לאחרונה הבחנתי בשלט אזהרה המדריך מה לעשות בעת התרעת צונאמי. נראה קצת מוזר לראות שלט כזה דרמטי על חוף ים רגוע, אבל בהתחשב בגל החום הקיצוני שזינק לחמישים מעלות צלזיוס בשבוע שעבר, נראה שאכן השלט לא לגמרי מיותר.
גם בעולם האקלים יצא מאיזון. במקסיקו הצטברו שני מטרים של שלג בשלושים ואחת מעלות צלזיוס, בארצות הברית האדמה לא מפסיקה לרעוד, באלסקה משתוללות שריפות, בהודו הטמפרטורות מטפסות לגבהים שאי אפשר לשרוד בהם, והחום במזרח התיכון מאיים על האפשרות לגדל חיטה.
מומחים לאקלים טוענים שחצינו את נקודת האל-חזור. אם במקרה שלנו "נקודת חזור" משמעותה לחזור ולהשתנות, כלומר להתייחס אחרת לטבע, כעת ברור שאין לאן לחזור. ולא כי הטבע הגלובלי הוא הבעיה, בכלל לא, אלא טבע האדם, האגואיזם הטבוע בנו. כך מסבירה חכמת הקבלה. האגו שלנו מתפתח ללא הרף, גדל ודוחק בנו לנצל את משאבי הטבע עד תום, לאנוס אותו בלי שום חשבון.
בינתיים טבע האדם גורם לשינויים לרעה, אך הוא יכול גם לגרום לשינויים לטובה. ולא כמו שנוטים לחשוב – נמזער את שריפת הפחם והגז, נגן על הציפורים והדבורים, נמנע מלזהם את האוקיינוסים בפלסטיק – לא הם הגורמים לבעיה. הבעיה היא בינינו, בני האדם. ביחס השלילי שלנו זה לזה, בגישה האגוצנטרית. לכן אם אנחנו רוצים לשנות את החורבן שגרמנו לכדור הארץ, נוכל לעשות זאת רק באמצעות שינוי טבע האדם, בפיתוח יחס טוב והתחשבות בזולת.
אולי הקשר בין האדם לסביבה נראה עמום, אבל ברובד עמוק יותר הוא הדוק. הטבע כולו גלובלי, אינטגרלי, הרמוני; ממש מערכת סגורה. כל חלק שבו פועל ומשפיע על יתר חלקי הטבע בצורה ישירה ועקיפה, גלויה וסמויה. לכן גם יחסים טובים ויפים בינינו, חלק אינטגרלי ומשמעותי מהטבע, מקרינים על מאזן הגלובוס כולו ויכולים לייצב אותו עד לאיזון כללי.
עד כמה שהרעיון נשמע כמדע בדיוני, לא מציאותי ורחוק מהחשיבה המדעית המקובלת, כך הטבע פועל. מאז ומעולם כתבו מקובלים כי האדם הוא נזר הבריאה, והשכבה העמוקה והנשגבת ביקום נשלטת על ידי המחשבות שלנו.
המחשבות שלנו הן תולדה מהרצון האגואיסטי שלנו, כוח שלילי הפועל בקבלה בלבד, לכן מנגד עלינו לאזן את המחשבות שלנו בעזרת כוח חיובי של השפעה, ולפתח יכולת של נתינה לזולת. איך? בעזרת חינוך נכון ובהעלאת המודעות. רק כשנפתח את כוח הנתינה והדאגה הדדית נביא לאיזון ביחסים בינינו, ומעצם היותנו חלק ממערכת אינטגרלית נגרום לאיזון במערכת הטבע כולה. נשלוט על הטבע ההרסני השולט בנו.
המחשבה שלנו יכולה להוריד גשם זלעפות או גשמי ברכה. לכן, לא נותרה ברירה: או שנשנה את הטבע שלנו או שהטבע יחייב אותנו להשתנות.