייב לקשור את שני הכיוונים האלו כאחד. איך? פשוט מאוד, אני צריך להגיע למצב, שכולם הם כמו העוברים שלי. כולם נמצאים ברחם שלי, אני כבורא, אני כאמא, אני כרחם, והם כולם נמצאים בי. את זה אני לא אגמור בתשעה חודשים.
אורן: עוד לא הבנתי את תרגיל מספר שתיים. מה אני צריך לתרגל?
לדבר על כך בתוך המעגל, האם זה אפשרי, האם זה לא אפשרי, כמה כן?
אורן: תגדיר תרגיל מעשי לתרגול. אני גם לא יודע אם זה יהיה בתוך המעגל. נניח שאני עם אשתי. תן לנו שיעורי בית מספר שתיים.
עד כמה העולם צריך להיות מתוקן באהבה הדדית, כדי שלא יהיה הבדל בין איש לרעהו. כמו שעכשיו אין הבדל בינינו לעובר ושכך אנחנו צריכים להתייחס לכולם בעולם, הייתכן?
אורן: לא הבנתי את השאלה לדיון. זה דיון בינינו?
כן, כמה אנחנו רחוקים מלחשוב על העולם כמו על העובר שלנו.
אורן: זה לא יוריד לנו את מצב הרוח, אולי יש תרגיל שלישי?
בסדר, שיהיה מיד תרגיל שלישי.
אורן: שהוא מה?
אמנם זה דבר לא מציאותי, אבל כמו שבזמן תהליך הלידה קורה לנו נס, כך יקרה לנו נס גם עם תהליך הלידה בדרגת האדם. שכשייוולד התינוק שלי, ואני אקבל תעודת לידה, יחד איתה אני אקבל את תעודת הלידה ללידה הרוחנית שלי.
אורן: מהי הלידה הרוחנית שלי?
שאני איוולד. בינתיים במשך תשעה חודשים אני עובר קורס שבסופו גם אני נולד. במה אני נולד? בכך שאני מתחיל לגלות שנוצר בי כוח השפעה, יחס יפה לזולת.
אורן: נגמר לנו הזמן, תודה לכם שהייתם איתנו. גם אם אתם לא בהריון, יש לכם שלושה תרגילים לביצוע, תחזרו על התכנית ותתחילו לתרגל. שיהיה לנו בהצלחה, עד הפעם הבאה לידה קלה. כל טוב ולהתראות.
כיצד יכולה האם להועיל לעוברה ברמה המחשבתית ובאיזה אופן נוכל כהורים לאפשר לצאצא ביטחון בחיים? הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיחה עם אורן לוי וניצה מזוז
נושא: לגדל עובר מאושר
עלינו לחשוב על העובר, להתייחס אליו כאל מבין ומרגיש, לברר מהו הטוב שאנו רוצים עבורו
- מה זה "הכי טוב"? מהו אותו עולם מושלם שאני מאחל לעובר שלי? הרמוניה עם הזולת
- כל המחשבות שלנו עוברות לעובר
- לצייר את גן הילדים שהייתם רוצים עבורו, את היחסים מהאחרים אליו, בבית הספר וכו'
- אימא לא מאחלת לילד שלה להיות מיליונר, אלא פשוט שלא יחסר לו כלום בגשמיות וברוחניות. שיהיה לו סיפוק
- מיליון דולר בחודש משגעים את האדם ומוציאים אותו מאיזון
אם אני רוצה שהילד שלי יהיה שמח ובטוח- חובה שגם לסובבים אותו לא יחסר כלום
- לחשוב על כך שלכל העולם לא יחסר כלום
- מה מביא יותר ביטחון, מיליון דולר או דאגה הדדית?
- כמו שברחם העובר מקבל כל מה שמגיע לו מהסביבה שלו, כך גם צריך שיהיה במהלך חייו
בעולם מתוקן אישה אמורה להרגיש לאורך ההיריון יותר ויותר טוב
- מדוע התרגילים המחשבתיים עבור חיי העובר באמת ישפיעו על חייו
- לאחר שמבררים מה טוב לעובר שלנו, אנחנו מחפשים/בונים סביבה חברתית כזו בפועל
- כיצד להבטיח שלום לעובר שלך? רק על ידי כך שהסביבה תהיה בשלום
- באיזה שלב העובר מרגיש את הגבר? לאחר 40 יום
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו התחלנו לדבר לאחרונה על הריון ולידה, נושא מרתק שרובנו נתקלנו בו אפילו יותר מפעם אחת במהלך החיים. ושמנו לב שהשיחות על ההיריון ועל הלידה הוליכו אותנו להבין כל מיני דברים על החיים שלנו כאנשים בוגרים. לא רק כאבא, אימא ותינוק קטן שיוצא, אלא על החיים שלנו ואיך אפשר לקחת אותם ולהיוולד אל חיים חדשים. אנחנו רוצים מאוד להמשיך בזה, הרגשנו שפתחנו דלת לאיזה אוצר עצום שמתוכו נוכל להכיר את עצמנו, את הילדים שלנו ואת החיים שלנו באור חדש. מהמקום הזה אנחנו רוצים להתקדם, וגם את השיחה הזאת להקדיש להריון ולידה.
ניצה, במה נתמקד היום ובאיזה זווית את רוצה שניכנס? הייתי רק רוצה להוסיף, שאני מאוד התחברתי למשהו שפיתחנו פה בשיחה האחרונה שלנו, שבה דיברנו על כך שכאשר בני זוג נכנסים להריון, הם מאוד מאוד קשובים לכל מה שיכול להועיל לעובר שלהם, להבטיח את שלומו. זה מצב מאוד מאוד עדין שאישה בהריון, הגורל שלך לא בידיך מה שנקרא, וזה הופך את בני הזוג, לצורך העניין אותי ואת ניצה, למאוד מאוד קשובים. ואז דיברנו על כך שדרך הדאגה הטבעית שיש לנו לעובר שמתפתח בתוכנו, אנחנו יכולים גם להתחיל לפתח את המודעות שלנו. וכך בעצם באיזשהו תהליך מקבילי, גם העובר יגדל בבטן אמו, וגם אנחנו נוכל לפתח את המודעות שלנו ולגדול ביחד איתו, כבני אדם בכלל. זה משהו שמאוד מאוד קוסם לנו, והיינו רוצים באמת לעבור את תהליך ההתפתחות של המודעות הזו, וניצה תמקד אותנו.
ניצה: השאלה הראשונה אחרי הפתיח הזה היא כך, אנחנו נמצאים כרגע באמת בשלב מאוד מאוד מוקדם של ההיריון, והשאלה הבסיסית היא מה אני כאישה צריכה לדעת כדי להשפיע בצורה הטובה ביותר על העובר?
לשיר לו, לספר לו סיפורים יפים, לדבר עמו, להתייחס אליו כמו לגוף חי, שמבין, מרגיש, למרות שרק נודע לך שאת בהריון. זה בעצם העיקר. לחשוב איך היית רוצה למלא אותו בכל טוב שיש, בדרגת חי ובדרגת המדבר. זאת אומרת, במילוי מהחיים הגשמיים לפי מה שצריך החלק הזה שמתפתח בך, ומהחיים היותר גבוהים, חיי האדם, חיים רוחניים. מה הציפיות?
הדברים האלה משפיעים מאוד. אנחנו לא מבינים בדיוק את המערכת שאנחנו נמצאים בה, כולנו קשורים יחד, ואימא ודאי קשורה בצורה שלמה עם העובר שבה, ובעצם כל העולם עובר בזה איזה שינוי, לא רק אישה או זוג, גם הקרובים. ואם אנחנו נמצאים בעולם האינטגרלי, אז ודאי שאנחנו צריכים לחשוב מה ייצא מהעוברים שלנו.
ובעצם הצורה הטובה והקלה ביותר לשנות את אנושות, זה להתחיל מהחשיבה שלנו על העוברים. כי אם אנחנו חושבים עליהם בצורה הטובה, היפה, הטבעית, האינסטינקטיבית, כפי שהטבע מחייב אותנו לחשוב טוב כלפיהם, אז עלינו רק לבדוק מה זה נקרא הכי טוב שאנחנו רוצים. מה הייתי רוצה שיהיה לאותו התינוק כאשר הוא ייוולד, יגדל ויהיה גדול, איזה סוג חיים אני מאחל לו? אני חושב שרובנו נסכים שלא את החיים שלנו, אלא חיים טובים יותר, יפים יותר, נוחים יותר, המסודרים בהרמוניה.
כבר עכשיו אנחנו צריכים לחשוב על הדור הבא, פשוט מאוד רק לחשוב, אפילו לא לעשות כלום. רק החשיבה שלנו, המחשבות, הרצונות, הציפיות שלנו כבר יתחילו לעבוד ולבנות את החיים החדשים. נתחיל מהדבר שהוא הכי חופשי כאילו, ולא דורש מאיתנו שום מאמץ חוץ מאשר בצורה טבעית לחשוב טוב על מי שהכי קרוב לנו. אני חושב שבזה היינו מתקנים מאוד את העולם.
אורן: אתה כבר סבא, אבל נניח שאתה עכשיו זוג צעיר, והייתה לך אפשרות לבצע את המשימה המחשבתית שנתת, לצייר את העולם שאליו היית רוצה שהילד שלך ייוולד, איך היית מצייר אותו? תצייר לי אותו.
איזה זוג צעיר יודע משהו? הרי הם עושים ילדים כשהם בעצמם עדיין ילדים. צריכים לקחת את כולם לחינוך. כל אחד שנמצא במחשבה על העתיד, להוליד, לפתח, לגדל דור חדש, הוא חייב לעבור בעצמו טיפול. ולא מקבלים אישור לעשות ילד לפני שעוברים את הקורס.
אורן: עכשיו אנחנו במסגרת של קורס. ונתת לנו תרגיל מחשבתי ראשון, בואו נחשוב הכי פתוח, לשחרר את כל האזיקים, מה זה נקרא הכי טוב?
מה זה נקרא עולם מסודר, עולם יפה, עולם מושלם? לפי חוקי הטבע אנחנו יודעים שהטבע הוא אינטגרלי, כבר דיברנו על זה בהרבה תכניות, ואנחנו רוצים לבנות את החיים שלנו, את החברה שלנו, שתהיה בהתאמה לטבע. ואם אנחנו חושבים בצורה כזאת למשל על עושר ואושר, בע' ובא', אז אנחנו רואים שיכול להיות שאלה דברים לגמרי מנוגדים זה לזה. שכל המחלות וכל הדפרסיה, הייאוש וכל מקרי ההתאבדויות נמצאים באירופה, איפה שחיים יחסית הכי טוב, ובסקנדינביה אפילו עוד יותר, ושם בכלל הטוב ביותר. ואלה שנמצאים באפריקה, הם חיים ומרוצים מהחיים.
זאת אומרת, השאלה היא מה זה נקרא "חיים טובים", במה הם תלויים? הם תלויים במצב רוח, בהרגשת היחס היפה בחברה היפה, בהרמוניה עם הזולת, בכך שאני פשוט מרוצה מהחיים. כמו שאתה מספר לנו על המושב שבו גדלת. ולא כמו שעכשיו אתה לא רואה את השכן שלך, שיישרף, ועוד משהו שם.
אנחנו צריכים לחנך את ההורים שהם יידעו על איזה עולם נכון הם צריכים לחשוב כלפי אותו העובר שמתפתח בהם.
אורן: אנחנו יכולים גם לדבר על זה בינינו וגם בקורס, זה לא רק אימא לבד?
בסדנה, בהרצאות, לראות שיחות על זה, סרטים, וכל מיני דברים. כמו שהטבע דואג לעובר במי אימו, כך אתם צריכים לדאוג לעובר בצורה האנושית. הטבע דואג בדרגת חי, ואתם צריכים להשלים את זה בדרגת המדבר. וזה מאוד חשוב. יש על זה הרבה סקרים, למשל כולם אומרים שהכי בריא לנגן לו מוצרט, וכן הלאה.
ההשפעה הרוחנית מה שנקרא, עוברת באמת בין כולם, ולא חשוב אם אתה נמצא אלף קילומטר ממני או אתה נמצא כעובר בבטן של אשתי. אני מדבר כך כי אלה עובדות.
ניצה: איזה סוגים של השפעות בדרגת מדבר אני כאימא יכולה לתת לעובר? אתה מדבר פה על כך שהטבע נותן בדרגת החי ואני צריכה לתת בדרגת המדבר.
כן.
ניצה: תן לי דוגמאות, חוץ ממוזיקה, חוץ מדברים מהסוג זה, מה עוד?
אנחנו מדברים על מחשבות. כל המחשבות הללו עוברות לעובר, ובכלל אל כל העולם, אבל במיוחד אליו, כי הוא ודאי שמרגיש בצורה אינסטינקטיבית ישירה.
ניצה: איזה סוג של מחשבות אני צריכה לחשוב?
מחשבות חיוביות, זה ברור. ומחשבות על העתיד הטוב שלו, שאת דואגת לו, חושבת עליו, ועל העתיד הטוב שלו, מילדות והלאה. אנחנו במחשבות בונים את המציאות, בונים את העתיד, ולכן כדאי לנו להעביר על זה קורסים. ובזמן הזה שבו אנשים נמצאים בהתפעלות, בהתרגשות עלינו להשתמש ברצון שלהם להיטיב לעובר. אנחנו צריכים בזה לקדם אותם בעצמם.
אורן: צריך ממש לצייר את העתיד הטוב שלו מילדות ועד בגרות? ממש כאילו להסריט את הסרט העתידי של החיים שלו לפרטי פרטים?
אם אתה תשאל מוזיקאים, אז הם יגידו לך שאתה חייב לנגן לעובר מוזיקה.
אורן: כבר יודעים את זה. אבל אני שואל משהו אחר. אתה אמרת, לצייר בעיני רוחנו את העולם שאנחנו רוצים שיהיה לו, את החיים שיהיו לו, וגם בשלבים, מילדות והלאה.
כן.
אורן: אז אנחנו כאילו לוקחים דף ומציירים לו חיים?
כן, ככה, שאתה חושב על העתיד שלו.
אורן: ממש בפרטים, או בכללות שיהיה לו טוב, ש"יהיה לך טוב בני היקר או בתי"?
זה כמו שאימא שרה לתינוק שלה שיר, והיא אומרת לו, אתה קטן ומתי שתהיה גדול אז אתה תהיה כזה וכזה, וכשתהיה עוד יותר גדול אתה תהיה כזה וכזה. שירים מסוג כזה שבהם היא מאחלת לו את החיים, שהוא יגדל ויהיה איש גדול וחזק. זה הכל פועל. אנחנו לא מבינים ולא מודעים עד כמה אנחנו בזה ממש מפעילים את הכוחות, ובפרט הרצון הגדול הזה כמו שיש בזוג ובאימא במיוחד, הוא מאוד חשוב. חוץ מזה, כשהם עוברים את הטיפול שלנו, את הלימוד שלנו, הם בעצמם משתנים.
אורן: אפשר עוד לשאול על הנושא הקודם? זה מאוד מעניין. אני אגיד לך מה הבנתי ותגיד לי אם אני מבין. אני ואשתי מתחילים עכשיו גם לחשוב כל אחד בפני עצמו גם לדבר בינינו, לצייר ממש בפרטי פרטים את החיים שאנחנו רוצים שיהיו לעובר שלנו אחרי שהוא ייוולד.
כן.
אורן: אנחנו צריכים לצייר אותו שהוא קטן, שהוא תינוק.
באיזה גן אתם רוצים שהוא יהיה. מה היחסים שיהיו בינו לילדים האחרים בגן, כי זה העיקר. אני לא מדבר על המאכלים שם והצעצועים, זה ברור.
אורן: מה העיקר?
העיקר זה דרגת האדם שאנחנו רוצים לפתח בו.
אורן :מה פירוש?
יחס בינו לבין האחרים, עד כמה הם יהיו בהרמוניה, בהדדיות, בחיבור. עד כמה הוא יהיה בחברה בטוחה, aמשלימה אותו, מחזיקה אותו, מבטיחה לו את העתיד הטוב. זה החשוב. אם הוא ייכנס לחברה לא טובה אז לא יעזור לו גם אם נחשוב עליו אלף שנה, כי החברה תקלקל אותו תוך כמה ימים וזהו, והוא לא ישמע בקולי. אני צריך לחשוב כל הזמן על החברה, כי השפעת הסביבה היא ההשפעה הכי חזקה על האדם, בפרט על הילדים.
ואני רוצה אם כך שהסביבה תהיה כמה שיותר טובה, מפני שהיא תשפיע על הילד שלי.
אורן: מה פירוש "טובה"?
טובה זה נקרא שאיש עוזר לשני, שלא מרביצים, לא גונבים, לא מדברים בצורה גסה, אלא בצורה מחונכת, משלימה, יפה, ונמצאים בהרמוניה עם הטבע. לא שכל אחד רוצה לגנוב מהשני ולנצל את השני, אלא כולם צריכים להיות טובים, יפים, מסתפקים במועט בחיים הגשמיים, העיקר שחיים בהתפתחות יפה, הדדית, בביטחון וסיפוק נפשי.
מה אנחנו רוצים לילדים שלנו? אנחנו רוצים שהם יהיו גדולים ואכזריים? אנחנו רוצים שהם יהיו הכי חזקים? שיקרעו את העולם וינצלו את כולם? לא. אנחנו דווקא רוצים שיהיו להם חיים שקטים. וחברה טובה, זה העיקר. חברה טובה ובטוחה וחיים צנועים.
אורן: מה זה צנועים?
צנועים, זאת אומרת נורמאלים. שיהיה לך את מה שאתה צריך וזהו, ולא שאתה צריך עכשיו להשתגע בכל העולם עם המיליונים שלך, ולא יודע עם מה. לא, אימא לא רוצה את זה לילד, היא רוצה שהילד יחיה חיים כמה שיותר בטוחים, מסופקים, בגשם וברוח.
אורן: בציור שאני מצייר, לא הייתי מאחל לילד שלי חיים צנועים, הייתי רוצה חיים בטוחים, מסופקים. ואתה אמרת, להסתפק במועט.
מהם חיים צנועים? בעיניי הכוונה היא שיש לו כל מה שהוא צריך לחיים, בביטחון, במזון, וזה העיקר. זאת אומרת, שיהיה בבטחון, ובסביבה טובה, והוא מסופק מזה. זה נקרא "עשיר השמח בחלקו", קודם כל את זה. השאלה היא, למה לא לבקש יותר מזה? כי אם יגידו לי, "למה אתה לא מאחל לילד שיהיה לו מיליון דולר בחודש, מה אכפת לך?" נניח שאם תרצה כך אז יהיה לו מליון דולר בחודש, אני הייתי חושב פעמיים.
אורן: למה?
כי אני יודע שזה מקלקל, מקלקל את החיים. למחרת הוא יהיה כבר במחשבות, בטרדות, "מה אני אעשה עם המיליון הזה, לאן אני אכניס אותם, לאיזה חיסכון או איך אני אבזבז אותם, איפה אמצא קרוב אלי כל מיני מקומות שבהם אני יכול ליהנות מהמיליון דולר האלה, כמו לאס ווגאס או משהו כזה".
בשביל מה לי את זה, אף אחד מאיתנו לא רוצה שזה יהיה לילדים, אף אחד. בצורה אינסטינקטיבית, בואו נלמד, אולי גם לעצמנו אם אפשר, אבל לפחות להם. אם אנחנו נבנה להם כזאת סביבה, וזה בכוחנו, לפחות לדור הצעיר, אז זהו, פתרנו את הבעיה. אז לפחות הם יחיו טוב.
אורן: אז מיליון דולר אתה לא רוצה.
לא רוצה לאף אחד, לא מאחל לאף אחד.
אורן: אז אנחנו נלמד על דרך השלילה. מיליון דולר בחודש נראה לי שאני מסכים איתך, גם אני לא רוצה לילד שלי. זה משחית אותו, זה משבש אותו, משגע אותו, מוציא אותו מאיזשהו איזון.
כן.
אורן: זה מה "לא", הדוגמה ברורה לחלוטין. ומה כן? אמרת מה לא, תן לי בקצה השני, מה כן. אם היו אומרים לך לבחור דבר אחד, משאלה אחת בטוח תהיה בשביל הילד, אז מה היית מבקש?
אני מבקש בשבילו מה שאדם צריך כדי לספק את החיים הגשמיים שלו בצורה שלא חסר לו דברים הכרחיים לחיים. במילה הכרחיים הגבולות מאוד רופפים, אבל הכרחיים זאת אומרת, מה שהאדם המודרני צריך, בית, אוטו, מקצוע, משפחה, בריאות, חיים נורמאליים, משכורת נורמאלית, חופש, נופש, כל מיני דברים. נניח כמו שמשפחה היום כאן אצלנו מרוויחה עשרים אלף שקל, חמש עשרה אלף שקל אפילו.
אורן: אמרת, יש לכם תרגיל, אתם מתחילים להסריט את חיי העובר על ידי זה שאתם מציירים לו את העולם המושלם.
אני לא חושב שמשפחה צריכה יותר.
אורן: אבל זה מה שהיית מאחל לילד? יש לך עכשיו עובר בבטן, זה מה שאתה מצייר לו, שיחיה כמו מעמד הביניים?
זה אפילו ביניים טוב.
אורן: ביניים טוב.
כן.
אורן: אני מתרגם את זה למלל אחר, שלא יחסר לך שום דבר שבאמת צריך בחיים.
כן.
אורן: טוב. אבל זה מה שהיית מאחל לו? את זה חובה שיהיה, אבל מה בטוב? אמרת מה בטוב תיתן לו?
כל היתר, התפתחות פנימית. בשביל מה הגוף צריך יותר? אז הוא יהיה טרוד באיך לבזבז את זה, איך למלא את זה, איך לעשות. תהיה לו הטרדה במקום הלא נכון, חומרי.
אורן: שלא יחסר לך שום דבר בחומריות.
כן.
אורן: זוהי דרישה ראשונה.
כן, הכוונה אישה טובה, ילדים בריאים, טובים, בית, אוטו, עבודה. כל הדברים האלה.
אורן: זוהי דרישה ראשונה, כאילו מצד המינימום.
לא מינימום, זוהי דרישה בגובה החי, בדרגת החי.
אורן: מה פירוש?
בדרגת העולם הזה.
אורן: לא הבנתי. שלא יחסר לו שום דבר חומרי.
כן.
אורן: אבל יש לך עוד דרישות. זה כאילו הבסיס, האדמה שציירת בחיים שלו העתידיים האלה. שלא יחסר לו כלום. ומה הלאה.
לא, חכה. אם אני רוצה שכך יהיה ושלא יחסר לו כלום, אז הוא צריך להיות מחונך לפי זה. שהוא לא ירצה יותר מזה בגשמיות. אז אני צריך לדאוג לחינוך שלו, שהוא באמת לא ירצה יותר מזה, ושבזה הוא יהיה השמח בחלקו. וזה החלק הטוב אני חושב.
אבל כדי לתת לו דבר כזה בביטחון, אני צריך שגם לשכנים יהיה לפחות אותו דבר, גם בגשמיות וגם בחינוך.
אורן: מה פירוש?
מה "מה פירוש"? אני צריך שלכל החברה יהיה אותו דבר, את המינימום הזה, כמו שאתה אומר, ושכולם יסתפקו בזה ויהיו שמחים.
אורן: למה, מה הקשר לאחרים? דיברנו על החיים של העובר שלי.
כי זה מבטיח לו חיים נורמאליים בין שכנים נורמאליים, לא כמו שאתה עם השכן שלך. אנחנו מדברים על ביטחון, סביבה יפה, ילדים שהוא יכול לשחרר מהבית לשחק בחצר ובכל מקום, כך ממש כמו שפעם היה במושב.
אורן: איך אתה מבטיח לו ביטחון? את זה אני חושב שכל אדם ישמח לשמוע. הבנתי את הדרישה הראשונה, שלא יחסר לו שום דבר חומרי. דרישה טובה, כולנו איתך. דרישה שנייה היא שיהיה לו ביטחון.
כן.
אורן: תצייר את זה.
אם יהיו סביבו אנשים כמוהו, מרוצים בחלקם, לכולם יהיה מה שהם צריכים בגשמיות, לא רוצים יותר כלום, אף אחד לא דורש ולא שם עין רעה על השני, אז כולם חיים מצוין.
אורן: איך תגרום לכך שאף אחד לא ישים עין רעה על השני?
זה על ידי החינוך, אמרתי. מילת קסם, נעזוב אותה בינתיים.
אורן: כן, כי זה אמצעי, אבל אנחנו עכשיו מציירים תמונה. אנחנו לא מתעמקים כל כך במה צריך לעשות, אנחנו רק מציירים. אמרת, יש לכם עובר בבטן, קבלתם כרטיס, אני עכשיו מלמד אתכם איך מציירים לו חיים, במחשבות.
אני רוצה שהוא יחיה בעולם שכולו כזה.
אורן: מה זה "כזה"?
כמו שעכשיו ציירתי למשפחה שלו, שכולם יהיו אותו דבר.
אורן: כמו שלא חסר לו שום דבר חומרי והוא גם שמח בחלקו מבחינה פסיכולוגית, שכך יהיו גם כל האנשים סביבו.
כל העולם. לא סביבו, כל העולם.
אורן: כל העולם. כל העולם כזה.
כן. הביטחון, השמחה, הבריאות, הכל, מה שיוצא מזה זה הדבר הטוב.
ניצה: זאת אומרת, בהתחלה אני מתמקדת במחשבה שלי על העובר שלי וחושבת על כל הטוב שלו.
כן, ומההכרחיות הזאת את מגיעה פתאום לכך שאת חייבת לדאוג לכל העולם.
ניצה: כי שלום התינוק שלי תלוי בשלום העולם.
שלום האדם ושלום העולם זה היינו הך. יופי.
ניצה: כדי שהוא יקבל מקורות השראה ויוכל להתנהל בביטחון כמו שאמרת, אז עכשיו אני צריכה לאחל את מה שאני מאחלת לעובר שלי, לכולם.
כן.
ניצה: במחשבה. זאת אומרת, אני מתחילה מזה שאני מדמיינת כמה טוב לעובר שלי, ואיזה חיים טובים ונוחים ונעימים כמו שאמרת, נעימים ברמה שלא יחסר לו כלום. ואני מאחלת לו התפתחות פנימית, שתכף תסביר לנו למה זה כזה חשוב, ואז אני עוברת לכך שאני מדמיינת שאני מאחלת לכולם אותו דבר.
אותו דבר. כן.
ניצה: ואני לא עושה את זה כי אני נחמדה.
מתוך הרצון האגואיסטי שלך לספק עתיד בטוח וטוב לעובר שלך. ודאי.
ניצה: כי כשאתה דיברת על סביבה, על מגורים, אני כבר חשבתי שאולי אנחנו צריכים לעבור דירה לאיזה מקום אחר.
לא, לא חשוב איפה הדירה. את מדמיינת עולם שכולו ממש סטנדרט אחד.
אורן: עוד שאלה, רגע לפני שעוברים הלאה.
קודם שללנו את המיליון דולר לחודש, כי אמרנו שזה יוציא את הילד מאיזון וזה ישגע אותו. אחר כך אמרת, בשביל מה אני צריך בשבילו מיליון, בעצם מה שאני צריך זה שלא יחסר לו שום דבר.
כן.
אורן: ואז הוספת, "ושיהיה לו בטחון", למעשה שכל הזמן לא יחסר לו שום דבר, שהוא יהיה רגוע ובטוח שיש ושזה יהיה.
כן.
אורן: אני רוצה לשאול שאלה לפני שאנחנו פשוט קופצים לתמונה הבאה. הרבה אנשים חשים שאם הם היו יכולים להבטיח לילד שלהם את אותו מיליון, אז זה מה שהיה מקנה לו בטחון.
כן, בטח שחושבים כך.
אורן: ואתה שללת את זה ואמרת, שמליון דולר לא כדאי לי לאחל לו, זה רק יבלבל אותו ויביא אותו למקומות לא טובים. זאת אומרת, בטחון אתה רוצה, אבל אתה לא חושב, שהמיליון הזה בחשבון הבנק שלו ייתן לו את הביטחון, אלא אתה תולה את הביטחון בזה, שהאנשים שמסביבו, גם להם יהיה כל מה שהם צריכים.
לא בלבד. גם הם יהיו מחונכים בצורה כזאת שהם תלויים זה בזה, ומרגישים שהתלות הזאת ההדדית זה מה שקושר אותם ונותן להם זכות לחיות. אנחנו לא יכולים לחתוך מהעולם הגלובלי איזה חלק כמו בעוגה ולהתרכז בו. אנחנו צריכים לראות את כל הטבע בתמונה הכללית.
אורן: אני אצייר לך שתי תמונות של הבן שלך העתידי, העובר הזה. הבן שלך יכול להיכנס לתוכן ואתה תגיד לו מה עדיף לו יותר ותסביר לי למה, כי זה מה שחשוב. בתמונה הראשונה יש לו מיליון דולר בחודש. בתמונה השנייה, אין לו מיליון דולר בחודש, יש לו כל מה שהוא צריך מבחינה חומרית, ולאנשים סביבו גם יש כל מה שהם צריכים. באיזו תמונה אתה צופה שהילד שלך ירגיש יותר בטחון בחיים?
ודאי שבשנייה.
אורן: אני מנסה להבין למה?
כי זה מתאים לחוקי הטבע ולא לפי האגו הצר והקטן שלי. ואנחנו רואים בכל מקום בעולם שהכסף לא יעזור לו בעת צרה אם קורה משהו, אלא חוקי החברה הנכונים, הנכונות לעזור איש לרעהו, התמיכה, הערבות הדדית, מזה שהוא חי בין כולם, מזה שהילדים שלו נתמכים לא רק על ידו אלא גם על ידי כל הסביבה וכל החברה, שיש לכולם חינוך נכון, רמת בריאות, רמת אספקה, וכל מה ששייך לאדם שיהיה לו כמו לכולם.
אם הוא יתקיים בטבע האינטגרלי כמו כולם, זו הצורה, התנאי הטוב ביותר לביטחון. אנחנו נמצאים בבלון הזה, בתוך הספרה הזאת שנקראת הטבע, ואם אני מתאים את עצמי לטבע הזה, לפי חוק ההמיאוסטזיס, לפי השתוות הצורה, ולא חשוב באיזה צורה נדבר על זה, אם אני נמצא בהרמוניה עם הטבע, בזה אני מבטיח את העתיד שלי וההווה שלי בצורה הבטוחה ביותר.
ולא יעזרו לי מיליון דולר, אם פתאום זה ייפול, פתאום יקרה עם זה משהו וכדומה. החברה, הסביבה שאני חי בה, היא מבטיחה לי את העתיד שלי. אתה רואה מה קורה היום לאלו שנמצאים אחרי ההוריקן באמריקה, מה עוזר למישהו שם שיש מיליון דולר בכיס אם אין לו אפילו דלק למלא את הלימוזינה של עשרים המטר ולנסוע.
אורן: בסדר, בעוד שבוע יהיה לו דלק ואז עם המיליון הוא יוכל לשקם את כל מה שנהרס.
אני לא יודע, בינתיים יכולים לבוא אליו כמה שכנים ולהרוג אותו, לשחוט אותו.
אורן: אבל זה מצב זמני, כמה ימים וזה עובר. נתאר שתי תמונות. באחת, אין לאדם מיליון דולר והוא חי בשכונה שכולם בה ב"ערבות הדדית", נניח שיש שכונה כזאת. בתמונה השנייה, אני גר בשכונה לא של ערבות הדדית ויש לי מיליון דולר. אתם בני מעמד הביניים פלוס, וכמו שאמרת, כל אחד שמח בחלקו ורמת החיים פחות או יותר דומה. ואני "שפיץ", חי באחוזה ועושה מיליון דולר בחודש. באה סופה שעשתה הרס גם אצלי וגם אצלכם. אז עכשיו בתנאי המצוקה, ברור שאצלכם האווירה יותר טובה, כי יש מכה כללית, ואתם באיזו עזרה הדדית ביניכם ואילו אני מסוגר באחוזה שלי, לא רואה אף אחד בסביבתי. אז נניח שיש לי יותר קשיים, אבל עוד מעט המצוקה תחלוף, אני אשתקם בזכות המיליון שלי הרבה יותר מהר מכם, זה ברור. ואם אתם איבדתם משהו, אז איבדתם.
זאת שאלה.
אורן: מה פירוש שאלה?
אני לא יודע, יכול להיות שאנחנו בעזרה הדדית נעזור אחד לשני במצב הרוח וביחס לחיים, ולכל מה שאנחנו נעבור, אנחנו נרגיש את עצמנו יותר מאושרים ונשקם את עצמנו גם יותר מהר. זה לאו דווקא שאתה תצליח עם המיליונים שלך. אני לא רואה את זה בחיים, ועד כמה שראיתי מיליונרים, לא ראיתי שהם שמחים ועליזים ובאמת מרוצים מהחיים.
אורן: אתה מכניס פה דבר חדש. אתה מכניס שמחה ואושר מהחיים ולא דברים חומריים.
ודאי, אלא במה אני מודד את החיים?
אורן: אמרנו שלאדם יהיה בטחון. אנחנו עכשיו מודדים באיזה נתיב אפשר להשיג בטחון יותר גדול.
ודאי שהביטחון תלוי בסביבה. או הסביבה שלי זה ההוריקן, או הסביבה שלי שהיא אנשים טובים, שתומכים זה בזה.
אורן: מה זה תומכים זה בזה? אפשר לתרגם את זה לכסף. המיליון שלי שווה הרבה יותר מכל התמיכות האלה. אז תיתן לה שקית חלב.
לאו דווקא.
אורן: אלא מבחינה של מצב הרוח?
לא רק מצב הרוח, אלא גם אספקה הדדית, דאגה הדדית. זה שווה הרבה יותר ממיליון דולר. במצבי לחץ וצער, אתה לא יכול לקנות במיליון מה שאתה רוצה. את זה אתה יכול רק בחיים הרגילים.
אורן: אנחנו מדברים על החיים הרגילים, עכשיו אנחנו דנים איזו תמונה אתה מצייר לעובר שלך.
סליחה, אני רוצה לדבר לעניין ולא סתם.
אורן: בסדר
אתה רוצה לספק לעובר שלך חיים נורמאליים אז אתה חושב על חיים נורמאליים בשבילו, ולא על מיליון דולר. אף אימא לא רוצה בזה. אתה סתם מתווכח, אלה לא דברים שלקוחים מהמציאות ולא מהחיים. אף אימא לא רוצה שהילד שלה יהיה עשיר, שיהיה חזק, שיהיה רמבו, או לא יודע מה. היא רוצה בשבילו חיים. העיקר שיהיה בריא ושיהיה לו כל מה שהוא צריך, לזה היא דואגת. כי אנחנו בפנים מרגישים שהדברים האלה הם הטובים ביותר, יותר מכל הקיצוניות, לא לכאן ולא לכאן.
אורן: גם אבא או רק אימא?
הם יכולים להשתגע איך שהם רוצים, כי הם גם מקולקלים.
אורן: מי?
גם האבא וגם האימא, הם קיבלו חינוך מסרטי הוליווד. אבל בעצם בצורה הטבעית אנחנו כך רוצים את החיים, כך מאחלים חיים לילדים שלנו. זה מה שאנחנו רוצים לראות בהם, שמחים בחלקם, ואל תספר פה דברים מלאכותיים שספגת.
אורן: אבל אני בקורס.
אז אתה בקורס תקבל שטיפת מוח ותחזור לחשוב נורמאלי.
אורן: אז עכשיו אתה כאילו שוטף לי את המוח?
כן, שתבין.
אורן: אתה לא יכול להגיד לי "תבין את שטיפת המוח". תשטוף אותי.
אני לא פותח עכשיו קורס, אני רק אומר לך את העקרונות. שאיזון בטבע זה העיקרון הראשון, ואיזון להטבע זה נקרא שאני חי בשווה עם האחרים, בשווה. ולא שאני מרגיש שאם אהיה עשיר יהיה לי יותר טוב מאשר להם. לא יהיה לי יותר טוב. לא יהיה. אנחנו נשמע אחר כך מה קורה בכל האזורים האלו של העשירים בזמן ההוריקן, אתה עוד תשמע מה היה שם ומה קרה.
אנחנו צריכים ללמד את האדם את חוקי הטבע, ועל זה אני לא רוצה להתווכח איתך. אני רק רוצה להסביר לך אותם. ועד כמה שאתה מדבר על חיים בטוחים, אז שמירה על חוקי הטבע ברמה האנושית, זו הצורה הבטוחה ביותר, המאוזנת, הנכונה. זהו, על זה אין ויכוח. הטבע ינצח ויחזיר אותך בכל זאת לזה. אם יש לך יותר מאשר לאחרים אתה במידה הזאת תסבול בסופו של דבר. לכן אנחנו בצורה אינסטינקטיבית לא מאחלים את זה לעוברים.
ניצה: הדבר הבסיסי שהבנתי מהשיחה הזאת, שכאילו "הפכה לי את הראש", הבנתי שהרבה פעמים אנחנו בגישה שלנו ובתפיסה שלנו, בעצם מאחלים רע לעוברים ולילדים שלנו, כי אנחנו לא באמת מבינים מה טוב להם. זאת אומרת, כל התפיסה שלנו היא מעוותת. ולא כמו שאתה הצגת את זה, מה זה בעצם לחיות טוב.
אנחנו לוקחים דוגמה מהסרטים.
ניצה: נכון, אבל זו המציאות שלנו היום. מה אני אאחל לילד שלי, או לילד של החברה שלי?
אנחנו לא צריכים להמשיך את המציאות. אנחנו מדברים על איך לתקן אותה. כבר גמרנו, הגענו כבר עד הסוף, ואין יותר. דיברנו על דפרסיה, דיברנו על התאבדויות, דיברנו על כל שאר הדברים, אז מה קורה? נמצאים במשבר, אין יותר לאן להתפתח, אז צריכים לדאוג לפחות לדור המתוקן קצת יותר, לעתיד. אין כאן דרך אחרת. והטבע מגלה לנו את החוקים שלו ואנחנו צריכים ללמוד מזה. כאן אין ברירה.
כמו שברחם עכשיו, העובר מקבל את מה שמגיע לו ולא יותר. האם האמא תתחיל להאכיל אותו עכשיו בסוכרים כדי שיגדל לששה, שמונה קילו, זה טוב? "אבל כך הוא גדול, הוא חזק". העובר צריך לקבל בדיוק מה שנחוץ לו בכל רגע ורגע בחיים. וזה נקרא בריאות. זאת אומרת, סביבה בהתאם למה שהוא צריך להתפתח, איזון בין אדם לסביבה.
בבטן, ברחם, שם אנחנו מתחילים ללמוד מה זה נקרא הרמוניה, הומיאוסטזיס, מה זה נקרא השתוות הצורה, איזון. כי באותה צורה כמו שיש לו ברחם, הוא צריך להרגיש גם אחר כך כשהוא נולד בסביבה שלו. זה מה שאנחנו צריכים לספק לו, וקודם כל ההורים שלו, בבית שלו.
כשהוא נולד כך אנחנו משתדלים לעשות. כל יום, כל שבוע, כל חודש אנחנו צריכים להוסיף עוד משהו, ועוד משהו, במאכלים, בטיפול בגוף שלו, בביטחון הגשמי שלו, החושי וכן הלאה. אנחנו מוסיפים לו קצת משחקים, מרימים אותו, מחייכים אליו, מדברים אליו וכדומה.
את כל זה צריכים לעשות, כי זה אותו הרחם שנמשך החוצה, רק בהתפתחות יותר ויותר משוכללת בהתאם אליו. אז למה פתאום אנחנו רוצים "לזרוק אותו לכלבים"? אני רוצה שהסביבה שלו גם הלאה תהיה אותה הסביבה כמו שהייתה בפנים, שממש יהיה לו טוב, ומה זה טוב, אני צריך ללמוד מחוקי הטבע.
במשך תשעה ירחי לידה אני איכשהו מבין מה צריך להיות שם. צריכים לתת לאימא מזון מאוזן, קצת יותר סידן, עוד קצת דברים, זה ברור, אבל מה אחר כך לעשות עם התינוק, את זה אנחנו גם צריכים ללמוד מהטבע, ולא למלא אותו במטרנה במדויק ועוד במשהו. למה אנחנו מתרחקים מהנקת אם, שזה דבר שחייב להיות. התינוק מקבל יחד עם החלב המון נוגדנים, המון דברים נוספים ששום דבר מלאכותי לא יספק לו את זה. אחר כך הוא יצטרך את אימא, ויהיה דבוק לאימא עוד שנים, אם לא קיבל את זה בזמן שינק ממנה. אנחנו רואים את זה על הילדים שחסר להם החום, חסר להם את הרגשת השד, שזה המשך של הרחם.
ניצה: אנחנו חוזרים לשלב תחילת ההיריון, ודיברת קודם על המחשבות של האישה. האישה עוברת המון שינויים בשלבים האלה, היא מתחילה להרגיש אחרת, לפעמים מתנהגת אחרת, פתאום יש לה דחפים אחרים, צרכים אחרים. מאיפה זה בא ובאיזה אופן זה משרת את העובר?
אנחנו לא מדברים על אישה מאוזנת, על אישה מתוקנת, אנחנו מדברים על אישה מעוותת. היא חולה, חולנית, עם הגוף, נמצאת תחת השפעת הסביבה שהיא גם כן חולנית ומעוותת ולכן אנחנו לא יכולים להוציא מכאן כללים נורמאליים. אבל האישה שבאידיאל, הייתה נכנסת להריון ומתפתחת, הייתה צריכה להרגיש את עצמה רק יותר ויותר טוב. הגוף שלה עכשיו עובד עבור שניים, הוא דווקא צריך להיות עוד יותר בריא, עוד יותר אנרגטי, עוד יותר מאושר.
וזה שאנחנו רואים דיכאון, דיכאון לפני לידה, בזמן הלידה ואחרי הלידה, כל מיני דחפים, עצבנות, אכילה מופרזת, זה הכל בגלל שאנחנו לא מאוזנים. לא ביחסים בין האישה לסביבה, ולא בתוך הגוף שלנו. הטבע סידר הכל.
ניצה: כשאתה אומר שהחברה חולה אתה מתכוון שהם פועלים בניגוד לחוקי הטבע. זה נקרא חולה?
כן. זו הגדרת החולי.
ניצה: האם בקורס הזה, אני יכולה לאט לאט ללמוד איך להבריא? לאט לאט להבריא את עצמי?
כן, לכן אמרתי שאנחנו צריכים לפתח כאן קורס, ואת חייבת להשתמש בזה ברגע שנודע לך שאת בהריון. והאמת, אישה בריאה, מרגישה ממש תוך ג' ימי קליטה שהיא בהריון.
ניצה: שהיא נכנסת להריון?
כן. ביום השלישי היא מתחילה להרגיש שזהו, יש בי משהו. ורואים עליה מבחוץ. היא צריכה להיות זוהרת.
ניצה: להיות קורנת.
כן.
ניצה: האישה יותר קורנת, ויש אומרים שהיא גם יותר יפה בזמן ההיריון.
זה ברור. והעיקר שהיא מאירה מִבפנים. להשתמש כך בכל ירחי הלידה כקורס אינטנסיבי, ובזה היא צריכה להבין שהיא מאזנת את עצמה ומאזנת את העובר. והקורס הזה, ברכות, בצורה יפה, נוחה, בונה אותה ובונה אותו ובונה את המשפחה. זו בשבילנו הזדמנות מיוחדת כדי לעשות תיקונים, כדי להמשיך את הרחם לעולם החיצוני, ליחסים ביניהם. יחסי כל העולם נמצאים ברחם של הטבע. ואז אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מאוזנים עם אותו הרחם הגדול, זה החינוך האינטגרלי.
אורן: נתת לנו קודם תרגיל לצייר במחשבה שלנו את העולם שאליו אנחנו רוצים שהעובר שלנו יגדל, לכתוב את התסריט של החיים שלו משלב לשלב. ציירת איך אתה רוצה שהוא יהיה בגן הילדים, באילו יחסים הוא יהיה עם הילדים סביבו. למה שהתרגילים שאנחנו עושים עכשיו במחשבה ישפיעו בפועל על החיים שלו?
כי המחשבה היא הכוח הכי גדול. מה שאדם חושב בסופו של דבר הוא מבצע, זה מתפרץ החוצה גם בחיצוניות, בגשמיות. המחשבות הן הדרגה הכי גבוהה, הנשק הכי חזק, הן הכוח הכי חזק בעולם.
ניצה: במקרה הזה, זה לא רק מה שהאדם חושב הוא מבצע, אלא מה שאני חושבת שהוא יבצע?
מה שאת חושבת מתבצע בו. וודאי, את אחראית עכשיו על שני גופים.
ניצה: ויש לכך השפעה גם בשלב הזה וגם בשלבים אחרי שהוא יוצא לאוויר העולם?
כן.
ניצה: זאת אומרת, למחשבה יש השפעה כבר מהשלב הראשון? יש שלבים מסוימים שאני צריכה להיות יותר מודעת לכך, או ממש מהרגע הראשון אני כבר צריכה להתחיל?
מהרגע הראשון.
ניצה: בכלל עוד לפני שיש לו מערכת עצבים ומוח.
זה מתראה כך רק כלפינו.
אורן: לא הבנתי איך זה עובד בדיוק. אני ואשתי יושבים ומציירים לילד שלנו חיים ורודים, הוא נולד ויש לו חיים ורודים. לָמה? כי אנחנו ציירנו לו חיים ורודים. עשינו את התרגול הזה, נניח השקענו כל יום עשר דקות, היינו מצטיינים בקורס, כל יום ישבנו עשר דקות וציירנו קטעים מתוך חייו, כמו שתיארת קודם, אידיליה, כולם מתייחסים אליו יפה, הוא מתייחס לכולם, לא חסר לו כלום בחומריות, שיהיה שמח בחלקו, שיהיו לו שכנים טובים, הכל.
עשר דקות, אולי יותר, מה הבעיה?
אורן: חצי שעה ביום, בסדר? עשינו. התמדנו בזה לאורך ההיריון.
זה המקסימום שאתה מסוגל להשקיע בו? "עשר דקות עד חצי שעה, מספיק לי".
אורן: אנשים עובדים, יש עוד דברים בחיים. כמה אתה רוצה שנשקיע?
בסדר.
אורן: כדי שהתרגול יהיה פרקטי, שאנשים יעשו אותו.
לאישה הרבה יותר.
אורן: יכול להיות, יכול להיות שהיא לא עובדת עכשיו. נניח אני בא בערב הביתה ואז משתתף בתסריט, אנחנו כותבים תסריט לחיים של הילד, אפילו יש לנו מסמך, נכתוב את זה.
נכתוב. בסדר. אחר כך כשהוא יגדל הוא יקרא.
אורן: אלא הם חייך דוד, בבקשה, בברית מילה ניתן לו את התסריט, בהצלחה. אמרת שזה יקרה, או קרוב לכך יקרה, כי המחשבה היא הכוח הכי חזק.
לא, כי אתם לא לבד, אנחנו מדברים על מיליונים שמקבלים את החינוך. לא מדברים עליכם לבד, אתם לבד לא תבנו את הסביבה והשכנים והשכונה והעיר והעולם שהם יהיו טובים לילד שלכם. מה שקורה רק במשפחה אחת, לא יעזור לו. אם זה קורה רק במשפחה אחת, אז באמת אתה צריך לאחל, נכון להיום, שיהיה לו מיליון דולר בחודש, שישתגע עם הכסף וזהו. בלי סביבה טובה אתה לא יכול להבטיח לו עתיד טוב. למה אתה שוב מצטמצם, ל"לנו וגמרנו" ? הוא יחיה לבד? אתה זורק אותו לירח?
אורן: לא.
מה אתה רוצה? למשל דוגמה מהחיים, שאני רציתי לספק לבן שלי חיים נכונים שלחתי אותו לסביבה מיוחדת ושם הוא גדל. ידעתי שאני לא יכול לפי מה שהרב"ש אמר לי, "לא יהיה לך לא זמן לא כוח ולא ראש אליו, שלח אותו". כי באמת הכנתי את עצמי לתפקיד של היום, ושלחתי את הבן שלי. אבל שלחתי אותו לסביבה שבה הוא גדל ואני ידעתי לאן, העיקר זו הסביבה.
מגיל שש עשרה אפילו פחות הוא נמצא לבד. היום הוא בן ארבעים, ואתה רואה שלא קרה לו שום דבר רע ברוך ה', אלא הוא בעל משפחה, יש לו מקצוע, ילדים, בית והכל. לָמה? אני לא השתתפתי בכך, אבל הסביבה, אני באמת לא השקעתי, הייתי בתנאים כאלה שלא יכולתי להשקיע בו. אתה רוצה לגדל ילד שייוולד לבד? הוא יוצא לחצר, לגן ילדים, תוך יום הוא חוזר וכל החינוך שהשקעת בו, מה שאתה חושב עכשיו, הכל עף, הוא מביא לך כאלו דברים שאתה נדהם. הוא לומד מהם ולא ממך. מי אתה לעומת החברים שיהיו לו? אם אתה לא תתקן אותם, לא תדאג למי שהם יהיו, באילו משפחות, באיזו תרבות, באיזה יחס, אתה לא דואג לילד, חבל על הזמן, לך לישון, כשאתה חוזר מהעבודה לך לישון.
אורן: הרצון שלנו שיהיו סביבו בגן הילדים העתידי, בעוד שלוש ארבע שנים, ילדים מחונכים שיתייחסו טוב אחד לשני.
כן.
אורן: הוא יכול לגרום לכך שבעוד שלוש או ארבע שנים באמת יהיו סביבו ילדים מחונכים וכן הלאה?
בנוסף לכך שאתה חושב, אחרי שאתה חושב ומברר את הדברים האלה ולומד אותם לאט לאט, עכשיו אתה מבין מה הוא צריך. אתה בודק אם יש גן כזה בסביבה או לא? אולי אני צריך לעבור עם אשתי למקום אחר שיש בו עוד אנשים שחושבים כך? אולי אנחנו צריכים לעשות שיכון, מושב, או לבנות בכלל את כל החיים שלנו כך? אם כולם עוברים חינוך כזה בטלוויזיה, בוא נחייב את הממשלה לשנות את החוקים בצורה כזאת. חוקי חברה, חוקי חלוקה יותר צודקת, חוק חינוך לילדים וכולי, למה לא? אחרת מה? אתה לא תעשה כלום. יוצא שרק מתוך הצרה קטנה שהיא נכנסה להריון, עכשיו יש לך צרה גדולה לתקן את העולם.
אורן: אני לא הולך לתקן את העולם, זה בטוח.
אז בשביל מה עשיתם ילד?
אורן: עשינו ילד. אם אתה בונה על כך שמהקורס שלך פה, ממפגש אחד אני הולך להיות מתקן העולם, ממש לא.
לא, זאת רק התחלה, אבל בעצם כן, לשם אני חותר. אתה לא יכול, אף אחד בעולם שלנו לא יכול.
אורן: אתה פשוט מייאש אותי מההתחלה.
נכון.
אורן: זאת מטרתך?
כן.
אורן: אז אני אעזוב את הקורס במפגש שני.
לא, אם תעזוב אז לא יהיה לך כלום בכלל. כך אני מחייב אותך לראות את העולם בצורה רצינית, בעיניים פקוחות, שאין לך ברירה. להבטיח טוב היום לעולם בעולם הגלובלי, אתה חייב לדאוג לכל העולם.
אורן: טוב, אלה דברים מתקדמים. ניצה תדאג לכל העולם, אצלנו אני הפרקטי, היא יותר פילוסופית, היא תדאג לכל העולם.
טוב, בסדר. אתה יודע מה, לפחות למדינה ישראל, בסדר?
אורן: גם לא, היא תדאג למדינה.
בסדר.
אורן: הייתי בצבא, אני משלם מיסים, שם זה מתחיל ושם זה נגמר.
לשכונה לא?
אורן: גם לא, איזו שכונה? אני אומר לך, בבניין אני לא סובל את האנשים, הבאת לי את השכונה?
טוב, אם כך, אין לי מה לדבר איתך.
אורן: בגלל זה אני אומר שנמשיך עם האימא. הבנתי את התרגיל עד כה, אני אתרגל אותו.
אז אנחנו נעבוד עם אימא, בעוד שבוע אתה תבוא על ארבע. אתה תשב בפינה ותשמע את הכל .
אורן: הנה, בוא נעבוד עם אימא כי אני צריך פסק זמן מהקורס הזה. אני לא הולך לתקן שום עולם ושום מדינה.
בסדר. את מבינה?
ניצה: אני מבינה שהמצב לא פשוט. שבעצם כשנכנסתי להריון הסתבכתי עם כל העולם.
לא הסתבכת. אלא באמת מתוך דאגה של אמא לעתיד הילד, כי כשהוא יוצא מהבטן הוא כבר לא נמצא תחת השפעתך, אחרי זמן מה, נניח אחרי שנתיים שלוש. להבטיח לו שלום את לא יכולה. שלום זאת שלמות, את לא יכולה אלא על ידי כך שהסביבה שלו תהייה תמיד שלמה. לכן אנחנו צריכים לשנות את הסביבה, להפוך אותה לרחם. כמו שעכשיו הוא נמצא בך, כך הסביבה כל הזמן תדאג בשבילו, כי רק הדאגה שלך לא תעזור.
לשם כך צריך קודם למשוך את בעלך. אנחנו מבקשים לטובתכם שתביאו אותו להמשך, לטובתכם, אנחנו מתכוונים אלייך ולתינוק, העובר, תביאו את האבא, את הנאשם, תביאו אותו כדי שגם הוא ישתתף. לאט לאט יחד איתנו, כי גם אנחנו צריכים ללמוד מה זה נקרא החברה העתידה שתגדל כרחם סביב הילד. אנחנו צריכים קודם כל ללמוד את החוקים שלה, ההתנהגויות, איך להיות בגשמיות, בתרבות, בחינוך, ביחס בין האנשים וכן הלאה. נלמד את כל מה שנקרא ה"רחם", או ההשפעה הבטוחה והטובה מהסביבה לאדם.
אחרי שנלמד זאת, אנחנו נתחיל לחשוב גם על איך אנחנו עושים זאת בפועל? לא עכשיו, אבל בעוד כמה שנים, נניח יש לך עוד שנתיים עד שהילד ירד מהידיים שלך, אולי אפילו לפני כן, איך אנחנו בונים כזאת סביבה ידידותית כלפיו.
ניצה: השאלה הראשונה שלי כאישה זה איך אני רותמת את בן הזוג שלי אם הוא לא חלק מהסיפור הזה, שהוא יבין את חשיבות העניין?
אם את מתחילה לדאוג ומתחילה להתרשם מהחומר שאנחנו מעבירים לך זה בעצם פועל עלייך בצורה מאוד חדה, הכרחית. כי זה כמו שאנחנו מגלים לאדם, "אדוני אתה מאוד חולה ועוד כך וכך זמן אתה תרגיש רע, אם לא תטפל בזה בצורה כזאת אתה תרגיש עוד יותר רע. כאן יש לך סכנה להיפגע מכך וכך זאת אומרת מסביבה לא טובה, יתנו לך שם מכות ואתה תלמד שם דברים לא טובים, אתה יכול להיכנס לבית סוהר וכאן יכולות להיות תאונות וכן הלאה".
אנחנו פותחים לך את הדרך כמו שאת רואה בחיים, ואם את רוצה להבטיח את הדרך הנכונה שלו, גם בחינוך, גם בהתנהגות, בהכל, אם את רוצה לראות גם נכדים, אז כדי שהכל יסתדר אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו בונים לילד עתיד. בנוסף לכך שילדנו אותו אנחנו צריכים לבנות לו גם את העתיד. איך? בשביל זה אנחנו צריכים את בעלך. מתוך הדאגה הזאת את צריכה להעביר לו את הדאגה שלך. אין אישה שלא יכולה למשוך את הגבר.
ניצה: באיזה שלב העובר מרגיש את הגבר? בהתחלה הוא מרגיש את האישה, האם הוא מרגיש גם את הגבר?
אני חושב שאחרי ארבעים יום.
ניצה: מה מיוחד דווקא לתקופה הזאת?
הוא מתחיל לקבל את ההרגשה הראשונה מחוצה לו. שהוא קיים במה שהו. זאת התחלת הבינה. בינה, הבנה. זה נקרא "מ' יום יצירת הוולד". מ' זאת דרגת בינה.
ניצה: מה אני צריכה לעשות בשלב הזה? הגעתי לשלב של הארבעים יום, אני מבינה שזה רגע מאוד משמעותי, העובר שלי מתחיל פתאום לפתח משהו שאפשר לקרוא לו סוג של מודעות
כן.
ניצה: מודעות מסוימת.
לדבר איתו, וגם שבעלך ידבר אליו.
ניצה: לדבר אליו.
לדבר כן.
ניצה: אילו דברים להגיד לו?
מה שאת חושבת, תגידי. כל מה שהאימא חושבת זה נכון.
ניצה: פשוט לדבר אליו באופן טבעי, לדבר דברים טובים.
אורן: תודה שהייתם איתנו. תתחילו בבית לדבר דברים טובים, ויהיה טוב. "חיים חדשים", עד הפעם הבאה, שיהיה לנו כל טוב.
מה מרגיש העובר בעודו נמצא ברחם אימו, כיצד מריבה בין ההורים משפיעה עליו ועל התפתחות יחסו לחיים וכיצד עליהם לנהוג כשסיטואציות כאלו מתעוררות? הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיחה עם אורן לוי וניצה מזוז
העובר ברחם אימו
מהי המלחמה הפנימית בה מצוי ומה משמעותם של שני הכוחות הפועלים עליו: הכוח המפתח והכוח המייצר
- אחרי 40 יום התחל לדבר אל העובר, אחרי 3 חודשים התייחס אליו כאל אדם קטן
- מריבות בבית משפיעות על העובר. הן מעצבות את יחסו לחיים ופוגעות בביטחון שלו
- מדוע יש להתייחס לאישה בהיריון בהתחשבות מקסימאלית ולתת לה כל מה שהיא רוצה
- גם לאחר הלידה הילדים מרגישים מה הולך בין ההורים ומושפעים מזה. למעשה כך זה תמיד!
ברחם אמו העובר מרגיש כמו במים
- הרגשות המתחלפים בין העובר לבין אימו
- העובר אף פעם לא "ישן" - הוא כל הזמן ער, קולט, מתפתח.
- אדם מרגיש תמיד את העולם דרך אימו. הם קשורים לנצח במערכת המידע הכללית
- אם הגבר צועק על האישה, העובר שונא אותו. אתה מחייב אותו להתגונן. להגיב באלימות
עליך לחשוב ללא הרף איך אתה משפיע לעובר טוב
- היחס לעובר משפיע על מה שיהיה איתו עד סוף שנותיו!
- אם העובר חש יחס חיובי בין בני הזוג, זה מפתח אותו - פותח את כלי הקליטה שלו
- מערכת היחסים בין ההורים משפיעה על מערכות היחסים העתידיות של העובר
- העובר מבחין בהשפעת האב עליו, דרך אימו. הוא ממש מזהה מקור השפעה נוסף
אם האב מתייחס אל האם לא טוב, העובר משתדל לנטרל אותו. כאילו אין לו אבא
- העובר מזהה את מאמצי האב להתייחס טוב לאם, גם אם הוא לא ממש מצליח
- כדי להזין את העובר במקסימום כוח חיובי, בני הזוג צריכים לתקן את עצמם
- תרגיל מחשבתי: כל מה שאתם עושים- אתם עושים כדי להיות אנשים מושלמים
אורן: שלום ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. בסדרת השיחות הזו אנחנו מדברים על הריון ולידה. אנחנו רוצים לבחון את התחום הזה של הריון ולידה, רובנו עברנו אותו בחיים יותר מפעם אחת, חלק יגיעו לזה בהמשך, חלק אולי הילדים, הנכדים, הנכדות. כולנו עטופים סביב העולם הזה של הריון ולידה בשלב כלשהו של החיים, ואנחנו רוצים ללמוד על הריון ולידה מהרב לייטמן ולפתוח לעצמנו על ידי התובנות שהוא מלמד אותנו חיים חדשים, גישה חדשה לחיים, לא רק עבור העובר שלנו או הילד הקטן שלנו שעכשיו יגדל ויתפתח, אלא גם עבור עצמנו, האנשים הבוגרים. ובכל דיון אנחנו מתמקדים בהיבט מסוים בתוך התהליך הרחב הזה של הריון ולידה, ומשתדלים ללמוד גם מה טוב לעובר, גם מה טוב לאבא, לאמא, ולכולנו בכלל כבני אדם בדרך לחיים חדשים.
במה אנחנו פותחים היום?
ניצה: בפעם הקודמת דיברנו יותר על היחס שלנו כהורים כלפי העובר והגענו לאיזו נקודה שסיפרת לנו שהעובר כשהוא מגיע לארבעים יום, אז הוא מתחיל לפתח איזו הבנה, הכרה. והיום היינו רוצים לדבר על העובר עצמו, מה הוא מרגיש, איך הוא קולט את העולם, מה עובר עליו מהזווית שלו? אנחנו יודעים שיש גם מחקרים שמראים בצורה מאוד ברורה שמה שעובר על עובר ממש בשלבים האלה, עוד ברחם, משפיע עליו מאוד. אז היינו רוצים לדעת מה עובר עליו?
העוּבר נמצא כל הזמן במלחמה פנימית, כי הוא צריך כל הזמן להתאים את עצמו לסביבה. ועד כמה שהוא גדל הוא משתנה, למרות שהסביבה היא כביכול אותה הסביבה. ולכן יש כאן תהליך בלתי פוסק שהאדם הזה, שהוא עוד לא אדם, עובר מצבי הסתגלות, התאמה שלו לתנאים חיצוניים. בינתיים התנאים החיצוניים שלו זה הרחם, והוא כל הזמן מתאים את עצמו לתנאים האלו.
ואם הוא לא מסוגל להתאים את עצמו לתנאים החדשים, אז זה נקרא תקלה, מחלה או משהו. אם הוא מסוגל, אז הוא מתפתח נכון וטוב. יש לו עבודה מאוד גדולה, כשהטבע בעצם עובר עליו ובונה אותו, אבל בבנייה הזאת הוא נמצא תחת כוחות שמעצבים אותו, מציירים אותו. נותנים לו ציור גופני בכל הרמות של המערכות הפנימיות.
וההתפתחות יכולה להיות אך ורק על ידי שני כוחות, הכוח המפתח והכוח המייצר. והוא נמצא תחת השפעת שני הכוחות האלו, כמו אומן שלוקח גוף חימר ומתחיל לבנות ממנו משהו. אז יש כאן פעולה מצד החומר עצמו, עד כמה שהוא גמיש, עד כמה שהוא נמצא בהרמוניה עם הלחצים, עם הכוח המצייר החיצוני, עם הכוח המתפתח הפנימי.
ולכן העוּבר נמצא כאן בעבודה בלתי פוסקת תחת שני הכוחות.
אורן: אפשר להסביר שוב מה הם שני הכוחות?
כוח אחד שמפתח אותו מבפנים והכוח השני שמייצר אותו מבחוץ. כאילו שני הכוחות האלו פועלים בו, הם פועלים בכל מקום, בכל מערכת, בכל הקשר שנברא בו, בכל המערכות שמתחילות להתפתח. אנחנו צריכים להבין שהעובר נמצא כאן בתהליך מאוד אינטנסיבי בהתפתחות שלו. ולכן אנחנו צריכים בעצם לדאוג שכל התנאים יהיו נכונים לזה. וכמה שאנחנו יכולים להיטיב את התנאים האלה, אז בזה אנחנו בעצם מיטיבים לעוּבר.
קודם כל אנחנו צריכים לדאוג למזון, אנחנו צריכים לדאוג למצב הפנימי של האישה, למצב הפסיכולוגי שלה, אנחנו צריכים לדאוג למצב הבריאותי שלה, ואנחנו צריכים לדאוג לה למילוי, חוץ ממילוי גשמי גם מילוי רוחני. אנחנו לא כל כך מבינים עדיין בדברים האלו מצד הרפואה והמחקרים הנוכחיים, אבל גם הם כבר מדברים על כך שחייבים לספק לעובר מילויים שונים בכל הדרך הזאת, בהתפתחות הפנימית שלו.
אורן: מה הוא מרגיש במלחמה הפנימית הזאת? אמרת שהעובר נמצא כל הזמן במלחמה פנימית ואז תיארת שני כוחות שפועלים עליו מבפנים ומבחוץ. איך הוא שורד את המלחמה הזאת? מה הוא מרגיש? יש לו חוויות, יש לו עולם? מה איתו?
כמה שהוא מתקדם בהתפתחות שלו, הוא וודאי שמרגיש יותר ויותר. אנחנו לא יכולים להביע בדיוק אילו צורות התנהגות שונות יש לו בימים הראשונים שלו. אבל אחרי ג' חודשים ראשונים בהתפתחות בהריון אנחנו כבר יכולים לראות תגובות מסוימות ממנו. וודאי שגם קודם הוא הרגיש, רק הוא לא היה יכול להגיב, עדיין לא היו לו מערכות מפותחות מספיק כדי לפתח תגובה. וודאי עד כמה שמתקדם לקראת הלידה, אז התגובות שלו הן תגובות יותר ויותר נראות לעין מה שנקרא.
וכאן אנחנו צריכים לעזור לו להתפתח, בלי בדיקה או עם בדיקה, הכל תלוי עד כמה שאנחנו מבינים את התפתחות העובר. אם אנחנו מדברים על שלבי ההתפתחות, אז בארבעים יום יצירת הוולד עדיין אנחנו דואגים לו רק לצורה החומרית. מארבעים יום והלאה אנחנו צריכים כבר להתחיל לדבר איתו כמו על הגוף המתפתח, האדם המתפתח. ואחרי שלושה חודשים אנחנו צריכים להתייחס אליו כמו אל קטן שמגיב בצורה מסוימת על הפניות שלנו, פניות כמו לאדם קטן.
ובג' החודשים האחרונים אנחנו כבר יכולים לדבר ביחס כלפיו כמו למישהו שממש מרגיש ומבין ומגיב בצורה ישירה על כל מה שמתרחש בסביבה. כמו שפעם לא חשבנו שצמחים מרגישים את היחס שלנו, ופתאום אנחנו מגלים שהם ממש כמו עוד גוף חי שנמצא בחדר שלנו וכל מה שקורה בחדר, היחסים בינינו וכן הלאה הצמח קולט ומגיב. רק בצורה של צמח, שאין לו תגובה כל כך אקטיבית שאנחנו יכולים לראות אותה. אבל כך זה. אם דרגת חי, יש לנו חיות, אז הן מגיבות בצורה הרבה יותר ברורה ואקטיבית.
אותו דבר כלפי העובר. ואם היינו יכולים להיות מספיק רגישים, היינו אפילו זוכרים את עצמנו הנמצאים ברחם של אמא ומתפתחים שם, בזמן ההתפתחות שלנו. הזיכרון הזה הוא נשאר.
ניצה: איפה הוא?
בתוך האדם הוא נשאר, רק הוא נמצא בכאלו שלבים, בכאלו מערכות פנימיות, שאדם רגיל שגדל הוא כבר לא פונה אליו. אבל בהחלט יכולים גם את זה לעורר באדם.
אורן: במפגש הזה אנחנו מתמקדים מצד העובר, שבעצם יש סביבו עיגולים בכל מיני רמות. העיגול הראשון זה הרחם של אמא שלו, זה העיגול הקרוב אליו.
כן.
אורן: ולצורך כל התהליכים שתיארת, התקשורת איתו אחרי שלושה חודשים, יש עיגול עוד יותר רחב, שהוא כבר מחוץ לבטן של אמא, שזה מה שקורה סביבו.
נכון.
אורן: אז אלה שני עיגולים, שעד כה סגרנו אותם. אני רוצה לשאול מהעיגול השני, של אבא, אמא. אמרת שהוא מרגיש דברים, לפעמים אנחנו רואים אותו כבר מגיב, לפעמים לא רואים אותו מגיב. נניח שיש בבית מריבה בינינו, מה הוא מרגיש? איך זה משפיע עליו?
הוא מרגיש את זה. הוא נמצא בתוך המריבה. הוא נמצא, זה משפיע עליו. זה משפיע על האופי שלו, על היחס שלו לחיים, על מידת הביטחון, מידת הפתיחות שלו. הכל משפיע. אנחנו לא מתייחסים מספיק ברצינות לכל השלב הזה שאדם מתפתח בתוך הרחם.
האמת שאנחנו צריכים לקחת את זה כחלק מהחיים, וחלק כחשוב בחיים. כשהוא נולד חשוב לספק לו קודם כמה שאפשר יותר לגופו, אחר כך להתפתחות שלו כאדם וכן הלאה. לחלק הקודם צריכים לתת חשיבות רבה, בפרט שהכל תלוי רק בנו. אנחנו רואים שמרגע שאישה מרגישה שהיא בהריון, היא חושבת רק עליו. הטבע מפתח יחס כזה. וכך גם אנחנו צריכים להתייחס אליו, כל המשפחה, הקרובים, לחשוב עליו, מזה הוא מתפתח, הוא מקבל מזה מזון. מזון רוחני. ביטחון. מזון זה לא סתם שמקבל דרך חבל הטבור. זו הרגשת הדאגה אליו, הרגשת החום, תשומת לב, הכל הוא צריך לקבל.
אורן: נניח שנכנסנו להריון, אז עכשיו אסור לריב בבית?
בטח.
אורן: כי הוא איתנו בכל מקום, זה לא ילד שאתה יכול להשאיר אותו.
בכל התרבויות העתיקות זה היה כחוק, שגבר, מרגע שאישה נמצאת בהריון, הוא מספק לה כל כמה שאפשר את מה שהיא צריכה. אסור לריב איתה, צריכים להניח לה, מה שהיא רוצה צריכים לתת לה, כי מה ששולט בה עכשיו זה כוח שמפתח עובר. פתאום היא רוצה לאכול משהו, חייבים לתת לה. פתאום היא רוצה לנוח, לא להרגיז אותה. לסדר לה חיים נוחים. כי בזה אתה לא רק משפיע על גופה, שהיא תספק לעובר, תנאים גשמיים, אלא גם יחס. היחס הזה עובר דרכה אליו.
אורן: איזה יחס?
יחס טוב.
אורן: ממי?
מאבא, ובכלל מהסביבה כולה.
אורן: ואם היא מרגיזה אותי, אז מה אני צריך לעשות, להתאפק תשעה חודשים?
אתה חייב לקחת תרופות, להרגיע את עצמך.
אורן: אז תשעה חודשים יש לי שוטר על הראש שלי?
וגם אחר כך, הילד הזה שגדל, זה שעשית ילד, עשית לעצמך הגבלה מאוד גדולה.
אורן: אבל יש הבדל. זה מה שאני אומר לך. ילד יכול להיות בגן, הוא יכול להיות בבית ספר, הוא יכול להיות באיזה מקום. והאשה היא שוטר קבוע על הראש שלי.
לא, זה משפיע עליו בכל זאת. כל היחסים משפיעים. לא חשוב באיזה מקום הוא נמצא, באיזה מרחק. למה? אנחנו מדברים על הסביבה, שהיא כל הזמן משפיעה. לא חשוב אם הוא נמצא בגן ואני בינתיים רב עם אשתי בבית, העיקר שהילדים לא ישמעו. ואם לא ישמעו, הם לא יודעים ולא מרגישים? זה עובר באוויר. לא חשוב איפה שהוא נמצא. ברגע שאתה הופך להיות אבא, אתה הופך להיות כבר "אבא". זהו, זה מושג, שאז החיים שלך משתנים לגמרי. אסור לך לעשות מה שבא לך. יש לך תפקיד בלתי פוסק עד סוף חייך.
אורן: תתחיל ללמד אותי, איך מתמודדים עם הדבר הזה?
כמו שאנחנו לומדים מה זה אבא ואימא.
אורן: נורא מסקרן אותי מה הוא מרגיש. אפשר לשאול מה מצידו, איך הוא מרגיש את הדברים?
אני לא יכול לבטא את זה.
אורן: לא נעים לי שאני שואל על מריבות בבית, אבל נראה לי שכדאי לברר.
עובר מרגיש שהוא נמצא בתוך רחם אימו, בים של המים האלו, ברחמים, ביחס היפה, הטוב, והוא מרגיש שהוא נמצא שם, ממש כמו בעריסה הטובה ביותר. הוא מרגיש את זה. הוא נמצא איתה בהחלפת רגשות.
אורן: עם אימא?
כן, עם אימא. הוא משפיע עליה, חלק מהם היא מרגישה שמקבלת ממנו, ולכן כך היא מגיבה, ובכלל מרגישה בכללות. חלק היא לא מרגישה שזה בא ממנו. אבל כל הזמן הם נמצאים כך. הוא מרגיש את הגוף שלה, זה העולם שלו, הוא דבוק לגופה.
תתאר לעצמך שאתה נמצא בעיבור, בתוך הרחם, עד כמה שאתה נמצא במצב סגור. סגור בצורה טובה. עם סביבה שזה האימא. כשכל הזמן יש ביניכם איחוד, חיבור שלם, ומשפיעים זה על זה ודואגים ממש. העובר כל הזמן מרגיש אותה, כל הזמן, הוא מאוד רגיש אליה. הוא מרגיש כל שינוי שב, שלא בא בדיוק כדי לגדל אותו, להוסיף לו לפי התוכנה הפנימית של ההתפתחות שלו, שנמצאת בו, בתוך אותה טיפת זרע שמתפתח. יש שם תוכנה, ואם אימא לא מספקת לו בדיוק לפי שלבי התפתחות התוכנה הזאת, אז הוא מרגיש בזה כבר איזו סטייה. הוא כבר מרגיש לחצים, הוא כבר מרגיש לא בסדר. זה חייב להיות בהרמוניה, התוכנה הפנימית שבו, בתוך טיפת זרע שנמצא, וההשפעה מאימו על התוכנה הזאת, שבסך הכל בשניהם בא כוח מייצר מהתוכנה ובא כוח מייצב מאימא, וכך על ידי שניהם העובר כבר גדל, בצורה ממש צמודה, צמודה כל הזמן.
הוא לא ישן, אין דבר כזה שישן. הוא כל הזמן ער, הוא כל הזמן מתפתח. זה לא שינה כמו שינה אצלנו. אצלו זה לא יום ולא לילה. אלה שלבים כאלו שהוא כל הזמן נמצא בתנועה פנימית. וכשמתחיל להתפתח, אחרי ג' חודשים ראשונים, ואחר כך, בפרט בג' החודשים האחרונים, הוא ממש מבין ומרגיש איפה הוא נמצא, ויש לו כבר יחס לאימו, שהוא מתחיל לקראת הלידה במיוחד איכשהו מתפתח, איכשהו מתחיל להרגיש כמה שהמקום הזה נעשה לו מקום שמצד אחד סיפק לו את הכל, ומצד שני עכשיו הוא חייב להתרחב, כאילו לקרוע, הוא רוצה לצאת מהמקום הזה, הוא לא מסוגל להיות בו יותר. ואז מתחיל תהליך הלידה. ושם הוא נמצא כאילו מנוגד לאימו. וגם אימא כאילו מפתחת עליו את הצירים, צרות, לחצים, כדי שייצא. ואנחנו צריכים לראות בזה את כוח האהבה דווקא. זה נראה שהיא כאילו רוצה להיפטר ממנו, והוא גם רוצה לפתוח את פתח היציאה ולצאת החוצה. יש ביניהם הדדיות, ששניהם רוצים כבר להתחיל מערכת יחסים חדשה.
והעובר משתתף בכל הדברים האלה בהכרה. אנחנו לא מזהים את זה, כי אנחנו רואים את הגוף, שלושה קילו וזהו. אנחנו לא מודעים עד כמה שבפנים יש לו כבר יחס למה שקורה לו, אבל רק כלפי אימו. דרכה הוא מתחיל להרגיש את העולם. גם קודם הוא הרגיש את כל העולם דרכה, את מה שקורה סביבה. לכן אנחנו אומרים, שכל מה שעובר על אימא עובר עליו. מה שהיא מרגישה, מה שהיא חושבת, כל מה שעובר עליה, הכל עובר אליו.
ניצה: יש פה שני הכוחות שדיברת קודם, הייתי רוצה עוד קצת להבין אותם, הכוח המפתח והכוח המייצר. הכוח המייצר הוא הכוח שבונה את הגוף הפיזי יותר, והכוח המפתח זה יותר החלק הפנימי? מה זה בדיוק?
כן, אבל קשה לדבר על הכוחות האלו, כי אנחנו לא רוצים לעבור למונחים פנימיים. יותר טוב בצורה כללית.
ניצה: שיישאר כללית.
אורן: אמרת בסיום דבריך, שמה שהאימא מרגישה וחושבת הכל עובר אליו.
בטח. גם אחר כך, כשהוא נולד, איך הוא מקבל את העולם? רק דרכה. למה הוא צריך להיות דבוק אליה כל הזמן, גוף בגוף? למה הוא צריך להיות כל הזמן ליד השדיים שלה? הוא כל הזמן רוצה לנשום דרכה אפילו, להריח אותה. זה המתאם בינו לבין העולם הרחב.
אורן: נניח בכל זאת שיש בבית מריבה. העובר נמצא כמו בג'קוזי, אין לו יום ואין לו לילה, הוא כל הזמן ער, מאה אחוז ער, קולט קולט קולט קולט. נניח שאחרי הקורס, בכל זאת הולכים הביתה ולפעמים אני אשכח אותך ואת הדברים החשובים שאתה מלמד, ותהיה איזו התפרצות. אני רוצה שתסביר לי מה הוא מרגיש. הוא בג'קוזי שלו ונניח שאני צועק. מה קורה אצלו? בא צונאמי?
מה קורה אצל אימא במערכת העצבים שלה, במוח שלה, אילו פיצוצים. ראית סרטים שמציירים את הבלגאן שיש במערכת המוחית ובמערכת העצבים של האדם?
אורן: לא.
תבוא אלינו לקורס, אנחנו נראה לך. אותו דבר עובר עליו. כי זו מערכת אחת, וכשהוא יוצא מאימו אל תחשוב שהוא מפסיק להיות קשור אליה, אלא בנוסף אליה הוא רוכש עכשיו קשר לכל העולם. ואפילו שאימו נפטרה, זה סתם נפטרה, הגוף נפטר, אבל הקשר הזה בכל זאת נשאר, והוא נשאר בכל זאת קשור דרכה לכל העולם. ואפילו שהוא נפטר, הקשר הזה וכל המערכות האלה נמצאים. אלה מערכות המידע, אלה מערכות ההתקשרויות בין הפנימיוּת שלנו, שאין להן שייכות לגוף אפילו. עד כדי כך. אתה צריך לראות את הדברים בצורה הרבה יותר רחבה ופנימית. הוא נולד וממשיך לקבל דרכה התפעלות מהעולם, בצורה יותר מועילה, אינטנסיבית, גדולה, רחבה, אבל בכל זאת דרכה. כל הזמן דרכה, בינתיים. אחר כך מתחיל להיות קצת אבא, עוד קרובים. אחר כך מתחיל להכיר כל מיני דברים לידו, צלילים, צבעים, צעצועים, אבל בכל זאת הכל בנוסף, בנוסף למה שמקבל ממנה.
לכן אם אתה שואל אותי, אז בחברה נכונה אנחנו צריכים לפטר את כל הנשים מהעבודה, שכל עוד הן מגדלות את הילדים עד גיל מסוים, הן חייבות להיות קשורות אליהם, כי לילד אין מתאם בינו לבין העולם בצורה נכונה. ולחנך ודאי נשים שהן יהיו המתאם הנכון.
ניצה: מה זה אומר להיות המתאם הנכון, מה זה מתאם נכון?
שאימא מלמדת אותו איך להתייחס לעולם, זה נקרא "תורת אמך". מה זה תורה? הפעלה נכונה אותי כלפי העולם, לקבל מהעולם השפעות, לתת נכון תגובות, זה נקרא "תורת אמך".
אורן: אם אני צועק עליה, הוא שונא אותי?
בטח.
אורן: למה?
כי אתה צועק, אתה מזמין בו יחסים לרגשות שליליים. אתה מקלקל את הסביבה שבה הוא חי. איך הוא יכול להתייחס אליך? כגורם הרע.
אורן: אבל הוא לא מבין מה אני אומר.
לא חשוב, זה לא עניין של שפה, זה עניין של השפעה.
אורן: עניין של מה?
השפעה שלילית.
ניצה: איזה יחס למציאות הוא תופס ברגע כזה באמת? הוא מתחיל לפתח איזו תפיסה כלפי החיים, כלפי המציאות?
הוא חייב להתגונן כנגד זה.
אורן: כנגד זה שאני צועק?
כן. כנגד השפעה שלילית הוא חייב להתגונן?
ניצה: כן.
אז זה בונה בו עיוות מסוים. הוא כבר צריך לעשות השלמה. קומפנסציה כלפי היחס השלילי, כדי לנטרל אותו. אז הוא כל הזמן צריך אז לייצב בתוכו יחס שלילי כנגדו, כנגד יחס החיצוני, שלילי חיצוני, וכך מתחיל להבנות בו יחס שלילי לסביבה. וזה אחר כך הופך להתנהגות אלימה, ליחס גס. הוא לא יודע למי בדיוק לפנות אותו, אז מתחיל פשוט להתנהג בצורה כזאת.
או ההיפך, הלחץ הזה מאבא על אמא, או בכלל מהסביבה על אמא, הוא עד כדי כך גדול שהוא נמצא בחוסר ביטחון טוטלי, ואז כל החיים הוא לא יכול להיות ממש עצמאי.
אורן: אז מה עושים?
מה עושים? זה לא הכל, זה ממש קצה הבעיה של העולם. מה עושים? מחנכים את האנשים.
אורן: אני לא יכול להתעלם מהדברים המדהימים שלימדת אותנו היום.
עכשיו אתה מוכן לבוא לסדנאות שלנו? ללימודים? אין לך ברירה כאילו. אם אתה אוהב את אשתך ואת הילד, אתה חייב, אין לך ברירה, אנחנו ממש מחויבים בזה, רק להראות את המציאות, ההשפעה הזאת שקיימת כאן על העתיד של הילד. מה תעשה?
אורן: אחרי ההסבר שהבנתי וגם הרגשתי אותו, עכשיו אני בבעיה, כי אין לי כלים. אני באופי שלי אדם מאוד עצבני. אז אני לא יודע איך אני אמור להעביר את חודשי ההריון בנופת צופים. עכשיו הכנסת אותי לבעיה, למה? כי לפני שלימדת אותי את השיעור של היום, אז היה מה שהיה.
עכשיו נתת לי ידיעות שעוד אין לי כלים רגשיים לממש אותן. אז השאלה היא, האם אתה יכול מהתובנה הזאת לתרגם לי תרגול מעשי קטן, אני בטוח במאה אחוז שאני לא אצליח עדיין להיות מושלם. אתה כאילו אומר, עכשיו יש לך ילד, אתה צריך להיות בן אדם מושלם, אני לא מושלם, ואני גם מאוד עצבני במקרה הספציפי. אז אולי היית יכול לתת לי איזה תרגיל קטן. להתחיל להעביר, עכשיו אני רק קולט אותך בינתיים.
בדיוק. כך צריך להשפיע עליך. יש אנשים שמשפיעים עליהם בצורה רגשית, יש כאלו שעל ידי השפעה בהיגיון. לכן מה שהייתי אומר לך, סרט קצר כל יום, עשר דקות, רבע שעה, על מה שקורה מהשפעה שלילית, וכנגד זה מהשפעה חיובית על התפתחות העובר, על העתיד שלו.
אורן: את זה אני אשתדל לעשות, אני אחפש ב- you tube ואני אמצא כל מיני דברים. אולי היית יכול לפרוט לי את התובנה הזאת, לפרק לי אותה לאחת, שתיים, שלוש, איך אני צריך להגיב לפרץ העצבנות הבא שיתעורר בי כלפיה, בהתאם לכל הידיעות שציירת לי עכשיו? אפשר לקבל משהו כזה?
אתה צריך לקבל ציור למה זה גורם, רק זה יעצור.
אורן: כן, אני אשתדל למצוא כאלה דברים.
אז מה עוד?
אורן: זה אני אזין את עצמי, כמו שאמרת לי, עשר דקות ביום. אפילו נראה את זה ביחד, וגם נחזור על המפגש שנתת לנו היום, על הרעיונות, על המחברת. אבל זה בהכנות מה שנקרא. ניכנס רגע לסיטואציה.
אני חוזר הביתה אחרי שראיתי בהפסקת צהריים בעבודה, סרטון ב- you tube שאשתי שלחה לי, על השפעה של יחסים שליליים על העובר. ראינו אותו ביחד, דברנו בטלפון, אמרנו שאנחנו חייבים ממש לשמור.
אני נכנס הביתה, תמיד יש משהו מעצבן, נכון? כמו אצל כל זוג. יש משהו שגורם לי להתרגז.
לפני הכל אתה צריך לחשוב איך אתה משפיע לו טוב.
אורן: עכשיו בסיטואציה? בכללי.
כל הזמן.
אורן: את כל הזמן הבנתי. ואת הסרטים הבנתי ואת השיעור של היום גם הבנתי, ואני מרגיש שהוא נכון באלף אחוז, לא במאה. עשינו עשינו עשינו, מלאנו איזה מחסן רגשי, שכלי, לא יודע מה, מתמלא. עכשיו משהו מקפיץ אותי. איך תעזור לי, איך אני מתמודד עם זה. באופן טבעי הייתי עכשיו באיזו התפרצות קלה עליה. נניח שהדבר הזה, מעורר העצבנות, הוא יותר גדול מהמחסן שיש לי. אתה עכשיו ממלא לי איזה מחסן של חכמות כאלה.
ברור.
אורן: נניח שיקפוץ משהו. האם אתה יכול לתרגם לי מתוך הרעיונות האלה, מהתובנות, משהו שיעזור לי להשתלט על עצמי?
לא. באותו רגע וודאי שלא. הכוח החיובי כנגד הכוח השלילי שיש בך, זה יגרום לך להתפרצות או לרוגע.
אורן: אז באופן אישי יהיה לך מאוד קשה איתי עם כל הסיפור הזה. אני אהיה תלמיד לא מהמצטיינים בקורס. כי אני פשוט מאוד עצבני. אולי אתה רגוע, אני מאוד עצבני.
זה בכלל לא שייך למי אתה.
אורן: מה פירוש?
זה שייך להכרת הרע. בסך הכל, מה שאדם צריך להרגיש, הכרת הרע.
אורן: לא הבנתי.
הכרת הרע בהתפרצויות שלך, ביחס שלך כלפי האישה ודרכה כלפי העובר. מה יש כאן? יותר ויותר ויותר שטיפת מוח, אין יותר. אין חוץ מזה. כל החיים שלך צריכים להיות מלאים ציורים רק מזה. שאתה לא יכול לברוח מזה לאף מקום.
אורן: מה זה מזה?
למה גורם היחס הטוב ומה גורם היחס הרע לאישה, כלפי העובר. ושאתה בטוח מעביר את מה שהיא מרגישה, זה עובר אליו. ובזה אתה קובע את כל החיים שלו לעתיד. עד סוף שנותיו. זה היסוד. שאחר כך הוא רק מפתח את זה. מה זה נקרא ארבעים יום יצירת הוולד? זו כבר יצירה שאחר כך מתפתחת. אחר כך המדורים האלו, שלושה חודשים, שלושה חודשים ושלושה חודשים, אלה שלבי ההתפתחות של העובר. לא של חתיכת בשר שדומה יותר ויותר לאדם, הוא אישיות שמקבל גם פנימית, כמו שמקבל את הצורה החיצונית. שאם יש לו דבר לא טבעי, לא נכון בגוף, בבשר, כשהוא נולד, זה נשאר, אתה צריך לתקן אותו, אם זה אפשרי. אותו דבר אם הוא לא מתפתח נכון בפנים, במערכות של כלי הדם, העצבים, כל מיני הרגשות שלו, הכל נשאר. רק אתה לא רואה את כל המערכות האלו. אבל יש לו בתוכו את כל הקומה של האדם העתידי. רק לא יצא לאוויר העולם, מה שנקרא, לא התגלה במעשה. אנחנו צריכים להתייחס לזה מאוד ברצינות.
אורן: עד כה דברנו מהצד השלילי, שאני מתעצבן על אשתי, ואז מה קורה אצלו. וזה כאילו מה שמלחיץ אותי עכשיו, איך להימנע מיחס שלילי. מה קורה כשיש יחס חיובי? מה קורה איתו?
אז הוא מרגיש את זה גם.
אורן: מה הוא מרגיש?
הוא מרגיש שיש תוספת כוח המפתח, מתפתח יותר טוב, יותר יפה, בפנימיותו, בקליטה, אז נפתחים כל כלי הקליטה בעובר.
אורן: מה פירוש?
כשאתה פוחד, אתה מתכווץ, אתה סוגר את החושים, אתה רוצה להסתתר. וההיפך, אז אתה מתרחב, אתה פותח את עצמך, אם יש עליך השפעה, יפה, טובה.
אורן: אז גם הוא כך?
כמובן.
ניצה: ובזה שהוא פותח את החושים, איך זה משפיע עליו לטובה? מה זה עושה?
זה משפיע על ההתפתחות שלו. וזה משפיע על כל קומת הגוף, גם בבשר, בהרמוניה.
ניצה: זאת אומרת, זה ישפיע גם על הבריאות של הגוף הפיסי של העובר.
כן.
ניצה: לא רק על כך שהוא יצא נניח עצבני.
לא, הכל קשור אחד לשני. אומרים שעצבים זה הכל, אז וודאי שמשפיע. יכולת קליטה, יכולת לכל דבר. הוא לא סוגר את עצמו, אז הוא יותר פתוח למוסיקה, בכלל ליצירות, לכל הדברים.
אורן: אני אקח את זה עוד צעד קדימה, אם אני מבין נכון, מערכת היחסים בינינו תקבע במידה מסוימת אילו מערכות יחסים יהיו לו?
בטח, במאה אחוז. קודם כל הוא ירצה תמיד להיות בכאלו מערכות יחסים כמו שיש לו ברחם, כמו שיש לו במשפחה כשהוא קטן. כי אפילו למערכות האלו, היחסים שלא היו טובים, הוא בנה נוגדנים, הוא בנה מערכות להתגבר, להתנגד להן. ואם הוא לא מרגיש כלפיהם עכשיו פתאום יחס רע, נניח יוצא לאיזה מצב, לאיזו סביבה טובה, אז הוא לא ידע איך להסתדר איתה. הוא בכוונה יגרום להם יחס רע אליו, כמו שהיה קודם אצלו בבית. כי הוא לא יודע איך להתנהג בצורה אחרת, אין לו אותה מערכת יחסים, הוא לא מבין.
אנחנו רואים כאלה דברים בעולם, אתה לא צריך לגנוב, אתה לא צריך לעשות שום דבר רע, הכל בשפע, יש לך הכל. לא, הוא בכל זאת חייב לעשות זאת, בכל זאת חייב לריב, אחרת הוא לא מרגיש את האחרים שהם בכלל נמצאים איתו בדו שיח. הוא לא מבין יחס טוב, הוא מבין רק שצועקים והוא צועק, מרביצים והוא מרביץ. חסרה לו תגובה, חסר לו מגע עם הסביבה. כי הוא לא רגיל, הוא פיתח כאלה מערכות יחסים, מערכות הגנה.
זה ברור לנו מפסיכולוגיה רגילה, זה כבר ידוע.
ניצה: מה מזה עובר בגנטיקה ומה עובר באמת ביחס הטוב?
הכל משפיע, הלוך ושוב.
ניצה: לדוגמה לילד הזה יש בגנים פוטנציאל להיות עצבני. למה? כי אבא שלו עצבני. אבל אבא שלו עבר תהליך ועכשיו הוא מפתח יחד חדש. מה יקרה בפנים, מה ישפיע יותר, הגנטיקה או היחס החדש שהוא קיבל?
תמיד הכוח הגנטי יישאר, אבל עליו יהיה כבר תיקון. וכמה שהתיקון הזה יהיה מיום שהוא קולט את הסביבה, אז הוא מגיע למצב שאפילו כל הנטיות השליליות שלו הופכות להיות נטיות חיוביות. זאת אומרת, במקום לעשות, לדרוש מאחרים ולעצבן אחרים ולדרוש מהם תגובה חדה, הוא יעשה את זה, אבל בכיוון הטוב. האנרגיה הזאת, החריפות הזאת, הוא ישתמש בה דווקא ליצירת סביבה יותר טובה מאנשים אחרים שאין להם את הלחץ הזה.
זאת אומרת, שיש לו את הנטייה הזאת, כמו בתאי גזע, ללא צורה. ואת הצורה הוא כבר ייתן מעצמו. וזה הכל תחת השפעת הסביבה, כמו שאנחנו לומדים. שאותן הנטיות יכולות לקבל צביון טוב או צביון רע בהתאם לסביבה. הנטיות נמצאות, אבל הן נמצאות בצורה גולמית.
אורן: קודם אמרת לי שאין לך איזו עצה לתת לי כשבא לי איזה פרץ עצבים.
תבנה לעצמך סביבה, בעבודה, בכל מקום.
אורן: אמרנו שהעובר קולט גם השפעות שליליות ממני אליה, שדברנו עליהן הרבה, ואחר כך דברנו על השפעות חיוביות, שזה פותח אותו, את הקליטה שלו.
כי אתה מרחיב לו את הסביבה, הסביבה החיובית.
אורן: מה פירוש?
על ידי לחץ שלילי מהסביבה הרחבה הוא מצטמק, מצטמצם, מתחיל להיכנס להגנה. זה עוצר את ההתפתחות הרגשית שלו, המוחית, אפילו הפיזית. כשאתה על ידי השפעה חיובית מוסיף ליחס של אמא אליו, אז אתה מרחיב את העיגול שלו, ואז הוא מתפתח לפי העיגול החדש. כמו שדגים באקווריום מתפתחים לפי גודל האקווריום.
אורן: במטפורה, כאבא אני יכול להרחיב את הרחם שלה עד אליי?
וודאי. ויש כאן השפעה כאבא ואמא. הוא מתחיל לקבל מזה לא סתם השפעה יותר גדולה, יותר רחבה, הוא מתחיל לזהות כאן השפעה שונה, חיובית, חוץ מאמו. זו השפעה אחרת, זה מפתח לו את המערכות האחרות. זה נקרא "מוסר אביך".
אורן: מה זה?
איך להביע את זה במילים רגילות? אני לא יודע איך לבטא את זה.
אורן: בצורה רגשית. מה הוא מרגיש? אתה אומר שאני יכול ממש להרחיב את הרחם כאילו עד אליי, ואז מה הוא מרגיש? מישהו חדש הופיע במגרש?
הוא מרגיש כפועל מצד שמאל, אם הוא מצד ימין, אביו מצד שמאל, או ההיפך, תלוי כלפי מה אנחנו מדברים. שניהם משלימים זה את זה. מזה הוא מתחיל להיבנות כאדם, כקו אמצעי, ביניהם. הוא מרגיש מאוד את השוני בין אבא ואמא.
אורן: איזה שוני?
שוני שזה בא ממקור אחר, לא סתם עוד בן אדם. אלא זו השפעה מהטבע, אתה מקשר אותו גם לטבע. אבא נכלל בתוך אמא, אמא נכללת בתוך אבא.
אורן: אולי נתחיל ממנה? מאמא היו לנו תמונות כאלה עשירות.
אמנם אתה משפיע דרכה, אבל אתה משפיע את עצמך.
אורן: אז מה הוא מרגיש?
הוא מרגיש, שיש עוד מקור מהטבע הכללי שמגיע אליו דרך אמו, ועכשיו הוא רואה שיש עוד מישהו שמהטבע הכללי משפיע על אמו אליו. שאבא ואמא, אבא נכנס לתוך אמא ומשפיע אליו, אבל מתוך זה נבנית בו מערכת על ידי השפעת אבא ועל ידי השפעת אמא.
אורן: המערכת שנבנית מהשפעת האבא היא אחרת?
וודאי.
אורן: הוא מרגיש? הוא מרגיש מה נבנה בו מאמא, ומה מאמא דרך אבא?
כן.
אורן: מה הוא מרגיש?
לא מאמא דרך אבא, מאבא דרך אמא.
אורן: מאבא דרך אמא. מה הוא מרגיש מאבא?
זה כמו חלקים שונים שבגוף שלו. כמו כרומוזומים, ממש מערכות שונות שבנו, שיש זכריים ויש נקביים. מערכות שבנו, בתוך הגוף שלנו, בתוך המוח שלנו, יש להן חלקים ששייכים לצד ימין ולצד שמאל, גבריים ונשיים. ותמיד הם עובדים בצורה כזאת, אי אפשר אחד בלי השני. הורמונים, גנים, הכל, זה עולם ומלואו. וההשפעה מאבא היא גורמת כאן חלק מכריע מאוד. אבל חלק יותר נסתר, חלק יותר עמוק שפועל דווקא. כי אמא זה כחסדים ואבא מפתח בו את החוכמה, את הגישה הפנימית. זו מערכת שאחר כך היא יוצאת בו, מבליטה יותר.
אורן: באה לידי ביטוי.
כן.
אורן: עד עכשיו דיברנו על המערכת ואיך הוא מרגיש שהוא מבחין שזה בא ממקור נוסף. איך זה משפיע אם אני מתייחס אליה טוב או רע? אמרנו שהוא מזהה מערכת אחרת, אם אני מתייחס אליה?
הוא משתדל לנטרל אותך.
אורן: מה הפירוש?
שהשפעה שלילית משתדל לנטרל. שאין לו אבא. ואז איך הוא יכול להשלים את מה שהוא צריך להתפתח על ידי אבא? אין לו ממה להשלים. ואז הוא מחוסר בטחון, מחוסר התפתחות, דבוק יותר לאמא, יוצא ניזוק.
אורן: ואם אני מתייחס אליה טוב?
אז ההיפך. מושלם.
אורן: עכשיו אני תלמיד שלך, כבר שיעור שני בקורס, ואני מתאמץ לעבוד על עצמי, באמת מתאמץ, כי אני רוצה שיהיה לו טוב. הוא מרגיש שאני משתדל? בתעודה לילדים בבית ספר יש ציון, ויש משתדל או לא משתדל. נניח שאני קצת עצבני ולא מצליח בכל, אבל באמת משתדל. הוא מרגיש את המאמץ שלי?
כן, זה נמסר לו. כי זה שייך להשפעה שלך, אתה מוסר לו מסך, אתה מוסר לו את היחס שלך, לא משהו מוכן, אלא עד כמה שאתה משתדל ומכין לו את הכל. את כל הדברים שעשית בשבילו, למענו. כל זה נמסר, והוא עוד יותר אוהב אותך.
אורן: באמת?
בטח, כי זה שנותנים סתם לילד מתוך טוב לב, או שבאמת עושים במאמץ. זה חייב להיות נרשם אצלו.
אורן: אבל פה יש משהו "טריקי". כי אנחנו שלושה, זה לא שאני נתתי לו. הוא יושב שם כמו שופט בבית משפט, עושה עלינו משפטים כל הזמן. הוא התייחס אליה טוב, הוא התייחס אליה לא טוב, היא התייחסה אליו טוב, היא התייחסה אליו לא טוב, הוא נותן ציונים למערכת היחסים בינינו ומתרגם את זה לאיך שהוא מתפתח. מתפתח בטוב, מתפתח לא בטוב, מצטמק, נפתח, קולט, סוגר.
אבל אתם קובעים.
אורן: כן. כאילו הוא יושב ומתרגם.
הוא התוצאה.
אורן: כן, הוא מתרגם את היחסים בינינו.
יוצא שזה יצור רוחני, לא רק גשמי. שזה ממש יצור רגשי, יש בו מערכת יחסים שלכם, הוא נעשה כתוצאה מכל המכלול שיש ביניכם. לא סתם כך, שנתת זרע ואתה חופשי. כאן ממש נעשה לך פרי מהצורה המשותפת שביניכם.
אורן: אני רוצה למקסם את מה שלמדנו היום, עד המקסימום האפשרי בכיוון החיובי. מה אני צריך לעשות, אני כבעל, או אני איתה בזוג, כדי להזין אותו במקסימום הכוח החיובי הזה, מה אני צריך לעשות?
אתם צריכים להיות מתוקנים.
אורן: תרגל, תן לי איזה תרגול, אני מבטיח לעשות.
שכל מה שאתה עושה, אתה עושה כדי להיות אדם מושלם. כי אז בטוח אתה מעביר לו השפעה שלמה. אותו דבר האישה. ואז אתם מעבירים לילד השפעות חיוביות, על המצב הנוכחי וגם על המצב העתידי, שאתם חושבים עליו ורוצים לבנות בשבילו. גן הילדים, בית הספר, סביבה יפה וטובה, את כל זה הוא מרגיש, את כל זה הוא מקבל כמקיף, כעתידי, ויש לו לאן להתפתח, העיגול עוד יותר מתרחב. הוא מרגיש את הדאגה שלכם לעתיד. הכל הוא קולט בתת הכרה, בהכרה, הכל נרשם ופועל בכל מיני רמות, מתת הכרתיות ביותר ועד שהוא מבין.
אורן: אתה יכול לתת לי תרגיל אחד מתקדם מלהיות אדם מושלם? אדם מושלם זה קצת גדול עליי.
לבוא אלינו לקורס.
אורן: אני בקורס. תן לי להגיע להקבצה ב', כמו שאומרים בבית ספר. אני מנסה להיות אדם מושלם, זה קצת גדול, בינתיים, אולי אני אהיה עד שהוא ייוולד.
לחשוב על זה שאנחנו חיים במערכת עגולה, שלמה, שכוללת בתוכה את כל המציאות, בכל הדרגות. וכל זה נסגר יחד, וכאן ממש אי אפשר שאנחנו נהיה חופשיים במשהו, בלי להשפיע זה על זה באיזו מחשבה, באיזה רצון, באיזו צורה, אלא הכל נכלל, הכל נרשם. כל מעשיך נרשמים.
אורן: טוב.
חזרת לתורה.
אורן: תודה רבה הרב לייטמן, תודה ניצה ותודה לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה, נרשום מעשים טובים. כל טוב ושיהיו לנו חיים חדשים. להתראות.
אישה עוברת במהלך ההריון המון שינויים. כיצד תוכל להכין את עצמה להיות אם ואת העובר לקראת החיים החדשים מחוץ לרחם? הרב ד"ר מיכאל לייטמן מספר על ההשפעה המכרעת של אם על ילדה, עוד משלב הימצאו בתוך ריחמה
האישה ההרה
כאשר אישה מתעברת, היא הופכת להיות נציגה של הטבע
- מרחם האם, לחוג המשפחה, ולחברה הכללית – המעגלים המתרחבים בחייו של אדם
- המחשבות של האם והאב משפיעות על העובר ומעצבות את התפתחות המוח שלו
- שלבי התפתחות העובר ברחם: 3 ימים, 40 יום, מדור ראשון שני ושלישי
- על ההורים לדאוג לרכוש מבעוד מועד ידע שיאפשר להם לגדל אדם מפותח
חשוב שסביב הילד בבית יהיו ספרים מתאימים ומשחקים טובים
- תמיד חינכנו ילדים להיות בקשר טוב עם הסובבים אותם
- האימא צריכה לחשוב באיזה עולם טוב היא הייתה רוצה לחיות
הגישה של האם לחיים עוברת לעובר
- כמו שאתם מתייחסים לזולת, כך מתייחס העולם עתה אל העובר שלכם
- ברמת החי העובר יתפתח טוב, ברמת האדם – זה תלוי ביחס ההורים לסביבה
- "תורת אימך" פירושו הקניית גישה כללית לחיים.
- מה אימא צריכה ללמוד מ"אימא טבע"
- תרגיל לבני הזוג: התחילו להתייחס לזולת כפי שהייתם רוצים שהילד שלכם ינהג
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו ל"חיים חדשים", סדרת השיחות עם הרב לייטמן.
בתקופה האחרונה אנחנו מדברים על הריון ולידה, אין דבר יותר טבעי מזה, כל אחד נפגש עם זה בצורה כזו או אחרת, ואנחנו פה מנסים ללמוד על החיים בכלל דרך ההיריון והלידה.
את השיחה הזאת אנחנו רוצים להקדיש לאישה. כשבני זוג "נכנסים להריון", האישה היא בעצם הכוכב המרכזי והיא עוברת כל מיני תהליכים. איך אנחנו יכולים, בהתחשב בתקופה המיוחדת שבה אנחנו חיים להעניק לאישה את התובנות, הכלים, ההכוונה המיטבית, על מנת שהיא תוכל לממש את השלב הזה בצורה אופטימלית?
ניצה: עד עכשיו הייתי אישה, ועכשיו אני מתחילה להרגיש איך הגוף שלי מתחיל להשתנות, המחשבות שלי הן אחרות, אני מתחילה להיות יותר מגוננת, יותר דואגת, למעשה כל המחשבות שלי מופנות כלפי העובר. פתאום אני גם מתחילה לחשוב על אמא שלי, שתמיד אמרה לי: "עד שלא תהיי אמא לא תביני" ולמרות שאני עדיין לא ממש אמא פיזית אני כבר מתחילה להרגיש איך דברים בי מתחילים להשתנות.
מעסיק אותי כל הזמן איך לתת את הכי טוב לעובר שלי, איך לדאוג לו שיהיה באמת בתנאים הטובים ביותר, איך אני מאפשרת לו להתפתח בצורה הטובה ביותר ובהמשך לחיות את החיים הטובים ביותר. אז אני שמחה לשאול אותך מה אני צריכה ללמוד, מה אני צריכה להבין מהמציאות שבה אני חיה ואיך אני יכולה להקנות לעובר שלי מהשלב הזה את הכלים הטובים ביותר להתמודד נכון עם החיים?
הנושא הוא מאוד רחב אבל בואו נתחיל ממשהו. קודם כל הייתי אומר שהטבע מפתח באישה את הרצון לדאוג לעובר כמו שהטבע בעצמו דואג לכל היצורים שלו. למרות שטבע זה מין זכר, אנחנו אומרים "אמא" כי הטבע מתנהג כמו אמא, "אמא אדמה", "אמא טבע" בשפות אחרות. אמא זה אומר כל מה שמפתח, מוליד, דואג. ולכן אנחנו צריכים לראות שהאישה מקבלת כאן מעין העלאת דרגה, במקום להיות ייצור מין הטבע, היא הופכת להיות בעצמה לחלק, לנציג של הטבע עצמו. הטבע מתייחס אלינו ומפתח אותנו בתהליך מיוחד שאנחנו עוד לא מכירים בדיוק, במטרה להיוולד כבני אדם בעתיד, כדי שנגיע להישגים יפים וטובים באופן מיוחד. את זה אנחנו לומדים מאמא.
זאת אמרת, יש כאן ממש תהליך מקביל שאנחנו יכולים ללמוד ממנו מה שניתן לנו ללמוד. האישה והעובר ותהליך ההתפתחות של תשעה ירחי לידה, והלידה עצמה ואחר כך התפתחות הנולד. כך אנחנו יכולים לראות מכאן את כל התהליך שכולנו עוברים ושכל האנושות עוברת וכל החברה האנושית עוברת, וכך ניתן לנו כאן הרבה חומר למחשבה.
אנחנו לא מתייחסים לעניין הרפואי וכל הדברים הקשורים לו, אלא הייתי מושך את ההסבר שלי לעניין הסוציולוגי. מפני שאם אמא חושבת על העובר, קודם כל חשוב מה שהיא חושבת על העובר כל זמן שהוא מתפתח בתוכה, אז אומרים לה, מסבירים לה, מה כדאי ומה טוב. גם המחשבות שלה, מצב הרוח שלה, מאוד משפיעים, מה שהוא שומע דרכה, מה שהוא טועם דרכה, כל הדברים האלה הם גוף אחד.
אנחנו לא מדברים על הגוף שלה לפני שהיא נכנסה להריון, אבל ברגע שהיא נכנסת להריון ודואגת לו, אז היא צריכה לדעת שחוץ מהמילוי הגשמי, האוכל, המזון הרגיל, צריך להיות כאן גם מזון פנימי, רוחני של האדם. אנחנו רוצים שהתינוק ייוולד ויהיה גדול, שיהיה לו יחס יפה וטוב לחיים, לסביבה, מפני שבזה הוא קונה לעצמו ביטחון והצלחה. לכן כבר עכשיו אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מעבירים אליו את ההרגלים האלו אפילו במצבים שהוא נמצא עדיין בהתפתחות התוך רחמית.
מעניין שיש תרבויות בעולם שסופרות את אורך החיים של האדם מרגע קליטת הזרע בתוך הרחם, בג' ימי הקליטה. אחרי כן, ביום השלישי, כשהזרע נקלט, אנחנו כבר אומרים "זהו, זה כבר אדם", ומרגע זה והלאה אומרים שצריכים להוסיף לגיל עוד תשעה חודשים. וזה באמת נכון רק שהעובר עוד מתפתח בצורה אחרת. אחרי שהוא נולד, הוא דבוק לאמא בצורה חיצונית, אחר כך קצת פחות, ואז דבוק יותר לחברה. כל הזמן הוא דבוק לטבע יותר ויותר רחב, זה מה שבעצם קורה.
כשהאמא היא כאן נציגת הטבע, מפתחת את העובר ושומרת עליו בצורה אישית. אחר כך אנחנו אומרים שהוא נולד ושייך כבר לכל החברה, לכל האנושות, אבל הוא עדיין דבוק לאמו. ואז הוא יותר ויותר מתרחק, הוא נכנס לגן ילדים, לבית ספר, לחברה של הגדולים וכן הלאה, הוא מתחיל להשתייך לחוגים יותר ויותר רחבים, לעיגולים יותר רחבים של אותו הטבע, "האמא הגדולה" שזה הטבע כולו.
לכן אנחנו צריכים לדאוג לאותו עובר שמתפתח, כבר מעכשיו. עד כמה ניתנות לו הנחיות נכונות, כיוון נכון לחיבור עם עיגולי השתייכות יותר רחבים, יותר חיצוניים, כי מרגע שאנחנו מתייחסים אליו, אנחנו צריכים להתייחס לכל דרכו. אנחנו יודעים שמה שהאדם סופג בשנים הראשונות בחיים נשאר לו ממש לכל החיים וקשה מאוד אחר כך לעשות אפילו תיקון קטן, מפני שזה בא אפילו לא כתיקון, אלא כעיוות, כשהוא כל הזמן צריך לכופף את עצמו כדי ליישר את עצמו כלפי החברה.
לכן חשובות מאוד אפילו המחשבות שיש לאמא עצמה, לאבא, ואחר כך המחשבות שיש לגבי האמא מצד הקרובים של הזוג, החברה הסובבת אותם, איך החוגים האלה יהיו בהשתתפות ובצורה נכונה, בהרמוניה ביניהם. חשוב שהאמא תרגיש שכל המערכות מהוות עבורה סביבה מעודדת, דואגת, חמה. חשוב מאוד עד כמה היא מוכנה לקבל את העובר, עד כמה העובר שיגדל יוכל להתכלל בחברה הזאת בצורה נכונה. שיהיו לו לא רק תנאים אלא גם נכונות מצידו להיות קשור לחברה, להיות יותר שייך אליה וכן הלאה.
כדאי לנו לראות את התמונה הכללית שהטבע הכין, קודם כל יש התפתחות בתוך האמא כשהיא משמשת כנציג הטבע כלפי העובר, ואחר כך הטבע לוקח כביכול את העובר מתוך האמא ומוליד אותו לעיגולים יותר רחבים. אם אנחנו מסתכלים בצורה נכונה אנחנו רואים שיש כאן הרבה מה לעשות בחברה האנושית והצלחת האדם בחיים מאוד תלויה בגישה האינטגרלית ובקליטה הכללית של האדם בכל החברות. אנחנו רואים ילדים שהולכים לגן ילדים, עד כמה אנחנו דואגים לאווירה שתהיה בגן, אילו ילדים יש שם, איזה תוכן הם יקבלו. כבר לא כל כך חשוב לנו האוכל, אנחנו נוסיף את זה בבית, אבל מה שנעשה מהחברה, מאותם הילדים הקטנים שמתאספים סביב הילד הקטן שלי, לזה אני מאוד דואג. שתהיה אווירה טובה, יפה, שלא יביא מהגן הביתה "וירוסים" לא טובים בהתנהגות, ביחס שלו לאחרים וכן הלאה.
אנחנו צריכים שאמא תדע על כל הדברים האלה כבר מעכשיו, מפני שהמודעוּת שלה כבר מאוד משפיעה על העובר. בפרט שאנחנו יודעים מהמחקרים שלנו שהמוח מתפתח עכשיו בתוך הרחם, כמו העובר כולו, בהתאם לצורה שממנה הוא מושפע. יש שם קשרים שכבר יכולים עכשיו להיבנות בצורה ובהתאם למציאות של אבא ואמא והמצב הסוציולוגי וסוציו אקונומי שבו הם נמצאים. אנחנו רואים לפי מחקרים מעשרים השנים האחרונות, עד כמה שזה משפיע.
זה פלא עד כמה שהמחשבות וההכנות של האבא והאמא ושל הסביבה, משפיעות על מבנה המוח הקבוע שמתפתח בתוך הרחם.
הייתה לנו בעיה דומה עם המחשבים, חשבנו שאף פעם לא נוכל לקלקל חומרה של מחשב על ידי וירוסים, ועכשיו אנחנו מגיעים למצב שבו הוירוסים שהן תוכנות מקולקלות במיוחד, יכולות לפגוע בחומרה עצמה.
גם אחר כך, אנחנו רואים שהאדם עובר במשך החיים מחברה לחברה. הוא נכנס לחברה מסוימת והיא משפיעה עליו, היא יכולה לעשות לו שינויים כאלה במוח שהוא כבר לא יוכל להתפטר מהם, לא יוכל להתחיל להתנהג בצורות אחרות, מנוגדות. יש כאן מין זיכרון קבוע ויש מבנה קבוע של המוח, וכדאי לשים לב לכך שהוא לא משתנה.
ולכן יש חשיבות כל כך גדולה למחשבות, רצונות, תשוקות, ובעיקר לגישה לחברה, לקשר עם אנשים, כי זה מה שמקנה לאדם ביטחון והצלחה. אנחנו רואים שאנשים בעצם מצליחים בזכות התכונות האלה, עד כמה אני מרגיש אנשים אחרים, כמה אני יכול להיות נגדם או יחד איתם, כמה אני נמצא באינטראקציה איתם, בהתחברות איתם. או להיפך, כשאני יודע את טבע האדם ואני שומר את עצמי ממנו. גם זה שייך לידיעת החיבור, ידיעת הקשר עם הזולת.
לכן אנחנו צריכים לפתח בהורים את כל הדברים האלה. זה חשוב מאוד, זה הרבה יותר חשוב מקצת פחות או קצת יותר אוכל משובח. כי הוא תמיד יקבל פחות או יותר מה שהוא צריך מאימו, בהמלצת הרופאים, כאן לא צריכים כל כך הרבה להוסיף ולהגזים. העיקר זו אותה האווירה האינטלקטואלית, אותה האווירה החברתית שעליה דברנו, המחשבות, הגישה של האישה לעצמה, לעובר, לחיים.
אנחנו רואים שאם מכניסים חיות לכלוב, הן גדלות. לעומת זאת אדם שגדל, תן לו כל טוב אבל לא תיתן לו יחס, תראה איך הוא גדל. אפשר לראות שילדים שגדלים ללא הורים, עד כמה שהתזונה לא עוזרת להם. למרות שניתן להם מזון מאוד וטעים, זה לא יעזור. ללא חום, ללא הבחנה, ללא חברה חמה סביבו, ילד גדל בעיוות פנימי. ויוצאים מילדים כאלה אנשים פגועים בדרך כלל.
לכן אני חושב על הכנה פסיכולוגית מיוחדת להורים, ובכלל לקרובים, כשלב הראשון. אחר כך אנחנו צריכים ללמוד מהשלבים השונים שהעובר עובר בהתפתחות שלו ברחם. אנחנו מחלקים את ההתפתחות הפנימית שלו לכמה שלבים: שלב ראשון נקרא המדור הראשון, ג' ימי קליטת הזרע, בהמשך 40 יום מיצירת הוולד, עד שלושה חודשים. ואחר כך מגיעים המדור השני, והמדור השלישי. במדור הראשון הוא בעצם מתפתח כדומם. עדיין אין לו כל כך את הרגשת הסביבה, הוא רק שומר על עצמו כדי כמה שיותר להיות בהתפתחות שלו עצמו, ולספוג מהסביבה כמה שאפשר בלי להתייחס אליה.
במדור השני הוא כבר לא דומם, הוא כבר כמו צומח. הוא כבר יותר מקבל ויותר נותן לסביבה, יש לו כבר אילו תנועות, אבל התנועות הן עדיין פנימיות. ובמדור השלישי כבר יש לו תנועות חיצוניות, הוא כבר משנה מקום, לא כמו שהצמח, אלא משנה מקום כמו חי, זאת אומרת, הוא כבר מסתובב, אמא מרגישה אותו יותר וכן הלאה. זאת אומרת, יש כבר אינטראקציה הרבה יותר יפה ובולטת. וכך אנחנו צריכים להיות עד שנולדים. עד שהעובר נמצא במצב כזה עם אמא, שהוא חייב את החופש שלה, חייב להגיע לקשר עימה בצורה כזאת שהוא חי כגוף עצמאי, ואז נולד. זאת אומרת, זאת סיבת הלידה.
וזה מה שאנחנו צריכים להבין, שבצורה כזאת האדם ממשיך. אותם תשעה ירחי לידה, כהעתקה מהם, אחר כך אנחנו יכולים להמשיך לכל החיים. ובעצם אם אנחנו אפילו מדברים על תורה, אז אנחנו אומרים עד מאה ועשרים, זה שלושה מדורים. מ' יום זה 40 שנה, 40 שנה, ו 40 שנה. זאת אומרת, גם בזה יש אותם תהליכים.
וגם באותם השלבים תמיד אנחנו רואים את האדם שמתפתח במיוחד, אפילו לפני שהוא נולד, הוא קודם כל שומר על עצמו, ורק דואג לעצמו. הוא עובר אותו שלב של המדור הראשון של דומם, ואחר כך מתפתח כצומח, קצת יותר באינטראקציה, בקשר הדדי עם הסביבה. ואחר כך, במדור השלישי הוא כבר מסתובב, וכבר בצורה אקטיבית מתייחס לסביבה, עד כדי כך שנולד. זאת אומרת, יוצא בכלל מהבית, ומתחיל להיות בקשר עם הבית, אבל בצורה יותר עצמאית.
וכך אנחנו רואים את זה בגן ילדים, בבית ספר, ואז יוצא ממש לחיים החופשיים שלו. חוץ מזה אנחנו רואים את הקשר בין דרגות התפתחות האדם, שכשהוא נולד הוא כנקודה, אחר כך הוא עולה כלפי הפרצוף העליון שלו לכל מיני רמות, עד שמתחיל להשיג את המולידים שלו, בעוצמה, בגובה, ובאיכות שונה, כי הוא מגיע לעולם הזה כבר עם הרשימות, עם הנתונים החדשים.
את כל זה אמא צריכה לדעת, צריכים לדבר איתה, צריכים לפתוח אותה יותר. זה זמן שבגלל שהיא דואגת לעובר, היא יכולה לדאוג להתפתחות העצמית שלה. כי במה היא תפתח אותו אחר כך כשייוולד. עכשיו, בזמן שהוא נמצא בבטן שלה, היא לא צריכה לדאוג בצורה טבעית. אבל כשמתחיל להיות כבר בחוץ, לא צריכים רק לדעת איך לטפל בו בצורה גופנית, אלא איך לפתח אותו שיהיה מוצלח. מוצלח זה לא רק פיסית, אלא עיקר ההצלחה היא בכל החברה האנושית.
עד כמה שיהיו לו תשוקות ונטיות, נכונות, עד כמה שהוא ירצה להשיג דברים גדולים, גבוהים, עד כמה שיידע לשמור על עצמו כלפי המזיקים, שדווקא יכול להיות שהם מושכים יותר ממה שהדברים הטובים, אבל הלא כל כך נעימים, כי להשיג אותם יותר קשה. כדי להיות בחברה מתאימה האדם צריך להשקיע יותר, לעבוד על עצמו. זאת אומרת, כאן זה תלוי עד כמה שמוסיפים לו חינוך, ספרים, מוסיקה, כל מיני הזדמנויות להכרת החיים.
ולכן אמא צריכה כבר מעכשיו, לפחות אם לא מקודם, לדאוג לכך שהבית יהיה מפותח בהתאם למה שבני הזוג רואים את הילד שלהם, המוצלח בעתיד. אנחנו רואים הרבה מקרים לצערנו, שאבא ואמא לא דאגו לעצמם, למרות שהייתה להם אפשרות להוסיף להתפתחות שלהם. ועל הילד הם צועקים כדי שהילד יהיה יותר טוב מהם. אבל הילד לומד מהם, הוא רואה אותה הסביבה, הוא רואה אותה ההתנהגות, הוא רואה את הרמה הכללית של היחסים ביניהם, את התשוקות שלהם, הרצונות שלהם, הערכים שלהם בחיים. והוא קולט וקונה את זה, אין ברירה.
לכן למען הילד העתידי, כבר מהזמן שהוולד נמצא בהם, בתור העובר, הם צריכים כבר מעכשיו לדאוג. ולדאוג הם לא מסוגלים, מי הם בעצמם, הם רק מבינים שכדאי להם להתפתח, כדי שהילד שלהם לא יחיה באותה הצורה. אנחנו רואים אוכלוסיות שלמות, גדולות, כמו בארה"ב, האוכלוסייה הצבעונית ועוד, שמדור לדור ממשיכים עם אותה הבעיה. ואני תולה את זה סך הכל בכך שלא מטפלים בהם, ובמיוחד בזמן שאפשר לטפל.
הייתי מחייב. זו עבודה גדולה סוציולוגית, סוציאלית בכלל, אבל ניתן לטפל בזמן שמתחתנים, בזמן שנכנסים להיריון, להעביר להם קורסים אינטנסיביים בחינוך, ביחס, בחיבור. ולתת להם הרבה מאוד הכנה נכונה לקראת הילד שייוולד. ואחר כך למרות שנולד, אנחנו יכולים להצמיד אליהם כל מיני מדריכים, קורסים למיניהם, פעם בשבוע להיות במשהו וכן הלאה. וכך אנחנו יכולים לפתח את האוכלוסייה הזאת, לפחות דרך ההורים, ולהשלים את הפער בצורה מלאכותית, אבל לאלה שנולדים זה כבר יהיה בכל זאת עלית הדרגה.
אנחנו רואים את התופעות האלה מדור לדור, כך זה באמריקה, כך ראיתי גם בפרברי פריז. זו אוכלוסיה שמדור לדור נשארת באותה רמה, ואפילו יורדת. אלה אנשים שכבר לא רגילים לעבוד, ולא צריכים לעבוד. ויש פשע, וזנות, וסמים, וקלפים, ונשק, ומאפיה. הם לא יודעים איך להעביר את הזמן. אז ודאי שכל אמא רוצה קצת אחרת לילד שלה. ולכן הם צריכים ממש לדאוג לעצמם, איך לפתח אווירה ודרגה ברמה חדשה סביב התינוק שנולד.
אז כאן זו עבודה מאוד גדולה כלפי האמא. אבל מצידה יש נכונות, ולכן אנחנו צריכים להשתמש בזמן הזה נכון.
ניצה: כשאני מסתכלת על החיים שלי כשהייתי צעירה, אז החיים היו נראים אחרת. אולי בגלל שהייתי ילדה, אבל הכל היה נראה לי יותר פשוט. והיום הזמנים שלנו הם זמנים מורכבים כשמסתכלים על החברה.
אבל ילד שנולד, שנמצא בבית למה זו בעיה? אני גדלתי בבית שהיה בו חדר ספריה, וככל שיותר גדלתי אני יכולתי להגיע לספרים יותר גבוהים. לפעמים אני שמתי כסא, והייתי מגיע למשהו שלא היה בגובה שלי. ספרי ילדים, אחר כך ספרים לנוער כך הורי סדרו, וספרים של אמא, היא הייתה רופאת נשים, הם היו הכי גבוהים כדי שאני לא אגיע אליהם, כך זה היה.
לא הייתה טלוויזיה, רק טניס, אופנים וקצת חברים, בעצם זה היה המקום שגדלתי בו. והעיקר זה היה הספרייה. וההורים היו מכוונים אותי כל הזמן לזה. ילד שנמצא, וגדל בבית עד גיל חמש, הוא עדיין כזה מתוק, קטן, אני חושב שאנחנו ממש לא מודעים לזמנים האלו, אפילו לזמן שנמצא בעיבור, אנחנו לא מודעים עד כמה שאנחנו, בלחשוב עליו נכון, בלכוון אותו, בלרמוז לו כל מיני דברים, לתת לו דוגמאות כאלו, עוזרים לו להתפתח וזה מאוד חשוב.
ניצה: איזו גישה אני צריכה לפתח כדי ללמד את העובר נכון כבר מהשלב הזה?
לחשוב.
ניצה: על מה לחשוב?
לשמוע מוסיקה, לקרוא את הספרים הנכונים, לראות את התכניות הנכונות.
ניצה: מה זה ספרים הנכונים?
על הטבע, על כל מיני דברים, מה שאת חושבת שטוב לו. תארי לעצמך שהוא קטן, לידך, למרות שאת עדיין בהיריון, תקראי ספרים שמתאימים לקטן. מה יש, את מדברת עימו? אז יש לך הזדמנות.
ניצה: זאת אומרת, להיות עימו בקשר.
כן, זהו.
ניצה: האם היום, בזמן המיוחד הזה, שבו החברה הרבה פחות פשוטה להתמודדות אני צריכה להקנות לו דברים נוספים ממה שלמשל אמא שלי הייתה צריכה להקנות לי. או שבעצם אני צריכה להקנות לו אותו דבר כמו שאמא שלי הקנתה לי?
אני לא חושב. אני חושב שהערכים צריכים להיות אותם הערכים, שזה קשר יפה וטוב לחברה. בכל הזמנים אנחנו אומרים לילד, תתנהג יפה, תהיה טוב, תהיה פשרן, אדיב לכולם, כי בזה הוא קונה מקסימום ביטחון. עד כמה שאתה תתייחס יפה לכולם, עד כמה שתסלח להם, עד כמה שתוותר להם, יהיה לך יותר טוב. זה בטוח כך בכל חברה. אלה דברים שלא משתנים, בכל אומה, בכל חברה, בכל הזמנים זה אותו דבר. כי אנחנו נמצאים מול החברה האגואיסטית וכך אני שומר על עצמי בצורה טובה ביותר. כל אמא אומרת כך לילד שלה. זה דבר אחד.
דבר שני, תמצא חברים טובים. מי הם החברים הטובים? לפי הערכים. אבל את הערכים צריכים לתת לו מקודם, מראש. את זה אנחנו בונים בזמן שהוא לא נמצא עדיין עם החברה, שהוא עדיין קטן. זה לא סתם שהטבע עשה כך שכמו במדור הראשון, האדם מתפתח בתוך עצמו. בתוך עצמו זה נקרא שאחר כך הוא נולד, הוא מתפתח בתוך המשפחה, שום דבר לא מפריע לו. עד גיל שנתיים שלוש לא משנה לו אף אחד חוץ מאבא, אמא וכמה צעצועים שהם קונים לו.
גם על זה צריכים לדבר לחוד, תלוי אילו דברים קונים ומה הם רוצים ממנו. יש צעצועים להתפתחות פיסית של הנולד, של הקטן, ויש להתפתחות השכלית שלו. ויש כאלו שהם משולבים, גם זה וגם זה. אז צריכים לשחק, צריכים לדבר, אולי אפילו בכמה שפות וכולי. זה הכל תלוי ביכולת שלהם.
אבל הם צריכים לדעת שהם אחראים, וכאן זה בעצם היסוד. זה מה שהאדם תופס. אפילו לפני שהוא הולך לגן ילדים הראשון ושם מקבל כיוון אחר, הזמן הזה הראשון הוא נשאר. אנחנו לא זוכרים אותו במשך החיים, אבל הוא נמצא בתת ההכרה, בכל מחשבה והחלטה שלנו.
ניצה: מה שמדאיג אותי או מטריד אותי הכי הרבה זו באמת הגישה. אמרת קודם מאוד יפה שהגישה בסופו של דבר תקבע ותעצב גם את המוח שלו ואת כל החלקים הפנימיים שלו. ואני באמת מנסה לברר, אני כאישה, קודם כל מה הגישה הנכונה שאני צריכה לטפח כלפי עצמי ומה הגישה הנכונה כלפי החיים?
תפסיקי לחשוב עליו. נכון שאת דואגת לו וזה מה שמחייב אותך עכשיו לכל מיני שינויים ועבודה קשה. אלא תתחילי לחשוב שאת רוצה לחיות בעולם הטוב. מה היית עושה כלפי העולם, כלפי הבית, כלפי עצמך, כלפי המזון, כלפי כל דבר, מה היית עושה כדי לסדר את החיים שלך בצורה טובה, מאוזנת, רכה? אם תעשי את זה, אם זה יהיה בעצם הכיוון שלך בהתנהגות שלך עכשיו לעצמך ולסביבה, למעשה את זה את מעבירה לעובר.
ניצה: אז הגישה הנכונה היא בעצם איך אני לומדת לחיות בעולם? מה אני עושה בעולם כדי שיהיה עולם טוב?
כאן את צריכה לעבור כבר איזה לימוד.
ניצה: בדיוק, זה מה שחסר לי, זה מה שאני מנסה להבין.
נכון. אז את צריכה להיכנס לכמה שיעורים, לכמה הרצאות, לכמה שיחות, אולי לסדנאות שמדברות על הנושא, מה זה העולם, מהי החברה, מה היחס היפה, הנכון שיכול להיות בין בני אדם, כי את רוצה לחיות בחברה כזאת ואת רוצה שהתינוק שלך ייוולד אליה, שיהיה בחברה כזאת. אז את צריכה לעבור קורס מסוים של החברה האמיתית, האינטגרלית, שהיא כמו הטבע, כמו שהרחם שלך מתייחס לעובר. כמו שהטבע מתייחס אלינו, איך אנחנו צריכים בחזרה להתייחס אליו. וכך אנחנו עובדים עם האמא, כך אנחנו מעמידים אותה בצורה יפה כלפי הסביבה, ואז היא יודעת ומתייחסת לילד באותה הגישה.
יש הרבה מאוד אמהות שחושבות שהילד הוא רע, שהוא לא ממושמע, שהוא לא בסדר, ואחר כך מתרגזות עליו וצועקות ונותנות מכות אפילו ולא יודעות מה לעשות עם הילד הזה. ובעצם זה אי התאמה בין הילד כלפי האמא, והאמא כלפי הסביבה. אין כאן ההתאמה, ולכן הילד נמצא כאן בפיצול פנימי. מגיל חמש הוא מתחיל לשמוע "נו נו נו, אסור", והוא לא מבין בכלל מה דורשים ממנו. כי קודם זה לא היה ואחר כך כן.
אלא במשך כל הזמן, מהרגע שהוא כעובר מתחיל להתפתח, הוא צריך לקבל מהאמא ומהסביבה אותה גישה. איזון, חיבור, ידידות, ערבות, הדדיות כזאת. כמו שאתה מתייחס, גם כולם מתייחסים אליך, שיהיה הכל מאוזן. אנחנו צריכים ללמד את האמא איך להתנהג עם הסביבה ואיך הסביבה צריכה להתנהג אליה. ואז בהתאם לזה העובר, וגם הילד, ירגישו את זה באוויר מאליו, שכך זה קורה, שכך זה העולם, שאלה החוקים. וגם המבנה של המוח אפילו משתנה בהתאם ליחס שלנו. אז גם הוא כבר ייבַּנה בתוך הרחם בצורה המתאימה לעולם המחובר, העולם האינטגרלי, ליחס יפה עם אחרים. לא נצטרך ללמד אותו בצורה מלאכותית דברים שיהיו קיימים אצלו כבר בצורה הטבעית.
הבעיה שלנו היא שאנחנו חותכים את החיים שלנו, חיים בתוך הרחם ואחר כך מחוצה לו. אלא בבית, ואחר כך כשהולך גן ילדים, לבית ספר אנחנו לא מבינים שכל זה צריך להיות בזרימה אחת. ובאמת אדם לא צריך להרגיש שמשהו משתנה, רק הסביבה נעשית יותר ויותר רחבה, העיגולים סביבו נעשים יותר ויותר רחבים, שדורשים ממנו התפתחות פנימית כדי להיות באינטראקציה יפה, נכונה עם הסביבה החדשה. וכך עד שתופס את כל העולם, וכל העולם נראה לו יפה, אחד, ידידותי, והוא נמצא חופשי עם כל העולם, וכך הוא יודע איך להתנהג עם כולם, לקבל את כולם, להבין את טבעם, והוא גם מרגיש איתם הרגשה נכונה וידידותית.
אורן: רציתי לברר איזו נקודה שציינת. אמרת שאיך שהאמא מתייחסת לסובבים אותה, זה מכתיב את התפתחות המוח של העובר.
זה בצורה טבעית עובר לעובּר, כי הוא נמצא כחלק ממנה, חלקו הוא חלקה. אם אמא עכשיו מתרגזת על משהו, העובר מרגיש את זה. הצמח לידִי מרגיש את זה, אז על אחת כמה וכמה העובר. אני כבר לא מדבר על הפרשה של כל מיני הורמונים וכל הקפיצות שיש בגוף שלה, של עצבים, חשמל, כל התהליכים הכימיים, אני כבר לא מדבר על זה שהיא מתכווצת כולה בכל הרמות. אני מדבר על הגישה, הפילוסופיה שלה לחיים שעוברת אליו.
אורן: לעובר.
בטח. זה גוף אחד. אם יש לה ראש ויש לו ראש, אתה חושב שהם לא קשורים זה לזה? אם יש לה ידיים ויש לו ידיים, הם גם קשורים זה לזה. אבל בינתיים הקשר הזה קורה בגוף אחד, אחר כך זה יהיה מחוץ לגוף. אבל זה יהיה ממש כמו שאנחנו אומרים "כאיש אחד בלב אחד" במחשבות וברצונות. זה ממש עובר כך.
אנחנו לא מבינים שכל המבנה של האנושות זה גוף אחד, אז בטח שעובּר ואמא. גם בצורה נפשית, גם בצורה פיסית. את הצורה הפיסית אנחנו רואים, וכך גם בצורה הנפשית, זו אותה מערכת. גם אותם הגלים והשדות סביב הגוף שלנו שאנחנו חוקרים, מודדים אותם, כבר מתחילים להבין איזו אאורה, היא כוללת אותו ואותה. וודאי שכאן הכל עובר ממנה אליו ובחזרה.
אורן: אז כהורה, השאיפה שלי היא שלאורך חיי הילד שלי, כולם יתייחסו אליו טוב. זו השאיפה הטבעית שלי.
אז תתייחס לסביבה בצורה טובה.
אורן: אז אתה עשית פה עכשיו טריק. שמת לה מראה מול הפנים. אמרת לה, את בפנטזיות שלילד שלך יהיו חיים טובים, עזבי רגע בצד, תיקחי מראה קטנה, תסתכלי על עצמך, איך שאת מתייחסת לאנשים, כך אנשים יתייחסו אליו. זה כמו בסרט.
כן, נכון.
אורן: זה ככה?
כן.
אורן: איך שהאמא מתייחסת לאנשים, זה ישפיע על איך בעוד כמה שנים אנשים יתייחסו לילד שלה?
כן. לא רק בעוד כמה שנים, עכשיו.
אורן: לא, הוא עוד עובר.
אז מה? זה רק לעיניך שהוא עובר ונמצא בתוכה. בעיניי זה גוף חי. לא סתם אמרתי שהיפנים סופרים את הגיל, את החיים שמתחילים, מהרגע שהזרע נקלט ברחם.
אורן: הוא מעתיק?
הוא מרגיש, הוא גוף לכל דבר.
אורן: אני מתרגם את מה שאתה אומר וכאילו מנסה לגזור מה המשמעות של החיים, של העובר ביחס לילד העתידי שלי. אתה אומר שהוא מחקה את ההתנהגות שלי כלפי אנשים, או של האמא כלפי אנשים, ככה הוא יתנהג, ואז בהתאם לזה יהיה היחס שהוא יקבל. אז אם אני רוצה לדעת אילו חיים יהיו לו, אני צריך לבדוק איך אני מתייחס עכשיו?
אתה חייב לבנות סביבה יפה, כדי שהיא תשפיע עליך. עליך מילא, אלא דרכיך על העובר ובצורה ישירה על העובר, כי כולנו קשורים, כולנו נמצאים בשדה אחד. זה שדה מיוחד כזה שכולל בתוכו מחשבות, רצונות, יחסים למיניהם, כולל בתוכו כל מיני נתונים פיסיים וביולוגיים וכן הלאה. זה כמו שמצלמים עלֵה וסביבו את השדה שלו, ואחר כך דוקרים בו מחט. אתה תראה איך שהוא משתנה. אנחנו צריכים לראות את החיים בצורה יותר רחבה, והעיקר לראות בצורה יותר אינטגרלית, אחידה.
אורן: עכשיו כשאתה מדבר, אז צף לי הפתגם "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", אבל בקונוטציה חדשה, שאתה לא רוצה שבעוד כמה שנים יתייחסו אל הבן שלך ככה.
עכשיו מתייחסים אליו, לא בעוד כמה שנים, כבר עכשיו. אם אני נמצא עכשיו בסביבה מסוימת, אז העובר שלי נמצא באותה סביבה. תתאר לעצמך שהוא גם נמצא לידך, לא בפנים, מה זה חשוב. זה אותו דבר, יש מהסביבה השפעה ישירה על העובר שלי.
אורן: איך?
ככה זה. אפילו לפי כל המחקרים.
אורן: אנשים מודעים לזה?
אני לא יודע אם אנשים מודעים עד כדי כך.
אורן: הכוונה שלי, אתה אומר שגם עכשיו הוא מושפע מכל האנשים.
השאלה שלך היא כזאת, האם הוא מושפע דרך האמא, שהיא מושפעת מהסביבה והוא מושפע ממנה, או שהסביבה משפיעה עליו בצורה אחרת, ישירה אפילו ללא אמא? אז אני אומר לך אפילו ללא אמא היא משפיעה. זה נקרא "מקיפים". דרך האמא זה ביושר, בצורה ישירה, וללא אמא זה בצורה כזאת עקיפה, אלטרנטיבית. העובּר זה התחתון, והאמא היא העליון, הסביבה שלהם זה העלי עליון.
אורן: זה היה ליודעי ח"ן.
לא, אלה שלוש דרגות של השפעה, זה לא שייך לחכמה מיוחדת.
ניצה: בוא נתרגם את זה רגע למילים פשוטות. אני הרגשתי שאמרת שדרך האמא זה ישיר. זאת אומרת, זה כבר קשור בגישה שלי.
מהעליון, מהסביבה הגדולה זה יורד דרך האמא לעובר. חוץ מזה כולנו מפתחים שדי השפעה. בשדי ההשפעה האלה, בעיגולים, לא ביושר מעלי עליון לתחתון, ולעוד תחתון, מהסביבה לאמא ולעובר, אלא על ידי עיגולים הם משפיעים על העובר שלי, אם אני רוצה או לא רוצה. הם משפיעים.
ניצה: אז יש פה שני גורמים, אני רוצה להבין במילים פשוטות. יש את הגישה שלי כאימא שמשפיעה עליו, ויש את הגישה של החברה שמשפיעה עלי ואז זה משפיע עליו?
ומשפיע עליו בלעדיך.
ניצה: בלעדי אפילו. זאת אומרת, שאם אני עכשיו פה בקורס, המקסימום שאני יכולה לעשות, זה לשנות את הגישה שלי. את הגישה של החברה אני לא יכולה לשנות.
לא, כשאת משפיעה על חברה, את מציבה את החברה ביחס אחר לעובר.
ניצה: איך אני מתייחסת לחיים, כשאני משנה את הגישה שלי כלפי החברה, איך אני מתייחסת לזולת, זה משפיע עליו?
ודאי, יתייחסו אליו גם בצורה ידידותית, יפה. והוא ירגיש את זה ויתפתח לפי זה עד כדי כך שהגוף שלו, בעיקר המוח שלו, יתפתח בצורה אחרת ממה שבמצבי לחץ וחרדה.
ניצה: זאת אומרת, בעצם עכשיו מה שאתה אומר לי, זה שכל מה שאני צריכה לעשות, זה לפתח גישה נכונה.
לסביבה.
ניצה: לחיים, לסביבה.
כי אל העובר יש לך את זה בצורה טבעית.
ניצה: זה כבר יקרה לבד.
הטבע מפתח בך רצון כזה שאת חייבת לחשוב על העובר. אבל הטבע גם משאיר לך חופש להתייחס לסביבה. את זה את צריכה לפתח לבד.
אורן: אז מה היא יכולה ללמוד מזה? הטבע מגדיר יחס מגונן וחם וטוב מגוף האם לעובר המתהווה בתוכה, זה לא ששאלו אותה, אלא ככה זה.
נכון. זה הכל שייך לדרגת החי. אבל אם אנחנו רוצים לדבר על דרגת המדבר, דרגת האדם, אז האדם כבר מתפתח על ידי הסביבה. ואז כאן הטבע משאיר לנו חופש בחירה. אתה רוצה, בבקשה, תתייחס, תבנה סביבה יפה, תתייחס לסביבה טוב, ואז בהתאם לזה העובר שלך יהיה בן אדם ולא חי.
אורן: אז יש פה כאילו שתי רמות של גידול העובר הזה.
נכון.
אורן: יש את הרמה הפיזיולוגית שבה הטבע עושה את העבודה.
בדרגות דומם, צומח, חי, בצורה אינסטינקטיבית.
אורן: זאת אומרת, כשהוא נמצא ברחם של האימא, אז הוא יגדל והוא יצא בעוד כמה חודשים והכל יהיה בסדר.
כְּחַי.
אורן: האמא כבר מעצבת עכשיו את תוכנת ההפעלה ואת הסרט של החיים שלו באינטראקציות שלו עם אנשים.
בדרגת המדבר, בדרגת האדם. האדם הוא יצור החברתי, היחס שלו לסביבה, השימוש הנכון בסביבה, העיצוב הנכון של הסביבה, זה שייך לדרגת האדם. אם אתה משאיר את הילד הזה ביער, הוא יגדל כחי. אם אתה מכניס אותו לסביבה אנושית, יגדל אדם. זאת אומרת, איזו צורה אתה מייצב בו, צורת האדם, מה אתה עושה? אם אתה חושב רק שיהיה לי בריא, חוץ מזה אני לא רוצה כלום, אז יש בעיה.
אורן: זה לא מספיק.
אז אתה מוליד חי בלבד. איפה האדם שבו, שיתפתח? תשעה חודשים, וככה הלך? לא דאגו לו להתפתחות האדם בשום דבר? זה מה שאנחנו רואים אחר כך בחיים שלנו, שהם לא יכולים לעשות כלום, לא מסוגלים לכלום. הם מוכנים להמשיך לחיות בפרברים האלו כמו שההורים שלהם. הם רק יכולים לדרוש תביא לי, תביא לי, שום דבר לא לעצמם ולא לאחרים. והם ממש מסכנים, בשביל מה נולדו ובשביל מה חיים?
אורן: אז אתה מוסיף פה איזו תוספת שהיא מאוד חשובה. שאני נניח כאבא, גבר, לא הייתי מודע לזה. אני מנסה, אני רוצה קודם לתרגם לפרקטיקה את התובנות שאנחנו מדברים עליהן. היום אנחנו לומדים איך כדאי לאישה להתייחס לתהליך שעכשיו היא נכנסה אליו כשהיא נכנסה להיריון.
שהיא מולידה אדם.
אורן: כן אבל, היא מולידה אדם, זה מה שאתה מוסיף היום פה בדיון שלנו. היא מולידה אדם זה משהו אקטיבי שהיא צריכה לעשות ביחס שלה אל הסובבים אותה. זאת אומרת, זה שהיא תשמור על הרחם ותאכל טוב, וכן הלאה, זו רק המעטפת והיא תיצור את החיים בצורה בטוחה ובריאה. אבל מרגע זה יש לה תשעה חודשים שבמהלכם חוץ מלדאוג שהכל יהיה פיסית בסדר, היא צריכה להתחיל לשים לב איך היא מתייחסת לאנשים, כי היחס של האנשים אל העובר שלה מוקרן אליה חזרה.
כן.
אורן: זה מאוד חשוב. זאת אומרת, הטבע, בלי לשאול אותה מייצר בתוך הבטן שלה תהליכים שיגרמו לו להיות חי, אבל החיים הטובים שלו זה לא הטבע עושה build in, כמו שהוא עושה את התהליכים. זה היא עושה.
בחירה חופשית. כן.
אורן: את האושר שלו היא קובעת ביחס שלה לאנשים אחרים.
נכון.
אורן: אז זה קצת מזעזע בחומרתו.
למה?
ניצה: אני פתאום מבינה שזו אחריות עצומה.
אנחנו דברנו על כך בהרבה תכניות, שמתפתחים בדרגת דומם, צומח וחי בצורה אינסטינקטיבית, ואת דרגת האדם, הטבע משאיר לנו לפתח בעצמנו. ואותו דבר בעובר ואותו דבר בכל אדם ואדם. זה שייך לחברה האנושית בכללות, שזו דרגה אנושית ועובר לאדם הפרטי. זה נשאר ללא שום פיקוח הטבע.
אורן: אבל אני כאמא מעצבת את זה. זאת אומרת, אין לי מה לשבת ולקוות שיהיו לו חיים טובים, אני צריכה לייצר לו עכשיו חיים טובים בעצמי.
נכון. אז עכשיו אתה כאבא מוכן לבוא וללמוד על זה.
אורן: עכשיו אנחנו מדברים על האמא.
ניצה: עכשיו הוא בורח. יש אחריות.
בסדר, אז את מבינה מה את צריכה לעשות.
ניצה: כן, לעשות תהליך בצורה הכרתית ומודעת.
את צריכה לטפל בעצמך, ביחס שלך לחיים, ולהתייחס אליו כמו למישהו שמתפתח כאדם כי אותו היחס את מקנה לתינוק שלך, זה מאוד חשוב, ולא לחשוב שעוד מעט ייצא ממני צעצוע ואני אשחק אתו. מתפתח כאן האדם ואת עכשיו מכניסה לו יסודות לכל החיים.
ניצה: אם אני אספר את זה לחברות שלי הן לא יאמינו.
וזה נמצא בידיים שלך עכשיו, אחר כך זה לא כל כך ניתן, הוא כבר נכנס לחברה, להשפעה יותר ישרה מהחברה.
אורן: אמרת שהיא הייתה קודם אישה, פתאום היא נכנסה להיריון וקרה לה שדרוג שהיא הפכה להיות במקום יצור מהטבע, נציגה של הטבע.
כן.
אורן: בוא נקשור את זה למה שדברנו עכשיו. עכשיו אני בתפקיד האמא. אני נציגה של הטבע, יש לי פה עובר בבטן, הפכתי להיות נציגה של הטבע, מה זה אומר? אמרתם לי עד כה שאני צריכה לפתח יחס טוב לזולת כי זה יקבע אם הילד שלי יהיה אומלל או מאושר. פשוט, יפה. עכשיו אני רוצה למדוד מה זה נקרא יחס טוב בהתאם לנציגות הזאת שעכשיו קיבלתי.
אם אני נציג של הטבע, איך נציג צריך להתנהג? נניח, אם אתה מלצר, אומרים לך תתנהג ככה, אם אתה דיילת, תתנהג ככה. מה זה להתנהג כמו נציג ראוי של הטבע, כי אני רוצה שהילד שלי יהיה מאושר, אתה יכול להגדיר את זה? מה זה אומר על היחס שלי לאחרים?
יש מושג כזה, תורת חשמל, או תורת מכאניקה, וכן הלאה, זאת אומרת, מה זה נקרא "תורת אימך"? תורת אימך זו גישה כללית לחיים. זה מה שהעובר והקטן וחייב לקבל מאמא. וזה מה שאתה, נניח כסוציולוג, חייב להכניס לתוך האמא עוד לפני שהיא נכנסת להיריון. על אחת כמה וכמה בזמן ההיריון. ואחרי כן, אם אנחנו רוצים לקבל חברה בריאה, טובה, מאושרת, אתה חייב לדאוג שבאמא תהיה תורה, תורת חיים.
ותורת חיים זו הרמוניה, זה איזון עם הטבע. זה לדעת איך להתייחס להתהליכים שקורים בחברה. לא סתם שהיא אומרת לבן שלה, אל תרביץ לו, או אל תגיד לו דברים לא יפים. היא לא צריכה להכניס לו מלים כמו, "נו נו נו", היא צריכה לתת לו תורה, זאת אומרת מערכת ההתקשרות הנכונה לכל הסביבה. זה נקרא "תורה". האדם איך הוא קשור לעולמו בצורה השלמה, זה נקרא "תורה", תורת אימך ואת זה היא צריכה לתת.
אם היא לא מסוגלת, אז יש אמא יותר גדולה, הטבע, וצריכים ללמוד מהטבע איך הוא מתנהג, להביא משם חוקים, ללמד את האמא הפיזיולוגית שלו, וכך למסור לעובר, לקטן.
אורן: כאמא הייתי שמחה לקבל עכשיו איזה תרגיל מחשבתי, לחשוב עליו בהתאם לכל התובנות שלמדת אותי היום. הבנתי שאני, ביחס שלי לסובבים אותי שולטת אם יהיה לי ילד מאושר או אומלל. האם אתה יכול לתרגם לי את זה לתרגיל שאני אעשה מכאן ועד לפעם הבאה שאני אפגוש אותך, להתחיל משיעור ששמעתי ממך לאורח חיים?
אני בינתיים הייתי ממליץ לשמוע כמה פעמים את השיעור הזה. אני לא חושב שאפשר לתרגם את זה כבר לאילו פעולות, אחרת היא תסתבך. אנחנו צריכים אחרי כמה שיחות כאלו להביא אותה לסדנאות ומהסדנאות כבר להוציא תוצאות איך שהיא תתחיל לשנות את הגישה שלה בפועל לחיים, לחברה הגדולה.
אורן: אולי יש איזה תרגיל לזוג שאתה יכול לתת לבית, שידברו ביניהם?
כמו שאתה אמרת, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". באיזו צורה? תארגנו חיים שאתם רוצים שהילד שלכם יקיים אותם. תקיימו עכשיו כאלו חיים, כאלו יחסים. בטלוויזיה, באינטרנט, בשיחות טלפון, ביחס לספרים, לפרסום, ביחס לחברה, בכל הדברים. כי מה שיש לכם היום כלפי הסביבה, זה נמסר במאה אחוז לעובר. אז תתחילו להשתנות בהתאם לזה. תראו עד כמה שאתם אוהבים אותו, עד כמה שאתם דואגים לו. עכשיו זה חייב להיות ממומש ממש בפועל ביחס שלכם לסביבה.
ניצה: הפחד הכי גדול שעולה בי כשאתה אומר את זה, זה שאני בכלל לא יודעת מה היחס הנכון לסביבה.
יפה, כמו שאת היית אומרת לילד שלך מתוך אהבה. איך היית אומרת לו להתייחס לשכנים, לאנשים אחרים, במקום עבודה, בכל מיני מקומות. שימי אותו במקומך, זה פשוט. כי מה שיש בך עובר אליו בצורה ישירה. כך אנחנו מגיעים למצב שאהבת האמא לעובר, גם תחנך את האמא.
אורן: הזמן שלנו הסתיים. היה מאוד מעניין היום. תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה. תודה גם לכם שהייתם אתנו. עד לפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
הכוח הנשי הוא כוח מאוד עוצמתי. מהו אותו הכוח במיוחד בתקופת ההריון ובאיזה אופן האישה מממשת את עצמה? הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיחה על הריון ולידה
הריון ולידה - הכוח הנשי
- הכוח הנשי וטבע האישה ביחס לטבע הגבר
- על האישה ללמוד בעצמה כדי שתוכל לבנות בילדיה יחס נכון לחיים
אישה צריכה להרגיש שכל הטבע הוא הרחם שלה ודרכו לספק לכולם חיים
- נקודת הבחירה היא לדאוג לעולם כמו רחם, בדיוק כפי שהטבע דואג לעובר שברחם
- אם אישה סובלת בהריון, סימן שיש לה חוסר איזון
- היריון יכול להבריא את האישה, כי מתווספים לה כוחות אדירים מהטבע עבור שניים
- הדאגה שלך לעובר שלך לא מספיקה היום כיוון שאת והעובר קשורים לעולם כולו
האנושות כיום מתקרבת ללידה
- ההיפוך לפני הלידה: בערכים שלנו, בתפיסת העולם
- כמו שהרחם עוטף את העובר בדאגה, חום, השפעה ואהבה, כך את צריכה להתייחס לזולת
- מה חסר לנו כדי לינוק שפע מהטבע?
- מה הכוח הנשי צריך לקדם היום בעולם
אורן: שלום, ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום לך ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו מדברים עם הרב לייטמן בשיחות שלנו גם על הריון ולידה, על אחד מתהליכים החשובים והמשמעותיים בחיינו כאנשים בוגרים. אנחנו משתדלים לקחת חלק קטן מהעוגה האדירה הזאת ודרכו להבין את החיים שלנו טוב יותר. להבין את החיים של העובר בדרך טובה יותר, ובכלל איך אפשר להעלאות את כולנו יחד לחיים חדשים, לחיים טובים יותר. בשיחה הפעם נתמקד בכוח הנשי, ניצה שמייצגת את הכוח הנשי בשיחה, תפתח את הנושא שלנו.
ניצה: הכוח הנשי הוא באמת כוח מאוד עוצמתי. חלק מהנשים מחוברות אליו יותר באופן טבעי, וחלק פחות, אבל כשהן מגיעות לתקופת ההיריון הכל מתעורר בהן פתאום. יש להן רצון להבין קצת יותר מה הוא אותו כוח נשי, מה הוא הכוח הזה שנקרא "כוח הבריאה" ושמייחסים אותו גם לאישה. אנחנו רוצים קצת יותר לפתוח את המונחים האלה, ולהבין איך באמת להתחבר טוב יותר ונכון יותר לעוצמה הזו שנמצאת בתוכנו?
אנחנו חוזרים ומדברים על השלבים של דרגות ההתפתחות. הדומם, הצומח והחי שעל פני כדור הארץ מתפתחים בצורה אינסטינקטיבית וישירה על ידי פקודות הטבע, ואילו דרגת המְדבר שבנו מתפתחת על ידי המאמץ שלנו, על ידי השתתפות האדם שבנו. כמו שאנחנו מבינים את הצרכים שלנו ולאיזה כיוון עלינו להתפתח בדרגת המדבר, לאותו כיוון אנחנו גם בונים את החברה, את האנושות. כך אנחנו מתקיימים, לפי מה שמטיב לנו, או ההיפך.
עלינו להבין שכוח האישה זקוק להתפתחות קדימה, כי האישה היא בעצם הנציגה של הטבע, היא מולידה, היא מפתחת בתוכה חיים חדשים ודואגת להם. ודווקא היא במיוחד, מפני שאישה עוברת תהליך שגבר לא עובר. אישה עוברת תהליך של הריון, לידה וטיפול בחיים החדשים. הגבר רק מספק את הדברים ההכרחיים, הוא עוזר לזה, הוא גורם לזה במשהו, אבל את ההתפתחות והטיפול נותנת האישה. הגבר לא מסוגל ממש לקחת על עצמו חלק פעיל בזה, הוא גם לא משתנה כמו האישה שעוברת את כל אותו התהליך.
ככל שהחברה האנושית מפותחת יותר, אנחנו רואים שהכוח הנשי נעשה יותר ויותר דומיננטי, קובע וחשוב. לא סתם הגענו להכרה בזמננו שיש זכות, לפחות שווה, לנשים ולגברים, אנחנו אפילו מוכנים לקבל את הדברים האלה ומבינים שכך יהיה טוב. וזה לא סתם בגלל שלנשים פתאום יש עוצמה, ולכן הן לוחצות ודורשות, אלא מפני שאנחנו מבינים שאם נפתח את הכוח הנשי יותר ויותר, אז הכוח הזה יהיה לטובת כולם. כי האישה היא יותר יציבה, יותר ריאלית, היא יותר קשורה לחיים. היא פחות מרחפת לעומת הגבר, היא יותר מאוזנת ולפי כל המערכות שלה היא גם יותר מציאותית. למרות שהטבע לא נתן לאישה כוחות יצירה גדולים ופנטזיות למיניהן, כמו במחקר, במדע, ובכל מיני תחומים שבהם צריכים דווקא התפרצות וניתוק מהחיים, ניתוק מהדרגה הנוכחית שבה אנחנו נמצאים, אבל זה לעומת זה נבנה. כי לפי הטבע דווקא האישה מסוגלת לייצב את החיים שלנו בצורה הנכונה.
זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על השילוב הנכון בין גבר לאישה, אז הגבר שייך להתפתחות הדרגה הבאה, והאישה שייכת יותר לייצוב הדרגה הנוכחית. לכן כלפי החיים הגשמיים, החברתיים, החיים במשפחה ובכל השטח הארצי, וודאי ש"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" זה באמת נכון, אבל ההתפתחות שבאה כבר אחרי השלב הזה, היא מגיעה על ידי הגבר. לכן החברה מתפתחת לכיוון הזה, היא נותנת יותר ויותר כוח מעמד ואפשרות לאישה. בהרבה מקרים הנשים הולכות קדימה ותופסות דווקא מקומות מפתח בחברה האנושית, בדרך כלל זה תמיד לטובת הסביבה, לטובת החברה. כי בצורה כזאת החברה יותר מאוזנת, יותר יציבה, גמישה, כי אופי האישה הוא כזה שחודר למקומות האלה. בהרבה מדינות אנחנו רואים היום שאת תפקיד ראשי הממשלות, סגנים, ואפילו את המשרות המובילות תופסות הנשים, ומכל שכן גם בתוך המשפחה. איך שלא יהיה האישה זה הבית, היא קובעת מה קורה בבית ומתוך כך שהיא דואגת לכולם, היא גם שולטת בזה. אומנם הגבר כאילו מספק את הצרכים, אבל הארגון, גם של העולם הקטן של האדם, של הבית שלו, וגם של העולם הגדול, חייב להיות מאורגן לפי הכוח של האישה, במידה שהגברים יבינו וישתתפו בזה כמו ביצירת החיים החדשים. כי הם נותנים את הפתח לזה, ואחר כך הכל מנוהל על ידי הגוף של אישה. הגברים חייבים לתת את כל המרץ שלהם, את כל העוצמה והכוח שלהם, את כל היכולת שלהם לתוך המושג הזה שנקרא "אישה" כדי לייצב נכון את העולם שלנו.
עדיין לא הגענו למצב כזה בחברה אנושית, אבל אנחנו מתקדמים לזה, לכן אני מקווה, ועד כמה שנוכל יותר מוקדם להבין זאת, אנחנו נרוויח. כי כל הצרות והבעיות הן בעצם בגלל שהגברים ממשיכים לעסוק במלחמות, בוויכוחים ובעוד דברים, ולא נותנים לנשים לטפל בעולם, לפי הטבע שלהן כמו שהן מטפלות בעובר ובתינוק. כי העולם הוא בעצם כמו הבית שלנו המשותף.
אורן: איך אישה שנכנסת להריון, לתהליך שהוא אחד התהליכים המרכזיים בטבע, יכולה לנצל את התהליך שמתרחש בתוך גופה במהלך תשעה חודשים, ולגלות את הפוטנציאל של הכוח הנשי שטמון בה. יכול להיות שהיא לא הכירה אותו עד עכשיו, לא הבחינה בו, לא מימשה אותו, אבל הטבע שולח לה פתאום איזה איתות ומכניס אותה למהלך שהוא יסוד החיים. איך היא יכולה לנצל את התהליך הטבעי הזה ולהוליד חוץ מהעובר, גם את עצמה.
דיברנו על כך בתוכניות הקודמות, שמתוך הדאגה לעובר היא גם חייבת לייצב את הסביבה.
אורן: אני מדבר על המימוש שלה כאדם. כי יש בה איזה כוח נשי מיוחד שהיא לא התחברה אליו, ולא הרגישה אותו. פתאום יש לה איזה פתח שהטבע פותח לה, ובמהלך תשעה חודשים היא עוברת איזו מטמורפוזה בכל הרמות שלה. יש בה איזה כוח מבפנים שהיא יכולה לשמוע אותו, ולהרגיש איך הוא מוליך אותה. איך במהלך התקופה הזאת היא יכולה לגלות ולהביא למקסימום את כל הכוחות שיש לה כאישה, ולצרף אותם לחייה?
רק על ידי ההתפתחות האישית שלה. היא חייבת להתפתח כך שהיא תמיד תהייה מסוגלת לתת, כי היא בעצם מקנה לעובר, לילד ולנער שאחר כך גדל, הכוונה נכונה לחיים. לכן היא צריכה להיות מפותחת בהתאם לזה, היא לא יכולה להיות אנאלפביתית, היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות מוזנחת, למשהו שאין לו מקום במשפחה. היא לא יכולה לתת לעובר ולילד הקטן דוגמה להזנחה במשפחה, היא חייבת להציג את עצמה נכון כלפי הילד, כי בזה היא בונה לו את היחס לחיים.
ניצה: לאישה יש עוצמה, יש לה יכולות מסוימות. יש מונח שנקרא "אישה" ויש מונח שנקרא "אמא", מה ההבדל בין אישה ובין אמא?
לא הייתי אומר שלאישה יש איזו אישיות מיוחדת, זה פשוט גוף שעדיין לא הגיע למימוש עצמי.
ניצה: אז מה בעצם המימוש העצמי של האישה?
להיות מולידה ומחנכת. זה כוח האישה.
ניצה: אז למעשה כל עוד האישה לא הופכת להיות אמא, היא בעצם לא מממשת את מה שהטבע יצר בה.
כן.
ניצה: יש מימוש נוסף שאישה יכולה לעשות?
אני חושב שזה הכל, כי בזה היא בעצם מממשת את עצמה בצורה המלאה. אם היא מתקדמת יחד עם כל מה שהיא חייבת לתת לילדים, אז היא גם מקדמת את עצמה, היא משנה את הבית, היא משנה את הסביבה, את העולם. אני מדבר על אישה כעל דמות כללית, זאת אומרת אם היא רוצה שדור הילדים החדש שהיא מולידה יחיה בצורה יפה, טובה, כמו שכל אמא חושבת על הילדים שלה. אז וודאי שבהתאם לזה היא צריכה לפתח את עצמה כדי כל הזמן לשמור, להכין ולכוון את הדור הזה רק לחיים הנכונים והטובים.
לכן היא צריכה לדעת את כל הבריאה. היא צריכה להיות קשורה לטבע, למשהו הגדול הזה, לחוק הכללי של הטבע, למקום שבו אנחנו קיימים. היא צריכה להזדהות עם כל הטבע ולהרגיש שכל הטבע הוא בעצם הרחם שלה, ודרכו היא מספקת לכולם את החיים, את החיות, את הביטחון והחום.
ניצה: בעקבות הדברים שאמרת עכשיו, נזכרתי שבתרבויות העתיקות יותר אישה הרה, ובכלל כבר בתחילת תהליך התבגרות, הייתה פורשת למעגלים של נשים ששם הן היו מלמדות אותה איך להיות אישה, ואיך להפוך מאישה לאמא. כל התהליכים האלה בעצם לא קיימים היום, אנחנו חיים בחברה שכולנו עושות אותו דבר, פחות או יותר, עד הרגע של ההיריון. אנחנו פתאום מגלות שיש בנו גם ייחודיות כלשהי.
היום אין מעגלי נשים כאלה, וכשאני נכנסת להיריון אני בדרך כלל יודעת מעט מאוד. אומנם אני יכולה לקרוא חומרים ולשמוע סיפורים משיחות עם חברות, אבל בסופו של דבר מסתבר שהן היו מופתעות כשהגיע הילד, חלקן לא היו מוכנות לזה בכלל, והדמיון בין מה שהן תיארו לעצמן לבין המציאות היה רחוק מאוד, ולכן הקושי בהתמודדות היה עצום. השאלה איך אנחנו יכולות לעבור את התהליך הזה בחיים המודרניים שלנו?
היום אנחנו מנותקים מהחיים. פעם הבנות היו גדלות ליד האמהות, הן ראו בעצמן איך האמהות והשכנות יולדות ומטפלות. עוד לפני שהבנות הגיעו אפילו לגיל הבגרות, הן כבר היו מטפלות בילדים. זה היה טבעי, היו הרבה ילדים במשפחה, תמיד זה היה כך. זה היה מדור לדור מתערבב ונמשך כמו איזה גלגל כזה.
ודאי שאנחנו חיים היום בצורה מלאכותית, והבעיה שאנחנו לא דואגים להשלים את הדברים האלה. אומנם אנחנו לא יכולים לשנות ממש את החיים שלנו מיידית, ויכול להיות שאין צורך בזה, אבל אנחנו גם לא דואגים להשלים את מה שחסר לאישה. אם בחורה בת עשרים או שלושים יולדת היום, היא לא יודעת מה לעשות. היא פשוט לא יודעת כלום, היא לא למדה את הדברים האלה בצורה טבעית, לא מאמא ולא מהקרובים שלה. זו בעיה גדולה. לכן אני אומר שהלימוד הזה ודאי חסר בכל תהליך הגדילה של אישה, ובמיוחד בזמן ההיריון.
אנחנו צריכים לפתח באמת לימוד מיוחד. בעולם המודרני יש לנו הרבה אנשים מובטלים, לכן הייתי פוטר את האישה מכל הבעיות כבר מהרגע שהיא נכנסת להיריון. במשך כל התקופה הזאת הייתי נותן לה זמן ללמוד, להיות בחברה, לייצב את עצמה בחברה בצורה נכונה. הייתי משתמש באמצעי הזה ממש כמו אוניברסיטה לה ולעובר.
אורן: נניח שבאוניברסיטה הזאת האישה תלמד נתיב מיוחד, היא פשוט תתבונן במה שקורה בגופה בחודשי ההיריון. השאלה אם היא גם תוכל ללמוד משהו נוסף באופן טבעי מתוך התהליך שמתרחש בתוכה כדי לדעת איך לעורר את הכוח שעד כה לא הקנו לה. את הכוח הנשי, את עוצמות הנפש הנשיות שיש בתוך הטבע שלה?
אם היא תתייחס לעולם כמו שהיא מתייחסת לעובר, אז ודאי שיהיה לה מה להעביר מעצמה לחברה, ומה להעביר מעצמה לעולם. אם הנשים בכל העולם היו מוכנות לזה, מבינות את הדברים ומסוגלות לזה, הן היו משנות את העולם ללא ספק. יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם הן נשים, לכן וודאי שאפשר לעשות שינויים ענקיים, גדולים מאוד, רק בתנאי שאישה תקבל את החינוך הנכון, את הגישה הנכונה לחיים.
אנחנו רואים היום שלא מעוניינים בזה, אין מודעות לזה. אני גם רואה שאותן הנשים שנמצאות במשרות גבוהות בממשלות לא דורשות את הדברים האלה, אין להן מודעות נכונה מה צריכה האישה. כדי להגדיל את כוח האישה הן צועקות "תנו לנו זכויות", אבל מה הן תעשנה עם הזכויות? שוויון? במה? הרי אתה לא יכול להשוות בין שני המינים. יש כאן מלכתחילה ליקוי בגישה, בחינוך.
אני חושב שההתפתחות צריכה להיות כמו שהיא מרגישה עכשיו את עצמה, כשהיא מתפתחת מיום ליום בירחי הלידה. כמו שהיא יותר ויותר אמא הדואגת לעובר, כך היא צריכה גם לפתח את עצמה ולהיות כאמא שדואגת לעולם. כי מה שיש בה עכשיו, מה שמדבר בה עכשיו זה כוח הטבע הכללי שאנחנו קיימים בו. זה הכוח הגדול שאנחנו נמצאים בו כולנו, זו הספֶירה הזאת שנקראת "רחם", הטבע. אנחנו נמצאים בתוך הספֶירה הזאת שהיא כמו רחם. לכן כמו שאישה דואגת למה שיש בה, בתוך הרחם שלה, כך אנחנו צריכים להבין שהטבע דואג למה שקורה בתוך הרחם שלו, שזה כל האנושות.
רק שנתנו לנו כאן בחירה חופשית כדי לפתח את עצמנו כעובר נכון כלפי הטבע הגדול, על ידי כך שאנחנו נחנך את עצמנו. איך אנחנו נחנך את עצמנו להיות כמו שהטבע, האמא, דורש מאיתנו? את זה אנחנו צריכים ללמוד מאישה בהיריון. כמו שהיא דואגת לעובר שלה, לצורה שתהיה לו, להתקשרות שלו עם כולם בצורה ידידותית, בצורה חברתית, בצורה רכה. כמו שהיא רוצה שכל החלקים של העובר יתפתחו בהרמוניה ובצורה נכונה מיום ליום, כך אנחנו צריכים לדאוג שכל החלקים בחברה שלנו יהיו בהרמוניה, ויתפתחו בהתאם לזה משלב לשלב. כוח האישה הוא בזה, הוא כוח מאוד חיובי. כמו שהיא מרגישה כלפי עצמה, היא גם יכולה להביע בצורה חיצונית.
ניצה: איך קורה שהאישה המודרנית לא מייחסת חשיבות לכוח הנשי שעכשיו תיארת?
זה עיוות. זה הקלקול הכללי שיש באנושות. זה תמיד כך, אנחנו מזניחים את מה ששיך לבחירה שלנו, ומתפתחים על ידי האגו שלנו בצורה הפוכה מהטבע. לא לקראת ההרמוניה, אלא לקראת פרוטקציוניזם ואינדיבידואליזם, עד שאנחנו מגלים שבצורה כזאת אנחנו מפרקים את עצמנו לחתיכות, לא מסוגלים כך להתקיים. החברה האנושית דומה לעובר שמתחיל להירקב במֵי אימו, ככה זה. מה שקורה עכשיו בינתיים באנושות זו תאונת לידה. אנחנו צריכים לגרום שכל החלקים האלה לא יגיעו לריקבון, אלא שיתחברו יחד, שהם יהיו באיזון ובהרמוניה ביניהם. זו כל הבחירה החופשית שלנו, או שיצא מזה משהו מת, או שיצא מזה משהו חי ומצליח.
אורן: יש אישה שנכנסת להיריון והיא כולה פורחת, ויש אישה שברגע שהיא נכנסת להיריון היא סובלת.
זה בהתאם לטבע, עד כמה היא מאוזנת עם הטבע, או לא. כי אישה שמאוזנת עם הטבע צריכה להיות מאושרת, בריאה, פורחת ממש.
אורן: ואם היא לא?
אם לא, אז סימן שיש לה בעיות, שיש לה תקלות פנימיות.
אורן: מה אתה יכול להמליץ לאישה כדי לצאת מאותו מצב, לא ברמה הרפואית, אלא ברמה של היחס לחיים?
ברמה שלי, זה לגרום רק לאיזון לחיים.
אורן: היא צריכה לגרום לעצמה לאיזון?
לסביבה ולעצמה, לכל. גם לבריאות, למזון, למנוחה, וגם להשתתפות במה שסובב לה ממש. ככל שהיא תגרום, בכל מיני צורות, לאיזון, להרמוניה, כך היא גם תקרין לעובר שלה התפתחות ביתר איזון ובהרמוניה. זה פשוט מאוד, כלל ופרט שווים. יש כאן חוק פשוט, חוק אחד לכל חלקי המציאות.
אורן: בוא נניח שיש בין אפס למאה רמות שונות של סבל מהיריון, יש אישה שמאושרת בפלוס מאה, והשנייה סובלת במינוס מאה, ובאיזה מקום באמצע יש הרבה נשים. בוא נתחיל מזה שאתה אומר שהיריון לא אמור להיות סבל.
לא, זאת התקופה המאושרת ביותר. תקופת ההיריון יכולה לרפא המון דברים בגוף האישה.
אורן: איך?
מפני שמתעוררים באישה כוחות עליונים שקודם לא התעוררו בה. מפני שהיא חייבת עכשיו לדאוג גם ליצירת החיים, ללידת החיים החדשים, לכן היא מקבלת מהטבע המון כוחות נוספים. היא מקבלת אנרגיה, חילופי חומרים, מצבים, מידע. הכל זורם בה בצורה מאוד אינטנסיבית, היא חיה עבור שניים.
אורן: איך היא יכולה להביא את התהליך הזה למקסימום. איך היא יכולה לשאוב מהתהליך הזה כוחות ריפוי בצורה מיטבית, לא מקרית, אלא לשלוט בזה בצורה מודעת?
היא יכולה להבין וודאי על ידי הסבר, הסבר לא פשוט, אלא הסבר רחב וממושך. יכול להיות בכמה פגישות או הרצאות, שיחות, וסדנאות היא תבין שהטבע הוא כולו אחד, כמו שאנחנו רואים בעולם האינטגראלי. לכן היחס שלה לטבע עובר לעובר וחוזר אליה. כי סך כל הבעיות שלנו, לא חשוב באיזו רמה, גופנית, פיסיולוגית, נפשית, במחשבות או ביחסים, הכל נובע מחוסר האיזון שלנו עם הטבע הכללי. לכן אין לנו ברירה, אלא ללמד את האישה איך להיות באיזון עם כל העולם.
אורן: נניח שאותה אישה שרויה בצער גדול מאז שהיא נכנסה להיריון. היא סובלת, היא גם לא יודעת איך להתנהג בדיוק, זה הוציא אותה מאיזון. ואז אתה אומר לה "אם את בהיריון ולא מאושרת, זה סימן שאת בחוסר איזון". היא מסכימה איתך, השאלה איך היא מגיעה לאיזון?
היא באה אלינו.
אורן: נניח שאני אותה אישה והצטרפתי ללמידה הזאת.
אז אני נותן לך עכשיו מרשם פשוט מאוד. את צריכה לבוא אלינו לשיחות וסדנאות שבהן, בעצם ההשתתפות בהן, כי מלבד זה את לא צריכה לעשות עוד משהו בעולם, אלא בהשתתפות עם נשים כמוך, את בעצם מחזירה את עצמך לאיזון.
אנחנו מלמדים אותך על העולם הגדול ועל העולם הקטן שלך, איך קשורים שני העולמות. איך העולם הגדול, שהוא הרחם הגדול, והרחם שלך, קשורים יחד. מה משפיע על הרחם שלך ועל מצב הבריאות שלך. מה משפיע על הרחם הגדול שכולל את הטבע, את העולם הגדול, ואיך הם קשורים זה לזה. את מתחילה להבין שכל המערכת הזאת היא מערכת אינטגרלית, והכל קשור יחד, ואת כאישה יכולה להשפיע גם על זה וגם על זה. גבר לא, אישה כן. זאת אומרת מפני שאישה דואגת לעובר שלה, היא יכולה לדאוג לעולם כולו שיתפתח נכון כמו עובר בתוך הרחם הכללי, בתוך הטבע. היא מסוגלת לדאוג לזה. הדאגה שלה תשפיע על העולם, היא תשפיע על המערכות הגדולות.
ניצה: איך אני אמורה לדאוג לטבע, לעולם השלם, אם אני בקושי מצליחה לדאוג לרחם שלי?
נכון, בצורה אינסטינקטיבית את דואגת רק למה שיש לך בפנים, אבל מסבירים לך כאן שזה לא מספיק. כי אם את צריכה להיות בריאה עם עובר בריא, ולדאוג גם להתפתחות העתידית שלו עד לדרגה שיהיה אדם גדול, מוצלח, אז את חייבת לדאוג גם לרחם הכללי. זה פשוט, העולם האינטגרלי לפנינו, אנחנו רק עכשיו מתחילים להכיר בזה שכל הדברים האלה קשורים זה לזה. כמו שאת, עם הרחם שלך, כך גם הטבע עם הרחם שלו בדיוק, ושתי המערכות האלה קשורות זו לזו. את נמצאת כאן בעולם שלנו כנציגה של הטבע הגדול, לכן דווקא את, עם הדאגה לעובר שלך, יכולה לדאוג יחד עם הטבע לעובר שלו, שזה האנושות.
ניצה: בוא נעשה סדר במילים פשוטות כדי שלא אתבלבל. אני פחות או יותר יודעת איך אני מטפלת בעובר שלי. אני יודעת שאני צריכה להזין אותו, לנוח, וכבר לימדת אותי שאני צריכה גם לחשוב מחשבות טובות. וגם שמערכת היחסים עם הגבר שלי צריכה להיות טובה, כי זה משפיע עליו. עד לכאן הבנתי.
עכשיו אנחנו הולכים למעגל יותר חיצון.
ניצה: כן, אבל איך פתאום אני משפיעה על הרחם של העולם, מה אני צריכה לעשות. אני יודעת מה אני צריכה לעשות כלפי העובר שלי, אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות כלפי העולם, כלפי הרחם הזה שנקרא "העולם".
אנחנו כולנו חיים מהטבע, קשורים למערכת הזאת. כך זה מיוצב. הטבע נותן לנו דוגמה לדרך שהוא מוליד אותנו, מחזיק ומפתח אותנו כדי שניוולד לאיזו רמה אחרת של קיום. הדוגמה לזה היא אישה שנכנסת להריון ומתחיל להתפתח בה עובר. העובר שמתפתח בה זה האנושות. כמו שהבורא אמר לשרה, יש בך עמים גדולים ועתידים, ככה זה.
אַת אישה שנותנת לנו דוגמה איך כולנו מתפתחים. כמו שאת דואגת לעובר שלך, כך הטבע דואג גם לעובר שלו שזה אנחנו כולנו. כל אלפי שנות ההתפתחות שלנו כאן בינתיים, זה עיבור שעוד לא גמרנו אותו, אנחנו עוד לא נולדנו. אנחנו אמורים להיוולד עוד מעט לעולם החדש, לדרגה החדשה שנקראת "דרגת האדם" האמיתי. האישה בעולם שלנו היא דוגמה כיצד אנחנו צריכים להבין את הטבע הכללי, את האמא שלנו. איך אנחנו צריכים להתייחס למקום שאנחנו נמצאים בו, לרחם שלנו. אם נהייה איתו בהתאמה, אז הרחם גם יספק לנו את כל מה שאנחנו צריכים. אנחנו נמצאים בתוך הטבע.
ניצה: כשאני מסתכלת על העובר שלי, אז אני יודעת שיש שלבים, גם אם אני לא מבינה אותם. אם נניח שעכשיו אני בשבוע 12, אז אני יודעת שהשליש ראשון עומד להסתיים. השאלה באיזה מקום אנחנו נמצאים בתוך הרצף הזה של ההתפתחות, באיזה שבוע אנחנו?
אנחנו מתקרבים ללידה, ובהתקרבות ללידה אנחנו עוברים את החלק הכי חשוב. דיברנו שיש שלושה מדורים, שלושה חודשים, שלושה חודשים ועוד שלושה חודשים. אנחנו נמצאים בשלושה החודשים האחרונים שבהם מתפתחים במיוחד החלקים ששייכים לאדם העתידי שצריך להיוולד, למוח שלו, להבחנות הכי גבוהות.
בשלושה החודשים הראשונים אנחנו מתפתחים בדרגת הדומם, הדומה לדומם בזה שאנחנו רק שומרים על עצמנו. שלושת החודשים האמצעיים הם דרגת הצומח, אנחנו כבר מתחילים במשהו לעשות פעולות מסוימות. ובשלושה החודשים האחרונים אנחנו כבר מתפתחים בדרגת החי, אנחנו כבר מתחילים לזוז ולעשות כל מיני פעולות. יש לנו מוח, שכל, רגש, הכל. אנחנו מבינים ומכירים את האמא קצת מבפנים, היא מכירה ומבינה אותנו איכשהו, אנחנו בהידברות מסוימת איתה וכך מקדמים את עצמנו ללידה.
מה זו "לידה"? נולד אדם. לפני הלידה הוא היה כגוף חי, ועכשיו, כשהוא נולד, אנחנו מתייחסים אליו כבר כאל מי שנולד בתוך הסביבה בדרגת המדבר. הטיפול בו כבר מתחיל להיות כמו באדם קטן. כעבור מספר ימים אנחנו כבר מתחילים לעורר אותו כדי שיתחיל להגיב אלינו כאדם, שישמע קולות, צבעים ועוד, בשלבים.
אותו דבר כאן. אנחנו נמצאים בתקופה ההיסטורית שלנו, הגענו לשלב האחרון, לכן דווקא עכשיו אנחנו צריכים לדאוג להתפתחות שלנו לקראת דרגת האדם. זו עדיין לא דרגת האדם, אלא לקראת דרגת האדם, אנחנו רק מכינים את עצמנו ללידה. מה עובר עושה בזמן הלידה? הוא מתהפך, ממש לפני הלידה הוא מתהפך. קודם כל הוא עובר את השלבים האחרונים והם מאוד קשים. הוא לא מסתדר בתוך האמא, הוא לא מסכים עם ההגבלות של דפנות הרחם שיש לו, ועוד, יש כאילו התנגשות רבה בינו לבין אמא.
כך אנחנו מרגישים היום בעולם. אנחנו לא מבינים ולא מכירים את העולם, לא רוצים לקבל אותו בצורה כזאת, אנחנו נמצאים ממש במאבק שנובע מחוסר הבנה שלנו בהתפתחות. גם בצורה הטבעית כך קורה, אלא שיש כאן מין התפתחות מיוחדת בתוך האמא, בתוך הטבע, כי אמא זה הטבע, וממנו צריכים לקחת דוגמה. זאת אומרת, למרות שאנחנו לא מסכימים, לא רוצים, ואפילו מתפרצים בתוך רחם האישה, כי השלב האחרון הוא שלב מאוד אקטיבי שבא מתוך האדם, אבל לפני הלידה הוא מתהפך, הראש שלו למטה.
זאת אומרת, הוא מסכים להפטר מכל מה שקודם ראה וחשב והרגיש בתוך העולם שלו, הוא מסכים להחליף, הוא מסכים להיוולד. זאת אומרת, הוא מסכים לצאת לעולם החדש, למקום ששם אין לו שום קשר עם כל מה שהיה קודם. חותכים את חבל הטבור וזהו. כמו שהלידה עצמה מגיעה בצורה קשה עם צירי לידה, צרות, בעיות, כך גם אנחנו, כבני אדם. אנחנו צריכים להכין את עצמנו. עלינו לקחת פשוט דוגמה, כי זה מקביל לזה.
אנחנו נמצאים לפני הלידה החדשה, רואים, אבל כשאנחנו מכינים את הכל אנחנו גם צריכים להכין לעצמנו עולם חדש. כמו שאנחנו מצפים לעובּר שנולד, עוזרים לאישה ללדת, ואחר כך מחכים ונותנים את הטיפול לעובר, כך אנחנו צריכים להכין את עצמנו נכון לטיפול שלנו. לאחר שנחליף את המודעות שיש לנו לעולם שלנו, כשאנחנו לא נהיה בהתנגדות אליו, אלא בהרמוניה עם הטבע הסובב, זה נקרא שאנחנו "נולדים".
ואז מה נראה? נראה עולם חדש עם גישה חדשה. אנחנו נראה את עצמנו בחושים חדשים, נראה איך מקבלים אותנו כוחות הטבע לאחר הלידה שלנו למציאות החדשה, היינו ליחס החדש בינינו, באהבה, בהרמוניה, בידידות. הכוחות האלה הם המולידים אותנו, הם המיילדים ועוזרים לנו אחר כך להתקיים ולגדול. ואז אנחנו מקבלים, כל האנושות כולה, כוחות של "אבא" ו"אמא", כך הם נקראים. הכוחות האלה מטפלים בנו, ואנחנו משתדלים להיות מותאמים לטיפול שלהם, כל הזמן עלינו להתאים את עצמנו אליהם, לבקש מהם ולקבל מהם. וכך ביחס ההדדי הנכון אנחנו נגדל עד שנגיע למצב שנהיה כמו שני הכוחות האלה שבטבע, כמו אבא ואמא, הכוח הנותן והכוח המקבל שבשילוב ובהרמוניה פועלים עלינו, ואנחנו איתם. זה המצב החדש לאחר לידת האנושות החדשה, ואת הכל אפשר ללמוד מהאישה, ומתוך מה שקורה לנו כאן, בעולם הזה.
אורן: אם אני מבין נכון, אז לאותה אישה שנכנסה להריון יש בתוך הבטן עובר, וגם היא בעצמה עובר.
כן.
ניצה: אני דמיינתי לעצמי את הבבושקות, אחת בתוך השנייה, וכאילו גם אני בתוך איזה משהו.
נכון. זה נקרא "סולם המדרגות", סולם המצבים. אחד מתוך השני.
אורן: בוא נסתכל על אישה שנכנסה עכשיו להריון ובתוכה יש עובר שגדל. לפי המטפורה הזאת גם היא בעצמה עובר בתוך הטבע. אמרנו קודם שלצערנו יש היום אישה שההיריון לא עושה לה טוב, ויש אישה שכן. אמרנו גם שאם היא לא במצב טוב, זה בגלל שהיא לא באיזון.
אם היא לא נמצאת באיזון עם העובר שלה, אז בהתאם לזה היא גם לא נמצאת באיזון עם הטבע הכללי.
אורן: חשבתי שתגיד הפוך.
נכון. אם היא תשפר את האיזון שלה עם הטבע הכללי, אז ישתפר האיזון שלה עם העובר.
אורן: אם כך לפי המשוואה הזאת אנחנו פונים לאישה ואומרים "אם את רוצה לשנות את חוסר האיזון שיש בינך לבין העובר שלך, בואי ונפתח בך את המודעות החדשה. הרי את בעצמך עובר שלא מאוזן עם הרחם שעוטף אותך". השאלה, איך היא יכולה להיות עובר טוב?
היא צריכה לבנות תיבה. גם תיבת נוח זה רחם, כי אנחנו נסתרים שם בפנים ונמצאים איתה באיזון. וכך אני לא דורש יותר ממה שאני צריך כדי להתקיים, אני נמצא עם כל חלקי הבריאה בחברותא, בצורה יפה וטובה. בתוך התיבה שלי יש את כל הטבע, כל החיות, כל מה שיש, ואני איתם בצורה יפה, טובה. אני דואג להם, הם דואגים לי, והכל בסדר. אני חייב לבנות לעצמי סביבה כזאת.
אורן: ומה הנמשל?
אין נמשל. אלה באמת החיים עצמם, זה מה שאני צריך לבנות.
אורן: מה אני צריך לבנות?
יחס נכון לסביבה, אפילו לסביבה הקרובה. סביבה קרובה זו שכונה, עיר, מדינה, וכך עד שנכלול את כל העולם.
ניצה: בהריון שלי כאישה יש עובר אחד. ולפי הציור שתיארת הבנתי שההיריון שאני נמצאת בו הוא איזה סוג של היריון רב עוברי.
לא. זה אותו עובר, זה אחד. אלא שיש לו הרבה חלקים שמנותקים זה מזה, כי הוא נמצא בריקבון.
ניצה: מה זאת אומרת, האם "הזולת" הם בעצם חלקים ממני?
ודאי. כולם נמצאים מה שנקרא בצורה השבורה.
אורן: רגע, יש פה מה שנקרא רב הנסתר על הנגלה.
לא, זה לא נסתר. אנחנו מדברים על כל האנושות כעל עובר. העובר הזה מרוסק, מחולק, הוא שבור. זה נקרא שבור. ההרגשה שלו של השבירה נקראת אצלנו היום "משבר", רק שאנחנו לא מודעים שהמשבר הזה הוא בגלל שאנחנו שבורים, מנותקים זה מזה.
אורן: לא הבנתי. בוא נדבר שוב על אישה שיש לה עובר בבטן והיא בעצמה עובר, אבל לא טוב לה, היא לא באיזון. ואז אתה בעצם אומר לה "תשמעי, את לא באיזון, כי את בעצמך עוּבָּר לא טוב בתוך הטבע, יש חוסר איזון בינך לבין הרחם הכללי". זאת אומרת, אם היא רוצה שיהיה לה קשר טוב בפנים, היא צריכה לסדר קודם את עצמה. שאלתי איך היא צריכה להסתדר, ואז נתת לי כמשל את תיבת נוח. אבל לא הבנתי בדיוק מה היא צריכה לעשות כאישה.
להיות יותר בתכונת השפעה, אהבה, ויתור וחיבור.
אורן: למה דווקא התכונות האלה?
כי אלה התכונות שהרחם מקרין לעובר. הרחם מקרין לעובר חום, אהבה, דאגה, וטיפול. לכן אם אני רוצה, כעובר בתוך הרחם החיצון, להיות באיזון, אז אני צריך גם לגרום לאותו הטבע שאני נמצא בו אותן התכונות, חום, איזון, אהבה, כי בזה אני גורם לשלווה בכל המערכת.
ניצה: אבל זו פעולה הפוכה.
אז מה. כל הבעיות שלנו הן מחוסר איזון. לחץ דם, חום וקור, חוסר נוחות של הגוף, כל המחלות הן כולן מחוסר איזון. אם עכשיו אני אוכל לגרום לאיזון, אז אני אהיה בריא. איך אני גורם לאיזון אם יש לי לחץ דם גבוה? אני אקבל תרופה וכך בצורה מלאכותית אני מאזן בדם את הלחצים. אם הייתי יכול לעשות זאת ללא תרופה, הייתי עושה. כל הבעיות, כל המחלות, כל הויכוחים שלנו, כל הצרות שלנו, הן תמיד מחוסר איזון.
אם אנחנו נמצאים באיזון, אז יש בינינו מה שנקרא "שלום", "שלמות". אם אנחנו לא באיזון, אז בהתאם לזה אנחנו בצרה, בבעיות, במתחים ואפילו במלחמות. כך זה בין כל החלקים שבעולם, לכן אם את רוצה לגרום לשלמות, לנוחות, לטוב, לבריאות, אז את צריכה להביא את עצמך לאיזון המקסימלי האפשרי. לכן כדאי שתעשי זאת, כי מה את יכולה לעשות, הרי כלפי העובר שלך את לא יכולה לעשות הרבה דברים. אומנם את מספקת לו בצורה טבעית את המקסימום, כמה שאת מסוגלת לספק לו יפה וטוב, אבל בכל זאת, אם יש עדיין חוסר איזון, אז את צריכה לפנות לטבע החיצון ולהבין שזה נגרם משם. כל הבעיות והצרות שאנחנו חווים בעולם שלנו, הן מפני שאנחנו לא מאוזנים עם הטבע, כי בדרגת המדבר עלינו לעשות איזון עם הטבע.
הטבע משאיר לנו את החופש הזה, כי אנחנו, כעובר שמתפתח, חייבים בעצמנו להגיע לאיזון עימו. במה? באהבה, בהתחשבות ובחיבור בינינו. עלינו להרכיב בחזרה מהחלקים השבורים את העובר הגדול שנמצא בתוך הרחם הכללי. לשם מה? כדי לגרום לאותו הטבע יחס יפה, יחס של אהבה, ואז נגלה בחזרה אותו יחס ממנו.
ניצה: זה מעניין, זאת ממש פעולה הפוכה.
זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". לא חשוב איך נקרא לזה, כך אנחנו נמצאים.
ניצה: העובר שאצלי הוא יונק, הוא לוקח את כל מה שהוא צריך, הוא ניזון ממני. ועכשיו גם אני רוצה להיות ניזונה כעובר ולינוק.
בבקשה, תקבלי. עליך רק להיות מסוגלת לקבל לפי מידת האיזון. לפי מידת ההתחברות הנכונה לרחם, לטבע תקבלי את כל מה שיש בו. זה פשוט.
ניצה: אתה אומר, אם תתאימי את עצמך, אם תהיי מאוזנת, את תוכלי לינוק ממנו. מה חסר לי כדי להתאים את עצמי?
את סותמת בעצמך את צינורות השפע שמגיעים אליך. את סותמת אותם בזה שאת לא נמצאת בהדדיות עם הטבע.
ניצה: מה אני יכולה ללמוד מהעובר שלי, מה הוא עושה נכון שאני לא יודעת לעשות?
הוא עושה את זה בצורה טבעית, כי הוא מתפתח כגוף חי בצורה אינסטינקטיבית, ואילו את צריכה כבר להיות עם הטבע בדרגת המדבר. את צריכה כבר להגיע בשכל שלך, ברגש שלך. את כבר לא אותו עובר, את לעומתו כבר נמצאת בדרגת המדבר. הוא מתפתח אצלך בדרגת החי, ואת מתפתחת בתוך הטבע בדרגת המדבר, לכן את צריכה להתאים את עצמך לטבע בצורה הכרתית.
אורן: איך היא פותחת את הצינורות של השפע?
על ידי האיזון.
אורן: איך?
מה גורם לסתימה? מתוך כך שאני לא רוצה לקבל את מה שנותנים לי, או שאני עוצר את הקבלה שלי, מפני שאני לא רוצה להיות בדיוק בתכונה של הנותן. לא חשוב איך נביע את זה.
אורן: אתה אומר שכאילו בא אליה טוב, מוקרן אליה טוב, והיא סתומה כלפיו?
כן. כי היא לא נותנת בחזרה אותו יחס בדיוק.
אורן: למי?
לטבע. אני בתור עובר נמצא עכשיו בטבע, והטבע מציג לי תנאי פשוט. הוא אומר כך, בדרגת דומם, צומח וחי אני מפתח אותך בצורה אינסטינקטיבית, כל הצינורות בינינו פתוחים, אבל בדרגת המדבר, הצינורות בינינו סתומים. לָמה סתומים? כי אתה אגואיסט וחושב רק על עצמך, אתה לא חושב על אף אחד, אתה לא חושב עליי. אתה חייב לגדול כמוני בדרגה הבאה, בדרגת המדבר. אתה חייב לפתוח את הצינורות האלה. במה? בזה שהטבע שלך והטבע שלי יהיה אותו דבר.
אתה חייב להגיע לאהבה, לפתיחה, ליחס היפה, אל תעשה לאף אחד רע, וכן הלאה. ברגע שאתה תרצה לעשות כך, אז אתה תראה כמה אני עוזר לך, כמה אני מביא לך את כל השפע. כי מה זה נקרא לגדול ברמה שלך? להיות דומה לטבע הכללי, להיות דומה לאמא, ואז אנחנו נולדים.
אם אנחנו מבינים את הדברים, אם אנחנו רוצים אותם, אז אנחנו מקבלים כוחות משם, ונולדים. אנחנו כבר נולדים מחוץ לטבע שעכשיו אנחנו נמצאים בו, אנחנו נולדים בצורת אדם לעולם החיצון שנקרא העולם העליון. מה זאת צורת אדם? המודעות שלי, זה מה שנולדת שם. הפנימיות שלי נולדת שם.
אורן: יש פה מין טריק כזה. לאישה יש בתוכה רחם, הטבע יצר בה רחם ובתוך הרחם יש עובר. כאמא היא יכולה להתבונן איך הרחם מתייחס לעובר שלה, וכך היא צריכה להתייחס. למי?
בתור עובר היא צריכה להתייחס לטבע, כמו שהרחם מתייחס לעובר שלה.
אורן: זאת אומרת, היא עובר משודרג. היא עובר שצריך להתייחס כמו רחם.
נכון, בדיוק כך. כך זה קורה מצד הטבע. אחרת הרחם הייה זורק את העובר החוצה, כי הוא נחשב לגוף זר.
אורן: לא הבנתי.
איך יכול להיות שמתפתחת ברחם חתיכת בשר והגוף של האמא סובל אותו, מפתח אותו. איך זה קורה? בגלל שהוא נמצא בהשתוות הצורה. הוא מקבל את כל מה שבא מאמא באהבה, ברצון. הוא מקבל הכל בצורה פתוחה, בצורה טבעית, אינסטינקטיבית, כך זה בנוי. בדרך כלל יש לנו נוגדנים כנגד כל גוף זר. אם ניכנס לי קוץ ליד, אז הגוף מפתח מוגלה עד שהוא דוחה אותו. למה כלפי העובר זה לא קורה? כי הטבע בעצמו מפתח כוח הגנתי ששומר על העובר, ואנחנו צריכים לפתח אותו כוח הגנתי בדרגת המדבר שנקרא מסך.
אורן: זאת אומרת, כדי שהאישה תחזור לאיזון שלה, עליה ללמוד איך הרחם מתייחס.
כך עליה להתייחס לרחם העליון, כך היא צריכה להתייחס לכל האנושות ודרכה להתייחס לטבע. אני לא יודע מה זה הטבע, אני לא יודע מי הוא, מה הוא. לכן אני מתייחס בצורה כזאת לכל האנושות. זה הטבע, זה מה שאני רואה. למה לאנושות? כי זו דרגת המדבר.
אורן: אבל אתה לא מכיר את כל האנושות, למרות שאתה מסתובב הרבה בעולם.
אני לא צריך את כל האנושות, אלא את מי שמזדמן לי. אין לנו ברירה. אנחנו שרויים בצירי לידה, אנחנו חייבים להיוולד. צירי לידה הם צרות. הרחם הזה יְפַתֵחַ בנו צרות עד שאנחנו נתאים את עצמנו אליו.
ניצה: התחלנו לדבר על העוצמה הנשית.
זה מה שנשים חייבות להביא לעולם, זה נקרא "תורת אימך".
אורן: מה הכוונה "זה"?
כל הגישה הזאת, לאזן את עצמנו עם הטבע זה נקרא "תורת אימך". זה מה שהאישה הכללית צריכה ללמד את כל האנושות.
אורן: דברנו על הכוח הנשי, מה עושים עם הגברים עכשיו?
מה לעשות עם הגברים שלא מבינים את זה, שלא נמצאים באותו התהליך, איך הם יגדלו? להם יש חברה, הם צריכים להתארגן בחברה, ולפתח בחברה את הרחם כלפי כל אחד ואחד.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה לך ניצה, ועד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, הריון מוצלח, ובאיזון.
לידה היא תהליך של כאב עצום שבסופו שמחה גדולה. הרב ד"ר מיכאל לייטמן מתאר את הכוחות הנגדיים שפועלים על העובר, ואת תפקידם המכריע של הוריו בהתפתחותו הרוחנית בעודו ברחם ובלידתו בריא ומושלם
ההתפתחות הרוחנית של העובר
אנחנו מתפתחים לעבר עולם עגול יותר, מחובר יותר. כמו עובר ברחם
- הלידה היא התקשרות העובר ששהה עד כה ברחם האם, אל העולם בצורה מפותחת יותר
- ברחם העובר מקבל את כל תוכנת החיים, ואחר כך רק מפתח אותה
- העולם מקדם אותנו ללידה. אם האימא מבינה זאת, זה מוקרן לעובר ומיטיב את חייו
- במאבק שלו לצאת מהרחם העובר מגלה שהעולם מורכב משני כוחות, קבלה ונתינה
הכנת האב ללידה: להתאמץ לבנות עולם טוב עבור ילדו
- מהי תמיכת האב באם לקראת הלידה
ההכנה הנפשית לאישה ללידה: את מרכז העולם עתה, את בתפקיד חשוב ונעלה מאוד
- תהליך הלידה
- בזמן הצירים על האם לחשוב: אני עכשיו נולדת יחד איתו לעולם חדש
אילו דברים יכולה אמא לעשות עבור תינוקה שיכולים להשפיע על הצלחתו בחיים, ועד כמה חשובה הסביבה החברתית שמקיפה את המשפחה בעיצוב החיים בעתיד? הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיחה עם אורן לוי וניצה מזוז
חינוך לחיים
בלידה התינוק מרגיש פריצה לעולם חדש
- הרחבת המודעות של האישה משפיעה לטובה על התינוק.
- ספרו לילד סיפורים על חיבור
- בכל המשחקים שלו עלינו לגרום שתתפתח בתינוק/בילד תפיסה המכוונת לחיבור
- דיכאון אחרי לידה
תמיכת האבא באימא לאחר הלידה
- מייצרים בבית אווירה של חיבור
- ומה אם האבא עצבני...?
- כיצד השפעת הסביבה מסייעת לדכאון אחרי לידה , וגם לאב עצבני
- משחקים את המצב הטוב
- סדנה: לא מדברים על שום דבר שלילי אלא רק על חשיבות היותנו הורים
קצת על תפקיד האבא
- כל הרגשות השליליים באים בכוונה מהטבע על מנת שנהיה מוכרחים להתחבר
- רגשות אשם: "אני אבא לא מוצלח"...
להפוך לאמא
מטרת התפתחותנו היא שהרצון ליהנות שנברא, יגיע לרמה של אהבה והשפעה. כלומר, שנעבור מטבע של אהבה עצמית ושנאה לזולת, לטבע 'ואהבת לרעך כמוך'. אמנם זה נראה לא מציאותי, אך זוהי מגמת ההתפתחות
- הטבע שתל באם אהבה לתינוקה. זהו סוג של תיקון, נשמה אחת מטפלת באחרת. התיקון השלם הוא לפתח אהבה כזו לאנשים זרים. אהבת אם היא דוגמה עבורנו
- בעבר היה לאישה קל לטפל בתינוק, בתוך סביבה תומכת. כיום יש הפרעות מודרניות
- כדאי לקרובים לקחת חלק פעיל בטיפול בתינוק, זה חלק מתיקון הנשמה שלהם
- הטבע כלפינו הוא סוג של אימא. זו מערכת מורכבת שמגדלת ומחנכת אותנו
- טיפ לאב: כל מה שאשתך אומרת לעשות לתינוק, תבצע. זה חלק מתיקון הנשמה
האם והתינוק – אתגרים והתמודדות
מרגע לידתו, התינוק סובל. הסבל הוא חלק מתיקון הנשמה השבורה שלנו. כדי להקל על הסבל, כדאי לקרוא על יד התינוק מכתבי הקבלה, לפתוח ערוץ 66
- כדאי להורים להיות בכוונות נכונות, 'למשוך אור המחזיר למוטב', לתיקון הסבל בעולם
- הסבל בעולם נובע מכך שכולנו, חלקים מנשמה אחת שבורה, שונאים זה את זה. התיקון הוא לשנות את היחסים בינינו, משנאה לאהבה, להתחבר שוב לנשמה אחת
- כמו אם ותינוק, כך הטבע סובל מאוד כשאנו סובלים. זה נקרא 'צער השכינה'
- כשהתינוק סובל, האם מרגישה חוסר שליטה. זהו שיעור חשוב לחיים בכלל. כדאי לזכור את התחושה של חוסר שליטה, להשתוקק למלא אותה בנוכחות כוח עליון
- הטבע נותן כאן הזדמנות להכיר את הכוח העליון ששולט בנו, 'אין עוד מלבדו'
- אימא טובה היא אימא מיושבת, מאוזנת, ששולטת בתגובות שלה
היווצרות החיים
החיים נולדים מזכר ונקבה, כי זו העתקה משני כוחות היסוד, רצון לתת ורצון לקבל
- החיים מתהווים בגוף האישה, כי היא מייצגת בעולמנו את 'הרצון לקבל', כוח הנברא
- בהתפתחות החיים כל השינויים הם ברצון לקבל. הרצון לתת נותן רק את התחלת החיים
- הבהרה: כולנו אגואיסטים. אבל הגבר מייצג בעולמנו 'רצון לתת' והאישה 'רצון לקבל'
- גם בדרגות נמוכות מהחי יש כוח זכרי וכוח נקבי, אך עדיין לא בשני גופים נפרדים
ביצירת החיים יש שלושה שותפים: אבא, אימא ומרכיב רוחני פנימי, נשמה, כוח עליון
- הנשמה באה מדרגה עליונה, ולכן קובעת איזו התמזגות בדיוק תהיה בין אבא לאימא. הרכיב השלישי, הרוחני, קיים בכל פרט בבריאה. אבן, צמח, חתול או עובר של אדם
- איננו יכולים להחיות משהו שמת, כי לא בידינו הרכיב השלישי שמספק רוח חיים
- מתי הרכיב השלישי, כוח החיות, מצטרך לכוח הזכרי והנקבי? הוא שמזמין את הזיווג, הוא שגורם להתרבות החיים עד שיגיעו לתכלית, לשלמות - התגלות הכוח העליון. זה יקרה כאשר ביצורים המפותחים ביותר, בני האדם, יתפתח הרצון לגלות אותו
הקבלה לא מדברת על אמונה בכוח עליון, אלא על גילוי כוח הנתינה והאהבה הכללי. זה הוא שדוחף אותנו לגלות אותו, דרך כך שמעורר בנו שאלות לגבי מהות החיים
- בכל המציאות פועל רק כוח אחד. השפעה ואהבה. הוא נקרא בורא, מלשון 'בוא וראה'
להביא ילדים לעולם
מדוע מאותו זוג הורים נוצרת בכל ילד יצירה שונה? זה תלוי בתפקיד שעליו לבצע
- בכל ילד במשפחה יש רכיב רוחני ייחודי, שמגיע משורש אחר. הקשר נסתר מאוד
- כשילד נוסף מגיע, המשפחה כולה כמו נולדת מחדש. משתנה הכוח הרוחני, הגורל
- בעיות בכניסה להריון ובקיומו התקין נובעות בד"כ מחוסר רצון או שנדרש רצון מיוחד
מדוע בזמננו יש הרבה בעיות? בגלל אורח החיים, ריבוי בני הזוג ועוד
- הריון לא מתחיל או שנפסק, כאשר הכוח הנקבי אינו מסוגל לקבל נכון את הכוח הזכרי
- כל יום וכל רגע במהלך ההיריון זו היווצרות חדשה, בחיבור כוח נקבי, זכרי וכוח עליון
- חיים חדשים באים מכוח הרצון
בלי השפעה נכונה מצד הגבר, האישה והעובר יתקשו להתפתח נכון. ואח"כ גם הילד
- גם אם לא ברור לנו כיצד סבל מקדם אותנו אל התכלית הגדולה, כך זה קורה
- בני זוג שרוצים להוליד ילדים - העצה עבורם היא להיות יחד בהתפתחות רוחנית
- בעיות גנטיות בדורנו הן בכלל התקלות שמעידות על כך שאנו מפגרים בתיקון עצמנו
- אם נתקן את היחסים בין בני אדם לכיוון של חיבור ואהבה, כל הבעיות ייפתרו
- הקבלה לא עוסקת באמונה בכוח עליון אלא במחקר וגילוי של הכוח הכללי שבטבע