אין דבר שמכאיב לנו יותר מפגיעה בילדים שלנו. כל כתבה שחושפת התעללות חברתית בילד או בילדה חסרי אונים, מציפה בנו, ההורים, שלל פחדים ומחשבות איך נשמור על הילדים שלנו מפני פגיעה שכזו. האינסטינקט הראשוני שלנו הוא לחפש אשמים ולדרוש ענישה – לילדים המחרימים, להורים האדישים או למערכת החינוך כולה, אלא שענישה היא לא יותר מפלסטר על פצע חברתי פתוח. כל עוד אין חינוך שבונה את הילדים ואותנו לאנשים חברתיים, היחסים בינינו רק ילכו וידרדרו.
לא משנה כמה מסכות ננסה לעטות על פנינו, האמת היא פשוטה: הטבע האנושי הוא אגואיסטי. הוא מונָע מתוך דחפים תחרותיים ורצון לשליטה ולכבוד, וכל כולו פועל במטרה למלא את הרצון שלנו ליהנות. הסיפוק גדול עוד יותר, כאשר ההצלחה באה דווקא על חשבון האחרים.
נשמע מקומם לרגע, אבל זוהי התנהגות אינסטינקטיבית שמוטבעת בנו, בדומה לאינסטינקט ההישרדות של בעלי החיים בטבע. גם האריה שיוצא לצוד טרף, מבקש "לשלוט" בכל הסובבים אותו. למרבה הצער, אנחנו חיים היום בחברה שבה כולנו מתנהגים כמו "חיות" שבונות את עצמן זו מחורבנה של זו. זו האווירה ששוררת בינינו, אלה המסרים שמשודרים אלינו 24 שעות ביממה, וכך נוהגות הדמויות שמככבות בכלי התקשורת – הדמויות שילדינו מעריצים ומחקים אותן.
צילום: הדס פרוש, פלאש 90
ברבים מאיתנו כבר הבשילה ההכרה, שאי אפשר להמשיך לחיות במצב הבלתי נסבל הזה, ובטח שלא לגדל ילדים מאושרים בסביבה שמוזנת משנאה ומפילוג בכל הרמות והמגזרים. הנסיבות דוחקות בנו להכיר בתלות שלנו זה בזה ובהשפעה ההדדית שלנו על הזולת, ולהתחיל ללמוד איך יוצרים קשר נכון בין בני אדם, ומתעלים את התלות ההדדית לבנייה אישית וחברתית, במקום לחורבן ואבדון.
הדור הצעיר כבר פחות נמשך להישגיות, ועסוק יותר מכול בקשרים החברתיים שלו, ברשתות החברתיות ובחיים האמיתיים. אולם למרבה הצער, הוא אינו יודע כיצד לנהל אותם נכון. לכן על החינוך להתמקד בדבר אחד: ללמד את ילדינו לחיות יחד.
עלינו לאפשר לילדים לזהות שהם אינם מנותקים מהחברה, אלא מחוברים אליה בחבל הטבור. הישיבה הפרונטלית המסורתית מול מורה "יודע כול", אשר שם דגש על ההשכלה ולא על החינוך, הופכת את התלמידים למנוכרים, ואינה מאפשרת להם להרגיש זה את זה. לימוד חברתי כדאי שיתבצע במעגל, ויכלול דיונים, משחקים, סדנאות והעשרה.
המעגל מפתח באדם את הרגשת הזולת והסביבה. הוא מעדן ומשפר את היחסים, ופותח צוהר להיכרות עם הסובבים. הילד שומע פתאום ילדים שכמעט ולא החליף איתם מילה, מתרשם לטובה מילדים שהוא מקנא בהם, מזדהה עם הילדים שבהם זלזל, ובהדרגה מפתח כלפיהם יחס הומני.
כהורים וכמחנכים מודאגים, עלינו לדרוש ממערכת החינוך למצוא פתרונות אמיתיים למצב, ולהפסיק לטמון את הראש בחול. אל לנו לבזבז רגע נוסף בשיטת חינוך שאינה מתאימה לדור הצעיר.