אל-פאסו היא עיר בטקסס, ארה"ב, השוכנת על חוף נהר בגבול עם מקסיקו. בקו הרקיע הדרומי של העיר, מעבר לנהר, נשקפת העיר סיודאד חוארס שבמקסיקו. בנקודת הגבול הזו חוצים מדי יום ביומו יותר מ-23 אלף מקסיקנים לצורכי עבודה.
את פטריק קרוסיוס בן ה-21 הטרידה "הפלישה ההיספנית לטקסס", כלשונו. הוא כתב מסמך בן ארבעה עמודים שבו הזהיר שבואם של המהגרים לארה"ב יגרום לכך שבבחירות הקרובות יתחלפו קולות המצביעים הלבנים המזדקנים בקולות המהגרים, וכך תהפוך טקסס למעוז דמוקרטי שיעניק לדמוקרטים את הבית הלבן.
קרוסיוס גם האשים את המהגרים וההיספנים בגזילת מקומות העבודה של האמריקנים המקוריים ובמיזוג תרבויות בארה"ב, ושיבח את המחבל שביצע במרץ השנה את טבח המסגדים בניו-זילנד, שבו נרצחו 51 מוסלמים.
דקות לאחר שפרסם קרוסיוס את המניפסט הגזעני באתר המזוהה עם גזענים ואנטישמים, הוא נכנס חמוש ברובה למרכז קניות באל-פאסו, רצח ביריות 20 בני אדם ופצע 26. רובם אימהות וילדים שהיו עסוקים בקניות לפתיחת שנת הלימודים.
מושל טקסס גרג אבוט הכריז בצער שמדובר ב"אחד מהימים הקטלניים בהיסטוריה של טקסס", אך אין לטעות ולחשוב שזהו האירוע האחרון. ולא כי טראמפ בנה חומה מפרידה בגבול עם מקסיקו, ולא בגלל הקשחת המדיניות כלפי המהגרים שפולשים ממקסיקו, ולא מפני שארה"ב נערכת לקראת בחירות לנשיאות ועוד יצוצו פרובוקציות. אלא אמריקה צפויה לחוות עוד הרבה אירועים קשים – תוצאה ישירה של מאבקים גדולים שמתחוללים בחברה הכל-כך אגואיסטית.
אם מתחילת שנת 2019 התחוללו 250 מקרי ירי המוני (אירוע ירי נוסף מתרחש באוהיו ממש בזמן כתיבת שורות אלו), ומאירוע לאירוע המצב הופך שגרתי ואיש אינו מוצא פתרון של ממש, הרי שמחיר הדמים שהאמריקאים יצטרכו לשלם יהיה קשה מנשוא.
נכון שבאמריקה קל להשיג נשק, אבל האצבע הקלה על ההדק היא תוצאה של האגו שהולך ומתפתח בכל אדם בעולם, ובחברה האמריקנית בפרט. המתח והעצבים מצטברים מיום ליום עד שהם פוקעים בצורות אכזריות.
לא לחינם מובילה החברה האמריקנית באירועי פורענות. זו חברה שמושפעת מאוד מדעת העולם כולו. עם סיום מלחמת העולם השנייה, לאחר שאמריקה הכתיבה את הצביון לעולם המודרני ממנו ניזונות היום כל המדינות, האנושות מצפה שאמריקה הנאורה, החזקה והעשירה, תמשיך לתת דוגמה ליחסים טובים, רגועים ושלווים. אם אמריקה מצליחה – נשאב ממנה השראה, ואם היא נכשלת – נאשים אותה.
שלל הניגודים וההתנגשויות שקיימים באנושות מתנקזים לארה"ב, והיא על מגוון הניגודים שקיימים בתוכה מעצימה את השוני בין הדמוקרטים לרפובליקנים, בין השחורים ללבנים, בין המקומיים למהגרים – עד שהתבשיל החם קודח ומתפרץ באירועים אלימים שמזעזעים את העולם. מעין מעגל סגור.
החזון האמריקאי מכיל בתוכו שני ניגודים משלימים: החופש לעשות כל שעולה על רוחי, אך מנגד, לא להזיק לזולת. ארץ שבה מצד אחד כל אדם רשאי לדבר כרצונו, אבל מצד שני מעדיף להגביל את דבריו ולהתבטא בנועם; ארץ שבה כל אדם מסתובב עם תת-מקלע לשם ביטחון, אבל הוא לעולם לא ידרוך את נשקו.
בפועל אלה לא יותר ממילים יפות שאינן מתממשות מחוץ לגבולות החוקה. הטבע האגואיסטי של האמריקאים הולך ומתפתח בקצב אקספוננציאלי, והוא לא יאפשר לאף אמריקאי להיות ידידותי לסביבה. ההיפך הוא הנכון.
גם שום לחץ מסיבי מצד העולם או מצד הציבור האמריקאי שיתאגד לא יהיה מסוגל להביא למהפך. לדבר בסיסמאות יפות כן, לעשות שינוי לא. השינוי המשמעותי היחיד שיכול לקרות יהיה דרישה לעוד גבולות, עוד חומות, עוד כלי נשק – אמצעים שליליים שרק יפרידו בין בני אדם וימנעו מהם להתקשר זה עם זה.
הפתרון לא נמצא בתוך האגו של כל אדם, אלא רק מעליו. גם לא בשקיעה בטבע ההרסני שלנו שמוריד אותנו מטה אל השאול, אלא אך ורק בהתגברות מעליו. לפי חכמת הקבלה, מקור האגואיזם, הדאגה לעצמי, כמו גם האלטרואיזם, הדאגה לזולת, נובעים ממקור אחד – הכוח העליון, הבורא. "בראתי יצר הרע", אומר הבורא, "ובראתי לו תורה תבלין".
התורה היא הכוח היחיד שיכול לחבר בין בני אדם אגואיסטיים, ולהדביק את כל החלקים לאחד. מטרת התורה היא אחת: "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע" (בראשית ג, ה). כלומר, להיות דומים לכוח העליון, הטוב והמטיב מעל פני הכוח האגואיסטי הרע. כל שעלינו ללמוד הוא להשתמש נכון באגו וליהנות מהטוב שקיים בינינו בשפע.
לכן, כמו תינוק שקם ונופל, נחבט ולומד ללכת, כך האנושות חווה אירועים כואבים והתרשמויות שליליות, שכל תכליתם היא לגלות בנו חוסר אונים. להוליך אותנו לידיעה שדבר לא יעזור: לא נשק חדיש, לא טכנולוגיה משוכללת, לא עוד אידיאולוגיה חדשה או מפלגה מצליחה. שום כוח לא יעזור לנו להינצל ולחיות טוב, אלא רק הכוח העליון שמחבר את כל הכוחות הפרטיים הנפרדים לאחד.
ואיך מגלים את הכוח האחד, הטוב והמיטיב? הדרך לגילויו היא השיטה שפורשת לפנינו חכמת הקבלה, שיטה עתיקה ומוכחת לחיבור בין בני אדם הנמצאת בקרב העם היהודי עוד מימי אברהם אבינו.
נכון לרגע זה קשה לקשור באופן ישיר את המניע לירי המזעזע באל-פאסו לתפקידם של היהודים בעולם, אבל בשורש הדברים, השנאה של פטריק קרוסיוס והייאוש שאחז בו נובעים משנאה אנטישמית שלובשת צורות כאלה ואחרות, מהזעקה של הטבע האגואיסטי השלילי של ציבור אמריקאי שלם, להתעוררות הכוח החיובי שבטבע, הכוח העליון.